המשפט הבינלאומי

הצהרה והסתייגות של מדינת ישראל עם אשרור האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות

הצהרה והסתייגות של מדינת ישראל עם אשרור האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות

מאז הקמתה, היתה מדינת ישראל מטרה לאיומים ולהתקפות בלתי פוסקים על עצם קיומה ועל חייהם ורכושם של אזרחיה.

איומים והתקפות אלה התבטאו באיומי מלחמה, בהתקפות מזוינות ממשיות ובמערכת טרור שתוצאותיה רצח של בני אדם ופציעתם.

בעקבות זה, מצב החירום שעליו הוכרז בחודש מאי 1948 נשאר מאז בתוקפו. מצב זה מהווה שעת חירום כללית כמשמעותה בסעיף 4(א) לאמנה.

אי לכך ממשלת ישראל מצאה לנחוץ, בהתאם לסעיף 4 האמור, לנקוט אמצעים, אך ורק במידה הנדרשת מחמת צרכיו הדחופים של המצב, להגנה על המדינה ולשמירת החיים והרכוש, כולל הפעלת סמכויות מעצר ומאסר.

במידה שאמצעים כאלה אינם מתיישבים עם סעיף 9 לאמנה, הרי גורעת מדינת ישראל מהתחייבותה על פי הוראה זו.

תוך התייחסות לסעיף 23 של האמנה, וכל סעיף אחר שלה שייתכן כי ההסתייגות הנוכחית נוגעת לו, ענייני מעמד אישי כפופים בישראל לדין הדתי של הצדדים הנוגעים לדבר.

במידה וחוק כזה אינו עולה בקנה אחד עם התחייבויותיה לפי האמנה, ישראל שומרת לעצמה את הזכות להחיל את החוק.

פריטים מומלצים

הוצאה להורג של פלסטינים הופכת למדיניות הרשמית של ישראל

בתי המשפט הצבאיים

הוצאה להורג של פלסטינים הופכת למדיניות הרשמית של ישראל

חוק עונש המוות, שזוכה לתמיכה ציבורית רחבה בישראל, צפוי לעבור מחר בכנסת (שני, 30 במרץ) ושירות בתי הסוהר כבר החל להיערך לביצוע הוצאות להורג במתחמים ייעודיים. יולי נובק, מנכ"לית בצלם: ״אחרי יותר משנתיים של קטל פלסטינים ברצועת עזה, בגדה המערבית ובבתי הכלא, ממשלת ישראל מוסיפה כלי חדש לארגז הכלים שלה להרג פלסטינים. זהו צעד נוסף להטמעת תפיסות גזעניות, אלימות ואכזריות בחוק הישראלי ולהפיכתן למדיניות רשמית״ חוק עונש המוות הישראלי ממסד את מנגנון ההוצאה להורג של פלסטינים והופך אותו לחוקי. החוק נוסח כך שיחול על פלסטינים בלבד, והוא יהפוך הרג של פלסטינים לכלי ענישה רשמי ומקובל שיובטח באמצעות כמה מנגנונים: העונש - הרג באמצעות תליה, יבוצע תוך 90 יום ממתן גזר הדין, ללא אפשרות חנינה. עונש המוות יוטל בבתי משפט צבאיים שבהם נשפטים רק פלסטינים. שיעור ההרשעות בבתי משפט אלו הוא 96% והם מתבססות במקרים רבים על "הודאות" שהושגו באמצעות לחץ ועינויים במהלך החקירות. עונש המוות הוגדר כברירת מחדל, השופטים יוכלו להמירו למאסר עולם רק בנסיבות מיוחדות. בנוסף, לא תידרש הסכמה פה אחד של השופטים, די יהיה ברוב רגיל ולאחר גזר הדין לא תהיה כל אפשרות לחנינה או הקלה בעונש.הדיונים בכנסת לקידום החוק לוו ברטוריקה המאדירה הרג מצד חברי כנסת ישראלים. דוגמאות להתנהגות זו: ח"כים הגיעו לדיונים עם סיכות זהב בצורת חבל תלייה על הדש, ניהלו דיונים סוערים על שיטות המתה, השתלחו ברופאים שמתנגדים לשתף פעולה עם המהלך והתגאו בכך שרבים בחברה הישראלית יהיו מעוניינים להתנדב למלא את תפקיד התליין.ישראל הורגת פלסטינים בהיקפים חסרי תקדים כבר היום:מאז אוקטובר 2023 ישראל הרגה לפחות 72,000 פלסטינים בעזה, ולפחות 1,050 פלסטינים בגדה המערבית. למעלה מ-80 אסירים פלסטינים מתו במתקני הכליאה הישראליים, שהפכו לרשת של מחנות עינויים, שבהם מוחזקים אסירים פלסטינים החשופים להתעללות ואלימות בלתי פוסקת. החוק מוסיף עוד מנגנון הרג רשמי לפרקטיקות ההרג הקיימות. פרויקט הכליאה של פלסטינים הוא אחד ממאפייניו של משטר האפרטהייד הישראלי. נכון למרץ 2026 כ-9,500 פלסטינים מוחזקים בתנאים בלתי אנושיים במתקני הכליאה הישראליים, כמחציתם מוחזקים במעצר מנהלי או כ"לוחמים בלתי חוקיים", מבלי שנשפטו ומבלי שניתנה להם האפשרות להגן על עצמם.

