ההרוג השישי בא-נבי סאלח מאז תחילת המחאה בכפר ב-2009 – ניהאד דאר אל-עיס, בן 19, נורה למוות בידי חיילים
7 אפריל 2022
ביום שלישי, 15.2.22, בסביבות 14:15, התקדמו כשמונה חיילים לכפר א-נבי סאלח מכיוון המגדל הצבאי שבכניסה המזרחית לכפר. כעשרה נערים וצעירים שהגיעו לאזור החלו לקלל את החיילים וליידות לעברם אבנים ממרחק של כמאה מטרים, בזמן שהחיילים התמקמו מאחורי סוללות עפר. לאחר כעשר דקות הצטרף לנערים ולצעירים ניהאד דאר אל-עיס (ברר'ות'י), תושב כפר עין הסמוך, בן 19, שעבר בכפר במכוניתו בדרכו הביתה. דאר אל-עיס החנה את מכוניתו במקום קרוב והצטרף למיידי האבנים. אחד החיילים ירה כדור מתכת מצופה גומי שלא פגע באיש.
באותו הזמן התקדמו כמה ממיידי האבנים, בהם ניהאד דאר אל-עיס, בתוך מטע דליל לעבר החיילים כדי ליידות לעברם אבנים מטווח קצר יותר. שניים מהחיילים התקרבו אליהם ונעמדו במרחק של כארבעים עד שבעים מטרים מהצעירים ואז ירו החיילים שתי יריות, שאחת מהן פגעה בדאר אל-עיס מאחור. הוא פונה לבית החולים ומותו נקבע זמן קצר לאחר מכן.
החיילים שירו בניהאד דאר אל-עיס, פגעו במותנו מאחור לאחר שהתקדם כדי ליידות לעברם אבנים ממרחק של כשבעים מטרים – מרחק ממנו לא יכול היה לסכנם. בהתחשב בכך, הירי בו היה לא חוקי ולא מוצדק. כאילו לא די בכך, לאחר הירי החיילים לא הגישו לו עזרה ראשונה ואף איימו בנשק על כל מי שביקש לעזור לו.
בציוץ שפורסם בטוויטר של דובר צה"ל לא נמסר כי נפתחה חקירת מצ"ח, אך לדברי משפחת דאר אל-עיס נציג מצ"ח התקשר לבני המשפחה, הודיע שנפתחה חקירה וביקש כי ישלחו מסמכים רפואיים. אולם ניסיון של שנים מלמד כי חקירה זו לא תביא צדק לניהאד דאר אל-עיס ולמשפחתו, שכן מטרתה אינה עשיית צדק כי אם טיוח ההרג ומתן הרשאה להמשך הירי הקטלני בפלסטינים.
דאר אל-עיס הוא ההרוג השישי בהפגנות ובעימותים בכפר מאז החלו התושבים ב-2009 לקיים הפגנות שבועיות במחאה על השתלטות מתנחלים על אדמותיו ועל מעיין סמוך. ההפגנות הסדירות פסקו ב-2017, אך כוחות הביטחון עדיין נכנסים לכפר לעיתים קרובות. לפעמים הם מבצעים מעצרים, לפעמים מדכאים הפגנה ולפעמים סתם מתגרים בתושבים, ללא סיבה נראית לעין, כפי שנראה שקרה ביום שבו הרגו את דאר אל-עיס.
א.ח., תושב הכפר בן 17, ישב עם תושבים אחרים בחצר שבמרכז הכפר כשראה רכב צבאי נעצר ליד המגדל שהציב הצבא בכניסה לכפר. כמה חיילים ירדו ממנו ולאחר כרבע שעה התקדמו כשמונה מהם בתוך חלקת אדמה ומטע לכיוון בתי הכפר. א.ח. וצעירים נוספים ירדו לכיוון החיילים.
