מצור ומלכודות מוות – כיצד מרעיבה ישראל את תושבי רצועת עזה

מאז אוקטובר 2023 מבצע המשטר הישראלי ג׳נוסייד ברצועת עזה. הרג של עשרות אלפי בני אדם, פציעה גופנית ונפשית של מאות אלפים, הרס בהיקפים אדירים של מבני מגורים ושל תשתיות אזרחיות, הרעבה, עקירה ומניעה של סיוע הומניטרי – כל אלו נעשים באופן שיטתי, כחלק ממתקפה מתואמת, שמטרתה להחריב את תנאי החיים ברצועה. זאת ועוד, ההחלטה הישראלית להמשיך את המתקפה למרות אינספור אזהרות מפני השלכותיה הקטלניות וראיות להתממשותן – בשילוב עם ההצהרות הרבות של קובעי המדיניות, שהבהירו שישראל פועלת נגד כלל תושבי הרצועה – מוכיחות את כוונתה של ההנהגה המדינית והצבאית של ישראל לפגוע באופן בלתי הפיך בקיום האנושי הפלסטיני באזור זה.

כבר בימים הראשונים לאחר מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 הטילה ישראל סגר מוחלט על הרצועה. בחודשים שלאחר מכן, מנעה ישראל לסירוגין הכנסה של מזון, מים, דלק ותרופות דרך המעברים היבשתיים שבשטחה. גם כאשר הסכימה ישראל, בעקבות לחץ בינלאומי, לאפשר הכנסת סיוע , היא עשתה זאת בהיקף שרחוק מלענות על צרכי האוכלוסייה. בתוך זמן קצר החריבה ישראל גם את התשתית האזרחית לייצור ולהפצת מזון. צעדים אלה הפכו מאות אלפי בני אדם לתלויים לחלוטין בסיוע הומניטרי. המחסור גם הביא לעליות מחירים ניכרות ברחבי הרצועה, שהקשו עוד יותר על גישתה של מרבית האוכלוסייה למזון. ארגוני סיוע התריעו כבר בשלבים מוקדמים של הלחימה על הידרדרות חדה בביטחון התזונתי ברצועה, ובאפריל 2024 הכריזו גופי האו"ם כי "צפוי רעב בקנה מידה עצום".

ישראל גם מנהלת מתקפה חסרת-תקדים נגד הסדר האזרחי והחברתי ברצועת עזה. כלל גורמי אכיפת הסדר הציבורי ברצועה, ביניהם שוטרים, מפקדי משטרה ויחידות ההגנה האזרחית, הותקפו בשיטתיות לאורך חודשי הלחימה על ידי כוחות ישראליים. אל הוואקום השלטוני שנוצר ברצועת עזה נכנסו כנופיות עבריינים חמושות שפועלות ברחבי הרצועה וישראל אפשרה להן לצבור כוח.

 בארבעת הימים האחרונים לא ישנו בכלל מרוב רעב כי פשוט לא אכלנו כלום. לא הצלחנו להשיג שום אוכל. אני כל הזמן עסוק רק בחיפוש אחרי אוכל, וזה מדיר שינה מעיני גם בלילה. כולם פה במחנה חיוורים מרוב רעב ובקושי מצליחים לעמוד על הרגליים. כבר התפרצו פה מחלות כמו צהבת נגיפית. הרבה אנשים סובלים כל הזמן מבחילות וסחרחורות בגלל הרעב. מתוך עדותו של ח'מיס אל-אערג', בן 52 ואב לשבעה ממחנה הפליטים ג'באליא, 20.2.24

במקביל, ישראל ניסתה להציג תמונה שקרית לפיה לא קיימים ברצועה משבר רעב חמור ומחסור נרחב במזון, וטענה כי גם אם קיים מחסור באזורים מסוימים הרי שהאשמה היא על חמאס, הגונב סיוע שמוכנס בידי האו"ם. טענה זו הוכחשה על ידי סוכנויות הסיוע העוסקות בנושא; בתחקיר שפורסם בניו יורק טיימס בסוף יולי 2025 אף העידו בכירים בצבא כי הצבא מעולם לא סיפק הוכחה לכך שחמאס גונב סיוע באופן שיטתי. בניגוד לטענות הישראליות, דיווחים רבים והצהרות של קובעי מדיניות מלמדות כי אחת הסיבות העיקריות למניעת כניסת הסיוע לרצועה הוא הניסיון הישראלי להפעיל לחץ על חמאס, בין היתר על מנת לעורר תסיסה פנימית בקרב הציבור ברצועת עזה נגד הארגון. שתיים מסוכנויות הממשל האמריקאי האמונות על חלוקת הסיוע קבעו כי ישראל מנעה ועיכבה במכוון הכנסת סיוע הומניטרי, ושהיא האחראית העיקרית לרעב השורר ברצועת עזה. בינואר 2024 קבעו מטעם האו"ם ״ישראל משתמשת במזון כנשק נגד העם הפלסטיני".