30 מרץ 2026

האני זיארה בבית החולים לאחר פציעתו. התמונה באדיבות המשפחה

רצועת עזה

ישראל מונעת טיפול ושיקום מאלפים בעזה שגפיהם נקטעו בעקבות תקיפות, בהם כמעט 1,000 ילדים

מאז פתחה ישראל במלחמת החורמה על רצועת עזה ועד מאי 2025, נפצעו בהתקפות הישראליות למעלה מ-100,000 בני אדם, רובם הגדול אזרחים. בנוסף לפגיעה הנרחבת באזרחים, ישראל מנהלת מתקפה ישירה ושיטתית על כלל תשתיות הבריאות ברצועת עזה, תוך התעלמות מההגנות המיוחדות שמקנה המשפט הבינלאומי לבתי חולים, לצוותים רפואיים, לפצועים ולחולים.מנייר עמדה שפרסמה עמותת רופאים לזכויות אדם (רל"א) במרץ 2025 עולה כי בעקבות ההתקפות והמצור שהטילה ישראל, מערכת הבריאות ברצועה קרסה כמעט לחלוטין. משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים דיווח כי רק 17 מתוך 36 בתי החולים ברצועה פועלים כיום, כולם באופן חלקי ביותר. מתוך 3,560 מיטות אשפוז שהיו בבתי החולים לפני המלחמה, נותרו כיום 1,685 בלבד. מתוך 105 חדרי ניתוח, נותרו רק 45 וכ-87% מהציוד הכירורגי האורתופדי חסר. בתנאים אלו, הצוות אינו מסוגל לתת מענה לחולים ולפצועים.מרל"א נמסר גם כי למרות הרס מערכת הבריאות ברצועה, ישראל מונעת מרובם המוחלט של החולים והפצועים לצאת לטיפול רפואי בגדה המערבית או במדינות שלישיות. מאז סגירת מעבר רפיח במאי 2024 ועד להפסקת האש הזמנית ב-19.1.25, פונו מהרצועה רק 450 מטופלים. במהלך הפסקת האש, שהופרה על-ידי ישראל ב-18.3.25, פונו מהרצועה כ-1680 מטופלים נוספים, כולם דרך מעבר רפיח, למעט שמונה מהם דרך מעבר כרם שלום. מאז, במהלך למעלה משלושה חודשים, פונו רק כ-280 מטופלים. כיום ישנם ברצועה כ-14,380 מטופלים הזקוקים לטיפול רפואי דחוף שאינו זמין בשטחה. משרד הבריאות הפלסטיני דיווח כי לפחות 513 מטופלים מתו במהלך המתנתם לאישור יציאה לטיפול רפואי.בבית החולים מנקים את הפצעים של האני פעם ביום, תחת הרדמה בחדר הניתוח. אזור האגן בסכנת זיהום תמידית בגלל הקרבה לפי הטבעת ופתח השופכה. הוא עבר ניתוח נוסף בבטן ושמו לו סטומה (פתח מלאכותי). הוא במצב קשה מאוד. הוא זקוק בדחיפות לטיפול מחוץ לרצועה כי בבית החולים אין תנאים מתאימים עבורו, אין תרופות ואין משככי כאבים. לעדותה המלאה של ליילא זיארה על קטיעת רגלו של בנה התינוק, האני, בהפצצה היעדר טיפול ושיקום הולם לפצועי וקטועי גפייםבחודש ינואר 2025 דיווח ארגון יוניסף כי מספר הילדים קטועי הגפיים ברצועה הוא הגדול בעולם ביחס לגודל האוכלוסייה.לפי דו"ח שפרסם בחודש מאי 2025 ארגון הבריאות העולמי (WHO) [עותק שמור בבצלם], למעלה מ-15,000 בני אדם נפגעו בגפיהם – סוג הפציעה השכיח ביותר במלחמה הנוכחית, ויותר מ-2,000 בני אדם ספגו פגיעות בעמוד השדרה או סבלו מפגיעות מוחיות טראומטיות. לפי נתונים שמסר משרד הבריאות הפלסטיני ברצועת עזה לרל"א, למעלה מ-4,700 נאלצו לעבור קטיעת איברים, בהם למעלה מ-940 ילדים ו-כ-370 נשים.לפי הדו"ח של WHO, נכון למאי 2025, לפחות רבע מלמעלה מ-116,000 הפצועים בעזה זקוקים לטיפול שיקומי מתמשך, אך רוב שירותי השיקום חדלו מלתפקד בעקבות ההפצצות, המצור וההרס המכוון של תשתיות הבריאות. שירותי שיקום פועלים כיום רק בשלושה בתי החולים ברצועה: בית החולים אל-ופאא בשכונת א-שוג'אעייה בעיר עזה, בית החולים חמד לשיקום, השוכן מצפון למחנה הפליטים א-שאטי בעיר עזה ובבית החולים אל-אמל בעיר ח'אן-יונס. מרכזי שיקום אלה קורסים תחת העומס ומתמודדים עם רשימות המתנה של מאות מטופלים, קיצור ימי אשפוז בניגוד להמלצות הרופאים, וצוותים מדוללים שנותרו ללא ציוד בסיסי, כמו שולחנות טיפול, מכשירי תנועה, פרוטזות וחבישות.