ביום שישי, 6.12.24, בסביבות 22:30, הגיעו לח'לת א-לוזה, בריית בני נעים, שבעה מתנחלים חמושים בסכינים, אלות ומקלות ואחד חמוש ברובה ופלשו לאוהל המגורים של דיאב סלים (51) ואשתו, הורים לשישה ילדים. המתנחלים צעקו על בני המשפחה, אזקו את ידיו של סלים, שישב על הקרקע, ואז הסתובבו במשך כארבעים דקות בתוך האוהל ומחוצה לו, השחיתו רכוש והטילו אימה על בני המשפחה ובעיקר על הילדים.
המתנחלים ניסו לגנוב את הצאן, אבל תושבים שהתאספו במקום הצליחו להחזירו לדיר. בינתיים המתנחלים קרעו שלושה אוהלים של המשפחה, השחיתו את הטלוויזיה, ניקבו שישה מכלי מים, ניפצו לוחות סולאריים, מנורות וכיור, שברו את מכונת הכביסה, חתכו את הצינור של בלון גז, והשחיתו כלי מטבח. באותה לילה ישנו ילדי המשפחה בבית שכנים משום שפחדו שהמתנחלים יחזרו.
יומיים לאחר-מכן, ביום ראשון, 8.12.24, בסביבות 14:00, שוב הגיעו לקהילה שלושה מתנחלים עם עדר צאן, ואחריהם הגיע על טרקטורון מתנחל חמוש המוכר לתושבים כ"נתן", שנסע הלוך ושוב מול האוהלים. אחד המתנחלים פנה לסלים ושאל אותו למה עוד לא עזב את המקום. סלים התקשר למשטרה, והשוטרים סירבו להגיע למקום והציעו לו להגיע לתחנת משטרה ולהגיש תלונה. בשלב זה הגיעו למקום כ-20 מתושבי הכפר ואחרי כמה דקות הגיעו על טרקטורון ארבעה חיילים ששניים מהם מוכרים לתושבים כמתנחלים. מתנחלים נוספים שהגיעו למקום הטיסו רחפן מעל האוהל, כרזו באמצעותו והורו לסלים ולתושבים האחרים להיכנס לתוכו, עזוב את המקום בתוך 24 שעות או לחלופין להציג להם מסמך בעלות על האדמה (טאבו).
דיאב סלים, בן 51 ואב לששה, סיפר בעדות שמסר לתחקירן בצלם באסל אל-עדרה ב-9.12.24:
ביום שישי, 6.12.24, בסביבות 22:30, כשאני ובני המשפחה שלי ואחותי שהתארחה אצלנו ישנו באוהל שלנו, הגיעו שבעה מתנחלים והתפרצו לתוך האוהל עם סכינים, אלות ומקלות. אחד מהם היה חמוש ברובה. הם התפזרו בתוך האוהל, ואחד מהם דרך על הילדים הקטנים שישנו, שנבהלו מאוד. אני גם הייתי בהלם, מי מתנהג ככה? אפילו ממתנחלים לא ציפתי לזה. הם כל הזמן צעקו עלינו לשתוק, והילדים שלי פשוט קפאו מרוב אימה.
שניים מהמתנחלים ניגשו אלי כשישבתי על הרצפה. הם תפסו אותי בכתפיים והמתנחל החמוש כיוון אליי את הנשקו שלו. אשתי התחילה לצעוק מפחד. שני המתנחלים אזקו לי את הידיים לאחור באזיקוני פלסטיק, בזמן שהמתנחל החמוש הורה לנו לשתוק, ואסר עלינו לדבר. הוא איים על בני המשפחה שלי שהוא יהרוג אותי אם הם יצעקו או ינסו לצאת מהאוהל. אחד מהמתנחלים בעט במכשיר הטלוויזיה שמונח על שולחן עץ, והפיל אותו לרצפה. אחר כך הוא חתך את הכבלים, כשהוא צועק "שקט! שקט!". הילדים שלי היו מפוחדים מאוד מהפראות שלהם ונצמדו לאמא שלהם ולדודה שלהם. אחר כך, המתנחל עם הרובה אמר "אני משוגע! אני אשחט אותו!". שאר המתנחלים עשו חיפוש באוהל והשחיתו את החפצים שלנו. אני צעקתי עליהם "מה אתם רוצים מאיתנו?!" אבל הם לא ענו. מתנחל אחד טיפס על האוהל והתחיל לחתוך את היריעות בסכין שלו. באותו זמן ניגש מתנחל אחר לכיריים, הוציא את מיכל הגז, חתך את הצינור ופתח את המכל עצמו, אבל המיכל היה ריק. המתנחל הזה והמתנחל עם הרובה אמרו לי שוב ושוב: "אתה חייב לעזוב את המקום הזה". אמרתי להם: "זו האדמה שלי, ואני לא אנטוש אותה". הם חזרו על זה כמה פעמים ואחד מהם אמר גם: "אני לא רוצה לראות אותך פה".