ההרעבה המכוונת ברצועה, שהוגדרה במאי על ידי גופי האו"ם כ"מקום הרעב ביותר בעולם", היא אחד האמצעים שמפעילה ישראל כחלק מהג'נוסייד שהיא מבצעת ברצועת עזה. עם כל יום שחולף מחריף הרעב ברצועה ואנשים נוספים, בהם ילדים, מתים בנסיבות הקשורות ברעב ובתת תזונה. למרות זאת, מאמצי ההשתקה של ישראל את משבר הרעב בעזה נמשכים.

מסמך זה מציג את המנגנון באמצעותו מרעיבה ישראל את רצועת עזה. מנגנון זה כולל: השמדה של המזון ברצועה ושל אמצעי הייצור, מניעת כניסת מזון לרצועה ופגיעה במערך הסיוע הקיים ויצירת תנאים קטלניים להשגת מזון.

נתוני ההרעבה

הניתוח האחרון של מצב הביטחון התזונתי (על-פי מדד הרעב של ה-IPC) העלה כי כ-2.1 מיליון תושבים – כמעט כל האוכלוסייה – נמצאים בדרגות שונות של חוסר ביטחון תזונתי חריף. כשליש האוכלוסייה, כ-775,000 בני אדם (37%), נמצאים בשלב של "משבר" (שלב 3), בעוד שיותר מ- 1,169,000 (54%) נמצאים בשלבים 4 ו־5, המוגדרים כ"מצב חירום" ו"אסון".

בסוף יולי 2025, פרסמו מומחי ה-IPC את אזהרת הרעב החמורה ביותר שלהם עד כה, וקבעו כי ״תסריט הרעב הגרוע ביותר מתממש כעת בעזה״, וכ-500 אלף בני אדם, רבע מתושבי הרצועה, סובלים כעת מרעב יום-יומי. ואכן, במהלך יולי, החלו מתקבלים מדי יום דיווחים על בני אדם שמתו ברצועה מסיבות הקשורות ברעב ובתת-תזונה. . משרד הבריאות בעזה דיווח כי נכון ל-21.8.25 מתו ברצועה 271 בני אדם בנסיבות הקשורות ברעב ובתת תזונה, בהם 112 קטינים.

יזן, ששקל 15 קילו לפני המלחמה, איבד משקל במהירות [...] לקחתי אותו לבית החולים אבו יוסף א-נג'אר והרופאים שבדקו אותו אמרו שחייבים לאשפז אותו בגלל תת-תזונה וירידה חדה במשקל והייתה לו גם הצטברות ליחה בחזה. הם נתנו לו תמיסות מזון לווריד וחיברו אותו למכשירי אינהלציה וחמצן אבל המצב שלו המשיך להתדרדר. ב-2.3.24, הבאתי לו בגדים נקיים וכשהחלפנו לו בגדים הסתכלתי עליו והלב שלי כל-כך כאב. נשאר ממנו רק עור ועצמות. המשקל שלו ירד לחצי. ביום למחרת, בשעה 4:00 לפנות בוקר, אשתי התקשרה והודיעה לי שיזן נפטר. מתוך עדותו של שריף אל-כפארנה, בן 31 ואב לארבעה מבית חאנון, 6.3.24