בעדות שמסר ב-22.2.22 לתחקירן בצלם איאד חדאד סיפר מה אירע:
ירדנו כדי להתעמת עם החיילים, שנעמדו מאחורי מכשולי עפר במרחק של בערך מאה מטרים מאתנו. התחלנו לצעוק לעברם. לחלק מהנערים היו רוגטקות. אחד החיילים ירה כדור גומי אבל אף אחד לא נפגע. אחרי עשר דקות הגיעו בערך עוד עשרה חיילים, שנעמדו על הכביש הראשי של הכפר, במרחק של 150 מטרים בערך מחלקת האדמה שמשני הצדדים שלה היו הצעירים והחיילים. התקדמתי אליהם עם עוד שלושה נערים כדי לראות מה הם מתכוונים לעשות. אחרי שהתקדמנו בערך ארבעים מטרים שמעתי ירייה אחת של אש חיה מכיוון החיילים מהקבוצה הראשונה. חזרתי כדי לראות מה קורה ואז שמעתי עוד ירייה.
כשהגעתי בחזרה ראיתי את ניהאד דאר אל-עיס שוכב פצוע על הקרקע. כמה צעירים מהכפר הגיעו, בדקו אותו והגישו לו עזרה ראשונה. הם חיפשו ומצאו חור קטן בחלק העליון של הירך, באזור העכוז הימני. אחד הצעירים שגר קרוב הלך להביא את הרכב שלו כדי לפנות אותו. בינתיים החיילים שעמדו במרחק של כמה עשרות מטרים מאתנו לא עשו שום ניסיון לתת לו עזרה ראשונה או להתקרב. להיפך, הם כיוונו את הנשק שלהם לעברנו.
ז.ת., תושב הכפר בן 34, עסק אותה שעה בצביעת בית אחיו המשקיף על מקום העימותים וצפה בהם ממרפסת הבית. בעדות שמסר ב-22.2.22 לתחקירן בצלם איאד חדאד סיפר:
ראיתי את החיילים מתמקמים מאחורי סוללות עפר במרחק של חמישים מטרים מחלקת קרקע עם עצי שקד וזית צעירים. בקצה השני של החלקה, במרחק של שמונים או מאה מטרים מהחיילים, התאספו נערים. הם צעקו וקיללו את החיילים. שמעתי את החיילים צועקים עליהם בעברית "תסתלקו מפה" ומקללים אותם. חלק מהנערים ניסו להתקדם כדי לזרוק אבנים, אבל זה היה יידוי אבנים קל מאוד.
אחרי בערך עשר דקות ראיתי את אחד הצעירים, ניהאד דאר אל-עיס, מכפר עין שלידינו, עוצר את הרכב שלו. הוא נעל כפכפים והצטרף לקבוצה של הנערים והצעירים. עברו כמה דקות ואז שמעתי ירייה. לא ראיתי מי ירה. אני חושב שהם ירו כאזהרה.
כמה דקות אחר כך שמעתי שתי יריות של אש חיה, אחת אחרי השנייה. לא ראיתי אם מישהו נפגע אבל זמן קצר אחר כך השכנה שלי צעקה שמישהו שוכב על הקרקע. ירדנו לשם מהר, זה מרחק של חמישים מטרים. ראיתי את ניהאד שוכב באמצע המטע ולא זז. החיילים עדיין עמדו על הכביש מדרום והסתכלו, למרות שהיה ברור שהוא פצוע הם לא עזרו בכלל. כשהם ראו אותנו מתקדמים אליו הם כיוונו את הנשק שלהם לעברנו.
הגעתי אליו וחיפשתי את מקום הפגיעה. אחרי שמצאתי חור קטן בישבן, אני ובחורים אחרים הרמנו אותו בעדינות וסחבנו אותו למרחק של חמישים מטרים. הכנסנו אותו למכונית של אחי והוא הסיע אותו לבית חולים ברמאללה. הזעקתי אמבולנס כדי שיפגוש אותם בדרך. אני הייתי צריך להישאר בכפר. אחרי שעה וחצי אחי אמר לי שמכינים את ניהאד לניתוח ושהוא זקוק למנות דם. החלפתי בגדים כדי לצאת לשם ולתרום דם, אבל לפני שהספקתי לצאת כבר נודע לי שהוא נפטר.