כרמה, מחוז חברון: חיילים ומתנחלים גרשו ותקפו חקלאים במהלך המסיק
13 נובמבר 2024
ביום רביעי, 13.11.24, בסביבות 9:00, הגיעו בסאם אבו שייח'ה, בן 60, ובני משפחתו למסוק זיתים באדמתם שממערב לכפר כרמה, בסמוך לכביש 60. לאחר כשעה, עצר ליד המשפחה רכב אזרחי ומתוכו יצאו שני חיילים. החיילים לקחו את תעודות הזהות של החקלאים והודיעו להם שאסור להם להיות במקום בלי תיאום עם המת"ק ושעליהם לעזוב, למרות שהחקלאים לא נדרשו מעולם לתאם את הגעתם למקום. החיילים גנבו את ציוד המסיק ואת שק הזיתים שהספיקו החקלאים למסוק, הכניסו אותם לרכבם, ועזבו והחקלאים שבו לביתם בידיים ריקות. מאז האירוע בסאם חשש ולא שב למסוק באותו המקום.
כעבור כמה ימים, ביום ראשון, 17.11.24, בסביבות 9:00 בבוקר, יצאו אבו שייח'ה ובני משפחתו יחד עם כארבעים חקלאים אחרים מהכפר למסיק באדמותיהם באזור אחר שבין הכפר להתנחלות עתניאל, לאחר שהמת"ק הישראלי התיר להם למסוק שם במשך שלושה ימים. כחצי שעה לאחר שהחקלאים הגיעו כל אחד לאדמתו, הגיעו למקום כמה כלי רכב מכיוון ההתנחלות, וירדו מהם חיילים, ולפחות מתנחל חמוש אחד.
שלושה מהחיילים רצו לעבר ג'ברין אל-עוואוודה, חקלאי בן 68, ובנו אכרם, בן 48, שמסקו זיתים באדמתם שבסמוך אליה הוקמה ההתנחלות. החיילים תקפו את השניים, הכו את האב בפניו ובגבו בקת רובה והפילו את הבן ארצה על פניו, ואז צעקו עליהם והורו להם להסתלק מהמקום. השניים ניסו לברוח, אך לאחר שהתקדמו כחמישים מטרים הגיעו למדרגה גבוהה בקרקע שלא יכלו לעבור, ועצרו. החיילים רצו אחריהם, לקחו את תעודות הזהות והטלפונים שלהם ועכבו אותם במקום כשהם מאיימים להרוג אותם. לאחר כרבע שעה החזירו להם החיילים את התעודות והטלפונים, והורו להם לשוב לביתם. בדרכם בחזרה לכפר ראו השניים את החיילים משליכים את הזיתים שמסקו לנחל שזורם בקרבת מקום.
במקביל לתקיפתם של ג'ברין ואכרם אל-עווואוודה, הגיעו חיילים נוספים וקצין מנהל אזרחי לשאר החקלאים שמסקו באזור, הודיעו להם שהתיאום בוטל ושעליהם לעזוב את המקום, ועכבו כמה מהם למשך כשעה וחצי. כשהחלו החקלאים לחזור לכפר, רדף אחריהם מתנחל חמוש תוך צעקות וקללות, עד הכפר, נשאר בכפר למשך כעשר דקות ואז עזב.
מועצת הכפר דיווחה על האירוע למת"ק הפלסטיני, שעדכן את החקלאים שביומיים הבאים החיילים יאפשרו להם למסוק. למחרת, כשחלק מהחקלאים הגיעו בבוקר לאדמותיהם, המתינו להם במקום כמה חיילים, שהודיעו להם שמותר להם למסוק רק בחלקות שבין הכפר לנחל חברון, העובר במרחק של כמאתיים מטרים מהבתים, ובכך מנעו בפועל את גישתם לרוב אדמותיהם.
תחקירן בצלם באסל אל-עדרה גבה עדויות מחקלאים מהכפר ב-29.11.24:
בסאם אבו שייח'ה, בן 60, אב לארבעה, מסר בעדותו:
ביום רביעי, 13.11.24, אני, אשתי ושניים מהילדים שלנו הלכנו למסוק זיתים בקצה הכפר, ליד כביש 60, שם יש לנו 12 עצי זית.
התחלנו לעבוד ב-9:00 בבוקר, ושעה אחרי שהחלנו למסוק עצר לידנו רכב אזרחי שנסע בכביש 60. מהרכב יצאו שני חיילים במדים, שהורו לנו להפסיק לעבוד.