מנגנוני ההרעבה של ישראל בעזה

מניעת מזון הכנסת מזון והרס אמצעי הייצור

מצור – מניעת הכנסת סיוע

עוד לפני המתקפה הישראלית הנוכחית סבלו כ-64% מתושבי רצועת עזה מחוסר ביטחון תזונתי, וכ-80% נזקקו לסוג כלשהו של סיוע הומניטרי. מיד עם תחילת המתקפה, הכריזה ישראל על מצור מוחלט על הרצועה, שהוביל למחסור הולך וגובר במוצרי מזון. הסגר המוחלט בימיה הראשונים של ההתקפה על רצועת עזה נמשך עד 21.10.23. רק אז אפשרה ישראל הכנסה מוגבלת מאוד של סיוע הומניטרי, ורק דרך מעבר רפיח שבגבול מצרים: בתקופה שבין 21.10.23 ל- 23.11.23 הוכנסו דרך מעבר רפיח 1,554 משאיות של סיוע, 927 מהן של מזון, לעומת כ-360 משאיות מזון שהוכנסו לרצועה מדי יום בתקופה שקדמה להתקפה, שבה, כפי שיתואר בהמשך, בין 30-20 אחוז מצריכת המזון הייתה מייצור מקומי. במהלך הפסקת האש הראשונה, שהוכרזה ב-24.11.23 ונמשכה כשבוע, עד ל-30.11.23, נכנסו לרצועה בסך הכול כ- 1,209 משאיות של סיוע הומניטרי, מתוכן 851 משאיות מזון. ב-17.12.23 החלו להכניס סיוע גם דרך מעבר כרם שלום, בתקופה מ-1.12.23 ועד 18.1.24, נכנסו בסך הכול 5,917 משאיות של סיוע הומניטרי, מתוכן 4,048 משאיות של מזון.

במהלך כל שנת 2024 הוכנסו לרצועה כ-41 אלף משאיות - ממוצע של כתשעים משאיות ביום, רובן הגדול של מזון. כמעט כל המשאיות הוכנסו לדרום הרצועה, שבה כבר רוכזה בשלב זה רוב אוכלוסיית הרצועה וכמות הסיוע שנכנס לא הספיקה לצרכיה. מזון מועט ביותר הגיע בתקופה זו לצפון הרצועה, חלקו באמצעות משלוחים שהגיעו מדרום הרצועה, הצנחה מהאוויר ומשאיות מעטות מאוד שנכנסו ישירות לצפון.
 

* משאיות כלליות ולא רק של מזון

לאחר ההכרזה על הפסקת האש השנייה, ב-19 בינואר 2025, התירה ישראל הכנסה נרחבת יחסית של סיוע: כ־600 משאיות ביום, מתוכן כ-50 משאיות דלק. חלק מהמשאיות הוכנסו דרך "מעבר זיקים" ישירות לצפון הרצועה. אולם ב-2 במרץ 2025 שבה ישראל והטילה מצור מוחלט על הרצועה, וב-18 במרץ אף הפרה את הפסקת האש וחידשה את הלחימה. לאורך 77 הימים הבאים, ישראל חסמה לחלוטין את הכנסת הסיוע לרצועה. על פי דיווח של משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA), רק באמצע מאי 2025 נרשמה פתיחה חלקית של מעבר כרם שלום, ובמהלך שלושה ימים נכנסו 198 משאיות שחלקן יועדו לצפון הרצועה אך לא כולן הצליחו להגיע ליעדן. השאר עוכבו בשל שיבושים לוגיסטיים, ירי, ביזה, וחסימות גישה. לפי דיווחי OCHA, המשאיות שנכנסו היו רק "טיפה בים" מול הצרכים האמיתיים: 60-64 משאיות ביום בעת שנדרשות לפחות 600-500 ביום. רק ב-12 ביוני חודשה גם הכנסת המשאיות ישירות לצפון הרצועה דרך מעבר זיקים.

בגלל הרעב אשתי בקושי יכולה להניק את הבן שלנו יאמן, בן תשעה חודשים ואי אפשר גם למצוא תחליף חלב בשום מקום. לא מזמן הצלחנו לקנות קילו תמרים ב-40 שקל וזה עוזר לנו לשרוד. אנחנו מתקיימים על מה שאנחנו מצליחים להשיג. קצת אורז, קצת תירס שטחנו וגם שעורה, שנועדה במקור להאכלת חיות משק. גם מחיר השעורה כבר היה מטורף. עכשיו אפילו השעורה אזלה ואנשים התחילו לטחון אוכל של ציפורים וארנבים. אבל גם מזה אין הרבה. אין אוכל לבני אדם וגם לא לבעלי חיים. מתוך עדותו של איבראהים אל-ר'נדור, בן 38 ואבא לארבעה מבית לאהייא, 19.2.24 מבית לאהייא