מטוסים הפציצו את הבית שלנו בזמן שישנו. בהפצצה נהרגו אחי איבראהים, אשתו סאלי ח'דר סובחי יאסין, הבן שלהם חמדי, בן שנתיים, והבת התינוקת שלהם מאסה, בת 4 חודשים, שנולדה במהלך המלחמה המחרידה הזאת. הגופות שלהם נקרעו לגזרים שנהדפו עד לגגות בתים סמוכים. אני נפצעתי קשה בכל הגוף ובבטן, ועברתי כמה ניתוחים. נפצעו גם אשתי, כל הבנות שלי, אחי מחמוד ובני המשפחה שלו [...] הרופאים נאלצו לכרות את הרגל של הבת שלי מלכ בת החמש, כי היא הייתה במצב מסוכן מאוד. לעדותו המלאה של מוחמד א-שורפא, על אובדן רגלה של בתו מלכ בת החמש בהפצצהלפי הדוח, עשרות אלפי פצועים וקטועי גפיים נותרו ללא טיפול הולם, ורבים מהפצועים משוחררים בחזרה לחיים בתנאים בלתי-אפשריים באוהלים, במבנים הרוסים או במקלטים מאולתרים – ללא גישה הולמת למים, לחשמל ולתרופות, ופעמים רבות ללא ליווי משפחתי. תנאים אלו מחמירים את מצבם ומביאים לסיבוכים רפואיים בלתי הפיכים.משיחות שערכו אנשי צוות ברל"א עם רופאים ברצועה וממידע שפרסם ארגון "רופאים ללא גבולות" (MSF) עולה כי רופאים דיווחו על מחסור חמור במשככי כאבים המוביל לביצוע קטיעות איברים ללא הרדמה, לרבות במקרים של ילדים. רופאים סיפרו גם על קטיעות איברים שבוצעו בתנאים לא סניטריים, ללא ציוד הולם לביצוע ניתוחים, ובחלק מהמקרים אף מחוץ לשטחי בתי החולים. במקרים שבהם לא ניתן היה להשיג תרופות בסיסיות כמו אנטיביוטיקה, נאלצו רופאים לקטוע את גפיהם של מטופלים כדי להציל את חייהם – כאשר בנסיבות רגילות ניתן היה להימנע מקטיעה.הכניסו את רזאן כל יום לחדר ניתוח כדי לנקות את הפצעים ולהחליף תחבושות, אבל בכל זאת נוצר אצלה אלח דם. [...] בכיתי עליה כי ידעתי שהיא סובלת מכאבים קשים. פעם אחת היא אמרה לי שהיא עומדת למות, וזה ריסק לי את הלב. [...] משככי הכאבים לא הועילו, מערכת העיכול כמעט לא עבדה ואחוז החמצן בדם שלה הלך וירד. [...] היא רצתה להיפרד ממני ומאבא שלה, ולא הורידה מאיתנו את העיניים עד שנשמה את נשימתה האחרונה והמכשירים השתתקו. לעדותה המלאה של פלסטין ברבח', על מות בתה רזאן (14) לאחר שנפצעה בהפצצה ושתי רגליה נקטעומדו"ח WHO עולה כי כ-4,370 בגירים וילדים שגפיהם נקטעו במלחמה הנוכחית עדיין ממתינים לקבל ציוד עזר כגון קביים או תותבות, וכי 83% מהאנשים החיים כיום עם מוגבלות ברצועת עזה איבדו את אביזרי העזר שלהם וציוד חיוני נוסף במהלך העקירה. שירותים קהילתיים חדלו לפעול כמעט לחלוטין, ואנשים עם נכות קבועה – בהם ילדים עם נכות כרונית וילדים עם שיתוק מוחין– כמעט ואינם מקבלים כיום טיפול.לפי הדו"ח של WHO, כמו גם מדיווחים שקיבלה רל"א מרופאים מהרצועה ומרופאים מחו"ל שהגיעו אליה במסגרת משלחות, צוותים רפואיים נאלצו לבצע ניתוחים בתנאים לא אנושיים. בסוף 2024 דיווח מנהל בית החולים כמאל עדוואן, ד"ר חוסאם אבו סאפייה, כי ניתוחים רבים בוצעו על-ידי צוותים שלא קיבלו הכשרה מלאה או שלא התמחו בכירורגיה, עקב מחסור חמור במומחים בשל המצור הישראלי. אבו סאפייה נעצר בידי ישראל בפלישה על בית החולים ב-27.12.24, ומאז מוחזק בכלא עופר.