בשנים האחרונות, ובפרט מאז 7 באוקטובר 2023, חלה עליה חדה במספר מעשי האלימות של מתנחלים נגד פלסטינים ובחומרתם. הדיווחים המוצגים בבלוג זה אינם משקפים את כל אירועי אלימות המתנחלים בגדה אלא את רק את אלה שעלה בידי בצלם לתעד ולתחקר.
בחודש נובמבר קיבלה מועצת בית פוריכ אישור מהמת"ק לארבעה ימי מסיק באדמות בצד המערבי של הכפר החל ב-18.11.24, לאחר שבעונת המסיק של 2023 נמנעה גישת התושבים לאדמותיהם. ב-18.11.24 הגיעו חקלאים בסביבות 8:00 למסיק באדמותיהם שממערב לעיירה אך חיילים שהמתינו להם בדרך לאדמות הודיעו להם שהמסיק מבוטל משום שצפוי גשם, מנעו מהם גישה לאדמות וגירשו אותם מהמקום.
למחרת, יום שלישי, 19.11.24, בסביבות 10:00, הגיעו החקלאים שוב לאדמותיהם והחלו למסוק, אך זמן קצר לאחר מכן הגיע למקום שומר התנחלות ברכב וכרז ברמקולים כי על כל החקלאים לעזוב את אדמותיהם לאלתר. אחד החקלאים, איהאב חנני, בן 55, אמר למתנחל כי המסיק אושר על-ידי המת"ק, אך זה טען שאין אישור כזה והמשיך להורות לחקלאים לעזוב. חלק מהחקלאים עזבו ולאחר זמן מה הגיעו למקום כמה חיילים שסייעו למתנחל לגרש את היתר.
ביומיים שלאחר מכן הצליחו החקלאים למסוק את זיתיהם בין השעות 8:00 ו-16:30 אולם הזמן לא הספיק למסוק את כל היבול, למרות שאחרי שנתיים של מניעת גישה לקרקע והזנחה, היבול היה דל.
תחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי גבתה עדויות מכמה מהחקלאים
והיבה חנני, בת 53 ואם לשבעה, סיפרה על יום המסיק הראשון שבוטל:
אתמול, 18.11.24 היה לנו תיאום למסוק מ-8:00 עד 16:00, אבל כשהגענו, חיכו לנו שלושה חיילים והודיעו לנו שאין תיאום בגלל ששום חיילים לא יישארו שם ויגנו עלינו בגשם ולכן אנחנו צריכים ללכת כי הם לא יכולים לקחת עלינו אחריות. הם גירשו אותנו ואת כל החקלאים האחרים שהגיעו לאזור.
אנחנו לא יודעים מה לעשות, הזיתים נשארו על העצים. אנחנו רואים אותם ולא יכולים להגיע אליהם ולמסוק אותם, לא יכולים לגעת בהם.
זאת השנה השנייה ברצף שלא מאפשרים לנו להגיע לאדמות שלנו. מאז תחילת המלחמה בעזה לא הצלחנו למסוק את הזיתים שלנו. כל פעם מונעים מאיתנו בתירוץ אחר.
לנו יש חמישה דונמים שיש בהם 120 עצי זית גדולים, שמהם היינו מפיקים בכל שנה בערך שמונה גלונים של שמן. זו האדמה היחידה שלנו, ואנחנו מסתמכים על העצים האלה לצריכה הביתית, אבל בשנה שעברה לא הצלחנו למסוק אפילו זית אחד.
השנה עונת המסיק כבר לקראת סיום, ועדיין לא אפשרו לנו להגיע לאדמה שלנו.
איהאב חנני, בן 55 ואב לשמונה, סיפר גם הוא על מניעת המסיק:
ב-18.11.24 הגענו ב-8:00 בבוקר לאדמות שלנו וחיילים שחיכו לנו שם אמרו שבגלל הגשם לא יהיו חיילים שיגנו עלינו ולכן הם לא יכולים לקחת עלינו אחריות. ככה, בעילה של הגשם, הם גירשו אותנו מהמקום ולא הרשו לנו למסוק את הזיתים שלנו.
תמונה
איהאב עבד אל-עזיז עארף חנני. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם
למחרת, ב-19.11.24, הגענו בבוקר לאדמה שלנו והספקנו רק לפרוש את היריעות מתחת לעצים, להכין את הסולם והחפצים שלנו ואת שאר הציוד, וזמן קצר אחר-כך הגיע פתאום שומר התנחלות ברכב הביטחון שלו, חמוש ברובה. הוא קרא ברמקולים לתושבים שמסקו זיתים והורה לכולם בערבית לעזוב את מהמקום.
הוא נעמד במרחק של כמה מטרים מאיתנו. אמרתי לו ״יש תיאום היום״, והוא ענה בערבית ״אין תיאום, יאללה תעזבו את המקום, ואל תחזרו!״. אמרתי לו ״למה שנעזוב? המת״ק הישראלי הודיע למועצה המקומית שיש תיאום למסוק במשך 4 ימים באזור הזה, וגם אתמול חיילים גירשו אותנו בתירוץ שיורד גשם".
למרות התיאום, כל יום הם מגרשים אותנו. נאלצנו לאסוף את החפצים ואת הציוד שלנו ולעזוב את האדמות שלנו מבלי למסוק אפילו זית אחד.