ב-27 ליולי 2025 הודיעה ישראל, בעקבות לחצים בינלאומיים, כי תאפשר כניסה נרחבת יותר של משאיות סיוע ותגדיר מסדרונות הומניטריים והפוגות הומניטריות לחלוקתו. OCHA דיווחו כי כ-100 משאיות נכנסו באותו יום לרצועה, אבל הוסיפו כי העברת הסיוע ליעדיו בתוך הרצועה היא משימה קשה גם במהלך ההפוגות בלחימה, וכי עובדי הרפואה חוששים שהסיוע הדל יגיע מאוחר מכדי להציל את הגוועים ברעב. באותו יום הצניח הצבא לראשונה אוכל ברצועה, פרקטיקה שמומחים טענו שאינה יעילה ושהביאה למותם של כמה אנשים כשננקטה בידי ארה״ב ומדינות אחרות בשלבים מוקדמים יותר של ההתקפה על רצועת עזה. כמות המזון שהוצנחה – שוות ערך לכמשאית מזון אחת - הייתה זניחה ביחס לצורך.

הרס תשתיות לייצור מזון

עד לאוקטובר 2023, בין 20% ל-30% מצריכת המזון של תושבי רצועת עזה התבססה על התוצרת החקלאית שגדלה בשטחה. אך כבר בחודשי המתקפה הראשונים השביתה ישראל את כלל מערכי ייצור המזון המקומיים. לפי ניתוחים של FAO ו-UNOSAT, המתקפה הישראלית החריבה 75% מהאדמות החקלאיות ברצועה. כ-96% מהבקר מת, וענף הדיג הושבת כמעט לחלוטין. למעלה מ־80% מהבארות ששימשו להשקיה ויותר מ־70% מהחממות נפגעו. פרנסת התושבים התרסקה, וייצור המזון המקומי חדל להתקיים. לא זו בלבד שההתקפה הישראלית הובילה לקריסה של מקורות המזון הזמינים בעזה כעת, אלא שהיא אף חוללה נזק קשה וארוך טווח, הצפוי לפגוע ביכולתה של האוכלוסייה לייצר מזון בעתיד.

פגיעה במערך הסיוע הקיים

ארגונים בינלאומיים, ובראשם אונר"א והמטבח המרכזי העולמי (World Central Kitchen), וכן יוזמות מקומיות כמו מטבחים קהילתיים, עשו מאמצים למנוע את הרעבת האוכלוסיה ופעלו ככל יכולתם כדי לספק לה מזון, אולם ישראל פעלה ללא הרף לסיכול עבודתם.

אונר"א

מאז תחילת ההתקפה הגבילה ישראל כאמור את הכנסת הסיוע לרצועה ואף סירבה במקרים רבים לאפשר משלחות של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו״ם לפליטים פלסטינים (להלן- אונר"א) להעברת סיוע מדרום הרצועה לצפונה.

ממשלת ישראל, השואפת מזה זמן רב לפגוע, ואף למנוע לחלוטין, את פעילותה של אונר"א כחלק מניסיונה למחוק את מעמד הפליטות הפלסטיני, ניצלה את מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר כדי להגביר את פעילותה נגד אונר״א, על סמך טענות לא מוכחות כי כמה מעובדיה השתתפו במתקפה. במהלך 2024 ובתחילת 2025, נחקק בישראל חוק שמונעת את פעילות אונר"א בתחומי ישראל וכן בגדה המערבית וברצועת עזה. בעקבות החקיקה דווח כבר בינואר כי אונר"א נערכת להפסקת פעילותה בגדה המערבית וברצועת עזה. מדו"חות רשמיים של אונר"א עולה כי מאז סוף מרץ 2025 נאסרה כניסת צוותים בינלאומיים לרצועת עזה ופעילות מוגבלת נמשכת רק באמצעות צוותים מקומיים.