אני מסתכלת עליהן ונצבט לי הלב. איך הן ימשיכו בחיים שלהן ככה, בלי רגליים, בלי אמא. אני מפחדת מהרגע שחנאן ומיסק ישאלו אותי על הרגליים שלהן. מה אענה להן? כשאלך לקנות נעליים לילדים שלי, מה אעשה עם חנאן ומיסק כשישאלו אותי למה אני לא קונה להן? אם יאמרו לי "אני רוצה לשחק", "אני רוצה לרקוד", "אני רוצה לרכוב על אופניים" – מה אוכל לענות להן. לעדותה המלאה של שיפא א-דקי, על שתי אחייניותיה הפעוטות שרגליהן נקטעו בהפצצהלפי הדו"ח של WHO, רבים מקטועי הגפיים זקוקים כעת להתערבויות רפואיות שאינן זמינות ברצועה, כמו ניתוחים משקמים נוספים והתקנת תותבות. כך נותרים הפצועים ללא טיפול, ללא סיוע וללא תקווה להחלמה ראויה. רק פצועים מעטים הצליחו לצאת לטיפול מחוץ לרצועה, בעיקר במצרים, אך גם טיפול זה לרוב מוגבל מאוד ולא יכול לענות על צרכיהם.הדו"ח קובע כי קטינים קטועי גפיים ברצועה שרויים במצוקה קשה, הן גופנית והן נפשית. במישור הפיזי, לאחר שהם מקבלים טיפול חלקי ביותר, אם בכלל, הם משוחררים בחזרה לחיים תחת תנאים בלתי-ראויים שאינם מאפשרים רצף טיפולי.עומר סובל מאוד מאז שנפצע ואיבד את המשפחה שלו. הוא כל הזמן מתחבא, לא אוהב שרואים אותו, ומנסה להסתיר את היד הכרותה שלו ואת הפנים שלו. הוא הולך הרבה לשירותים, והבדיקות הראו שזה לא קשור לבעיה רפואית. הרופא אמר לי שזה קשור למצב הנפשי שלו.לעדותה המלאה של מהא אבו כוויכ-אבו ריזק על אובדן משפחתו של אחיינה עומר, בן חמש, בהפצצה ועל זרועו שנקטעהבפרסום מספטמבר 2024, תיאר ארגון Human Rights Watch את המצוקה הנפשית הייחודית עמה מתמודדים ילדים פצועים ונכים בעזה מאז פרצה המלחמה. לפי הדו"ח, על רקע חודשים ארוכים של טראומה, עקירה ותנאי חיים בלתי-אפשריים, רבים מהם סובלים כעת מדיכאון, חרדה, הפרעות שינה ומצוקות נפשיות נוספות, אשר לעיתים קרובות פוגעות עוד יותר ביכולתם להשתקם מהפציעות ומסבים להם נזקים התפתחותיים בלתי הפיכים. שירותי בריאות הנפש ומערך התמיכה הפסיכו-חברתית, שהגישה אליהם הייתה מוגבלת עוד לפני תחילת המתקפה הנוכחית, הפכו נדירים עוד יותר מאז תחילת המתקפה. עוד תואר כי ילדים אלו חווים חרדה מאי-היכולת שלהם להימלט מההפצצות בשל הנכות, לצד חשש שיינטשו בפעם הבאה שמשפחתם תאלץ לעקור ממקומה ודאגה מכך שמצבם עלול לסכן את שאר בני משפחתם. רבים מתוכם שוהים בבתי החולים ללא מלווים כלל, לאחר שאיבדו רבים מבני משפחתם.למעלה ממאה אלף פצועים ונכים חיים כיום ברצועה ללא תשתית רפואית, אנושית או מערכתית שיכולה להציע להם שיקום הולם. מדיניות ישראלית מכוונת של מצור, הפצצות והזנחה מתמשכת הותירה אותם חסרי-אונים, במציאות בה לא ניתנת להם כל אפשרות להחלים.לפני הפציעה הייתי מתעמל מקצועי, התחריתי יחד עם אחי התאום מוחמד בתחרויות ואירועים. היינו מהמצטיינים בצפון הרצועה. אבל הכיבוש גזל ממני הכול: את אחי התאום, את הרגליים שלי, את היכולת לעשות משהו. הנפש שלי מרוסקת. [...] אני עדיין מקבל טיפול בבית חולים אבל קשה מאוד להגיע לשם בגלל ההריסות והאבנים ברחובות. אבא מנסה להשיג לי משככי כאבים מבית המרקחת, אבל זה מאוד יקר. בבית החולים אין משחות ואין תחבושות, אנחנו קונים הכול בעצמנו. אני סובל מאוד מכאבים חזקים והמצב הנפשי שלי קשה. איבדתי הרבה משקל בגלל הרעב - אין בשר, אין ירקות, אין פירות. יש רק עדשים וחומוס. כדי להחלים מהפציעות הגוף שלי צריך אוכל מזין. לעדותו המלאה של אחמד אל-ר'לבאן (16), שאיבד את אחיו התאום ואת שתי רגליו בהפצצה