אחד מהם דרש את תעודת הזהות שלי, ונתתי לו אותה. הוא שאל אותי: "יש לך אישור לעבוד כאן?" ועניתי לו שזו האדמה שלי, ואנחנו תמיד באים לעבוד בה ולא צריכים אישור בשביל זה". הוא עשה כמה שיחות בטלפון, ואחרי רבע שערה בערך, הוא אמר "אתם צריכים ליצור קשר עם המת״ק, ולעשות תיאום כדי לבוא למסוק פה זיתים״. הוא הוסיף ״עכשיו אתם חייבים לעזוב את האדמה״.
החיילים הכניסו לאוטו שלהם בשק של בערך 25 קילו זיתים שהספקנו למסוק לפני שהם הגיעו, גם את היריעות שפרסנו על האדמה ואת הסולם שלנו, לקחו הכל ונסעו משם ואנחנו נאלצנו לחזור הביתה.
אחרי כמה ימים, ביום ראשון, 17.11.24, אחרי שראש המועצה הודיע לנו שיש לנו תיאום מהמת"ק הישראלי למסוק באדמות שלנו באזור אחר בימים 17-19.11.24 הגעתי עם אשתי, שני הבנים שלנו ועוד בערך ארבעים אנשים מהמשפחה שלנו וממשפחות אחרות בכפר כרמה כל אחד לאדמות שלו באזור ואדי א-רחים, שלידו הוקמה ההתנחלות עתניאל. החלקות שם נמצאות במרחקים שונים מההתנחלות – בין 700 מטר לקילומטר, התפזרנו כל אחד לאדמה שלו.
הגענו לאדמה שלנו בשעה 9:00 בבוקר וכבר אחרי חצי שעה ראינו ג'יפים צבאיים וכלי רכב אזרחיים עם חיילים מגיעים מכיוון ההתנחלות עתניאל. היה איתם גם אחד שהציג עצמו כקצין של המת"ק הישראלי.
הוא הודיע לנו ולכל המשפחות האחרות באזור שהתיאום למסיק באזור הזה בוטל ואסור לנו לעבוד שם. חלק מהחיילים קיללו אותנו ועכבו אותנו במשך שעה וחצי ואז הורו לנו להסתלק משם ואמרו לנו שאנחנו צריכים להגיש מחדש בקשה לתיאום.
ג'ברין עוואוודה, בן 68, אב לשבעה בנים ושלוש בנות, סיפר גם הוא בעדותו על מה שאירע ב-17.11.24:
מיד כשהגענו לאדמה אני והבן שלי אכרם התחלנו למסוק זיתים אב אחרי בערך חצי שעה, ג'יפ צבאי עצר ליד הגדר של ההתנחלות עתניאל ויצאו ממנו שלושה חיילים שהתחילו לצרוח ולרוץ לעברנו. קפאנו במקומנו, לא ידענו מה לעשות. החיילים הגיעו אלינו, ואחד מהם ניגש אליי ונתן לי אגרוף חזק בפנים. חייל אחר תקף את בני אכרם, דחף אותו והפיל אותו ע הפנים שלו בקוצים.
ניגשתי לראות מה מצבו של אכרם ואז החייל תקף אותי שוב, והיכה אותי בגב עם קת הרובה והפיל אותי על אכרם. המכה הכאיבה לי מאוד. החיילים צעקו בעברית, שאני מבין, ואמרו "יאללה, צאו מפה".
תפסתי את בני וברחנו מהר מהאדמה דרך שדה קוצים. החיילים רצו אחרינו, בעטו בנו וצעקו עלינו. אחרי שעברנו מרחק של בערך חמישים מטר, לא יכולנו להתקדם כי הגענו לקצה של צוק גבוה שמתחתיו יש ערוץ נחל יבש.
החיילים צעקו "תמותו!". באותו זמן הטלפון שלי צלצל, והחייל צעק והורה לנו לעצור. עצרנו איפה שהיינו, החייל לקח ממני את הטלפון ודרש את תעודות הזהות שלי ושל אכרם. הוא הורה לנו לשבת על הקרקע.
צייתנו. ניסיתי לדבר איתו ולהגיד לו שיש תיאום מראש עם המת״ק, אבל לא היה אכפת לו והוא רק חזר על שני המשפטים "סתום את הפה" ו"כולכם הולכים למות". אחרי בערך רבע שעה הוא החזיר לנו את הטלפונים ותעודות הזהות והורה לנו להסתלק.
הלכנו במעלה ההר לכיוון הכפר. כשהסתכלתי אחורה ראיתי את החיילים זורקים על האדמה את הזיתים שהספקנו למסוק, אני חושב שהיו שם בערך עשרה קילו. ראיתי גם כמה חיילים שעיכבו את אחת המשפחות בקרקע שלה. מאוחר יותר שמעתי ששיחררו גם אותם, אבל מנעו מהם למסוק.
מאז אותו היום לא חזרנו לאדמה למסוק, כי זה הפך להיות מפחיד.
- תקיפה גופנית