פאדי עיסא, בן 18
ביום רביעי ה-19.9.2007, בסביבות השעה 12:30 בצהריים, הגעתי לרחוב אל-מרייג' שמקביל למחנה הפליטים עין בית אל-מאא. הצבא הישראלי פשט על המחנה ורציתי לראות מה קורה, כי שמעתי שיש תהלוכות הזדהות עם תושבי המחנה.
כשהגעתי למקום התהלוכה כבר התפזרה ונשארו רק כמה נערים שזרקו אבנים על שמונה ג'יפים של משמר הגבול שחנו בכניסה למחנה הפליטים, במרחק של 600-500 מטר בערך. ג'יפ אחר של משמר הגבול נסע הלוך וחזור בין מחנה הפליטים למקום שבו היינו. בכל פעם שהג'יפ התקרב ברחנו והתחבאנו בין הבתים. החיילים ירו רימוני הלם וגז מדמיע מתוך הג'יפ. בערך חצי שעה אחרי שהגעתי רוב הצעירים כבר הלכו והתיישבתי על המדרכה מתחת לאחד העצים עם בן דוד שלי וזיר, בן ה-17, וצעיר נוסף בשם עיסאם. על הכביש מולנו נסעו מכוניות.
פאדי עיסא.צילום: סלמה א-דיבעי, בצלם.
בזמן שמכונית אדומה עברה לפנינו ראינו פתאום ג'יפ של משמר הגבול במרחק של בערך עשרה מטר מאיתנו. שמעתי כמה יריות והרגשתי כאב בעין. נפלתי על הקרקע וצעקתי מכאבים. שמתי את היד על העין שלי וכשהסתכלתי על היד היא הייתה מוכתמת בדם. לא ראיתי מאיפה ירו עלי. ראיתי את הג'יפ עושה סיבוב פרסה ונוסע בחזרה לכיוון המחנה.
כמה צעירים הרימו אותי והכניסו אותי לאמבולנס, שלקח אותי לבית החולים רפידיה. מחדר המיון העבירו אותי לחדר הניתוח והתעוררתי אחרי כמה שעות. כשהתעוררתי גיליתי שהרופאים נאלצו להוציא לי את עין ימין בגלל פגיעה של כדור "גומי". אני עדין מטופל בבית החולים והחיים שלי השתנו בגלל הפציעה.
פאדי וליד כאמל עיסא, בן 18, הוא תלמיד תיכון ותושב שכם. את עדותו גבתה סלמה א-דיבעי, ב-20.9.07, בבית החולים ריפידיא בעיר שכם.