כל הזמן המתנחלים יצאו ונכנסו מהאוהל ולא ידענו מה הם עשו בחוץ, אבל שמענו רעשים של ניפוץ ושבירת חפצים. כעבור בערך ארבעים דקות, שמעתי את הדלת של דיר הכבשים נפתחת, ואת הכבשים גועות. אחרי כמה דקות, המתנחל עם הרובה איים שלא נצא מהאוהל ועזב. ראינו את המתנחלים מובילים את הצאן שלנו לכיוון המאחז, ואשתי רצה אחריהם, צעקה לעברם והתקשרה לקרובי משפחה ושכנים שיגיעו.
הילדים שלי הורידו לי את האזיקים ואז אני רדפתי אחרי המתנחלים, ועוד כמה שכנים ששמעו את הצעקות וכאלה שאשתי התקשרה אליהם הצטרפו אליי. כבר היינו די הרבה אנשים והשכנים שלנו האירו בפנים על המתנחלים אז הם נטשו את הכבשים שלי בשדה קרוב, במרחק של 150 מטר מהבית שלנו והלכו לכיוון המאחז. אני הובלתי את הכבשים שלי בחזרה לדיר.
באותה לילה, העברתי את הכבשים שלי למחסן של קרוב משפחה, במרחק של 200 מטר מהמאהל שלי. שלחתי גם את הילדים שלי לישון אצל קרובי משפחה, כי פחדתי שהמתנחלים יחזרו שוב.
בבוקר של יום ראשון, 8.12.24, בסביבות 14:00, הגיעו אלינו שלושה מתנחלים עם עדר של בערך 200 כבשים ושאלו על הכבשים שלי, שכבר העברתי כאמור. הייתי בטוח שהמתנחל מתכוון להכניס את העדר שלו לתוך הדיר שלי, כדי לערבב את הכבשים שלו בשלי ואז לטעון שכולן שלו. בינתיים, אחד המתנחלים ניגש להיכנס לאוהל, אבל עצרתי בעדו ואסרתי עליו להיכנס. אמרתי לו: "יש בפנים נשים וילדים, מה אתה רוצה?". הוא התרחק. בינתיים הגיע על טרקטורון עוד מתנחל בשם נתן, שמוכר לנו היטב, והתחיל לנסוע הלוך וחזור מול האוהל. אחד המתנחלים שהגיעו עם הכבשים, והיה חמוש בנשק חם, התקרב אליי ואמר לי: "אמרתי לך לעזוב את המקום. למה לא עשית זאת?". לא עניתי לו. התקשרתי למשטרה הישראלית כדי להזעיק אותם למקום, וסיפרתי להם מה קורה, אבל הם אמרו לי "לך תגיש תלונה".
בינתיים הגיעו אלינו לאוהל כמה שכנים, וגם רכב של עיריית בני נעים. הגיע גם רכב ארבע על ארבע שהיו בו ארבעה גברים במדי צבא, שניים מהם מתנחלים שאני מכיר טוב. הרבה פעמים ראיתי אותם גם בבגדים אזרחיים וגם במדי צבא. המתנחלים גם הטיסו מעלינו רחפן (דרון), ומתוכו דיבר אלינו מתנחל שאמר: "על כולם להיכנס לאוהל. אסור להיות בחוץ". אחד המתנחלים במדי הצבא דרש מהתושבים ומנציגי העירייה לעזוב את המקום, והחיילים הכריחו אותנו להיכנס לאוהל. היינו קרוב לשלושים בני אדם. אחד החיילים אמר לנו: "נתן מחזיק בטאבו ירדני. אם לך יש טאבו על האדמה הזאת - היא שלך. אם אין לך טאבו אתה חייב לעזוב תוך 24 שעות". אחר כך כולם עזבו.
אנחנו עדיין מבוהלים ממה שקרה פה והמתנחלים עדיין מגיעים מפעם לפעם ומסתובבים פה.