9 יולי 2025

בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג

המשפט הבינלאומי

הטלת אחריות אישית על מקבלי החלטות היא מרכיב חיוני במאבק להשגת צדק וחופש לכל בני האדם

הוצאת צווי המעצר הבינלאומיים נגד מנהיגי מדינת ישראל בחשד לאחריות ולשותפות בביצוע פשעים של הרעבה, רדיפה ותקיפה מכוונת של אזרחים, היא מנקודות השפל הקשות בהיסטוריה הישראלית.למרבה הצער, מכל הידוע לנו על התנהלותה של ישראל ברצועת עזה בשנה האחרונה – שנעשתה בידיעתם ובהכוונתם של ראש ממשלת ישראל וקבינט השרים – איננו מופתעים שהראיות אכן מצביעות על כך שנתניהו וגלנט אחראים לפשעי מלחמה ולפשעים נגד האנושות. הטלת אחריות אישית על מקבלי ההחלטות היא מרכיב חיוני במאבק להשגת צדק וחופש לכל בני האדם החיים בין הירדן והים. לפיכך, על כל המדינות החברות לכבד את החלטת בית הדין ולאכוף את הצווים. בצלם וארגונים אחרים מתריעים כבר שנים כי משטר האפרטהייד הישראלי כרוך מעצם מהותו בהפרות חמורות של זכויות האדם, הפרות אלו התעצמו בשנה האחרונה והגיעו לממדים בלתי-נתפסים. התוצאה של מדיניותה של ממשלת ישראל היא עשרות אלפי אזרחים הרוגים, מאות אלפי מזי רעב וסבל בל ישוער של מיליוני בני אדם.

21 נובמבר 2024