הפסקת פעילות אונר"א, שישראל כופה בידיעה מלאה שאין ברצועת עזה שום גורם שיוכל להחליפה במגוון התפקידים האזרחיים שהיא ממלאת, צפויה להחריף את הרעב הכבד השורר כבר ברצועה ואת משבר שירותי הבריאות. בנוסף למטרות הפוליטיות של נטרולה של אונר"א, ישראל חותרת לשלול בדרך זו מהתושבים כל מקור סיוע שאינו בשליטתה, ולהגביר את תלותם בצבא הישראלי ובמנגנוני סיוע הכפופים לו.

תמונה

המטבחים

כבר באוקטובר 2023 הוקמה ברצועת עזה רשת של מטבחים קהילתיים ביוזמת ארגון המטבח המרכזי העולמי (WCK) ובשיתוף עם סוכנויות האו"ם וארגוני סיוע פלסטיניים. במטבחים אלו חולק לתושבים מזון חם. המטבחים סבלו מראשית פעילותם במחסור במצרכים, במים ובגז לבישול, ונאלצו להשתמש לא פעם בעץ כחומר דלק. לעתים קרובות נאלצו המטבחים להפסיק את פעילותם בשל צווי הפינוי שהפיץ הצבא הישראלי או בשל לחימה סמוך אליהם, או להתמודד עם ביזה מצד תושבים נואשים וכנופיות מאורגנות.

בשלושה אירועים מתועדים תקף הצבא את עובדי WCK: ב-1.4.24 הרג הצבא שבעה מעובדי הארגון כשתקף שיירת סיוע שלו ליד דיר אל־בלח שבמרכז הרצועה. בעקבות האירוע, השהה הארגון את עבודתו ברצועה למשך כחודש. ראש הממשלה תיאר את התקיפה כ"מקרה טרגי של פגיעה לא מכוונת״. ב-30.11.24 תקף הצבא שוב רכבי סיוע בח'אן יונס והרג שלושה אנשי צוות של הארגון, וב- 27.3.25 הרג הצבא מתנדב של הארגון בעת חלוקת מזון סמוך למטבח קהילתי בעיר עזה.

עד למאי 2025 מרבית המטבחים שהפעיל WCK נסגרו או עברו לניהול מקומי של ארגונים שותפים, בעקבות המחסור הגדול במוצרי מזון לאחר חידוש המצור במרץ 2025. ב-21.6.25 חידש הארגון את פעילותו באופן חלקי, וחילק באותו יום כ־10,000 מנות חמות, לעומת 133,000 ארוחות חמות שחילק הארגון מדי יום בחודשים הראשונים של 2025.

לפעמים שלחתי את הילדים להביא אוכל מבית התמחוי והם עמדו בתור שם שעתיים, כדי לחזור עם תבשיל עדשים או אורז או אטריות. לפעמים עד שהגיע תורם האוכל כבר אזל והם חזרו בידיים ריקות. בינתיים הרבה מבתי התמחוי נסגרו כי גם הם לא משיגים מוצרי מזון. אני כבר לא שולחת את הילדים שלי לבתי תמחוי בכלל, מאז שהופצץ בית סמוך לאחד מהם. זה מסוכן מדי. מתוך עדותה של אנוואר חמד, בת 38 ואם לשישה, תושבת מחנה הפליטים ג'באליא, 20.4.25

לצד המטבחים של ה-WCK, הוקמו גם יוזמות עממיות - תחילה בצפון ובמרכז הרצועה ולאחר מכן גם בדרומה — להפעלת מטבחי סיוע אזרחיים (״תִכייה״). המטבחים נבנו ביוזמת תושבים ומתוחזקים בהתנדבות חלקית, במימון ותיאום של סוכנויות סיוע בינלאומיות — בראשן תוכנית המזון העולמית של האו"ם (WFP), בשיתוף עם ארגונים לא-ממשלתיים מקומיים. מטבחים אלה הוקמו לרוב במבנים הרוסים או בשטחים פתוחים, ללא גישה לחשמל או למים. אף על פי כן, הם הצליחו לחלק מאות אלפי ארוחות מדי יום.

על-פי דיווח של OCHA, בינואר 2025, במהלך הפסקת האש השנייה, פעלו ברצועה 170 מטבחים שחילקו כ-600 אלף ארוחות ביום. מספר הארוחות הממוצע ביום הגיע לשיא של יותר ממיליון בחודש אפריל 2025, בעקבות הסיוע שהוכנס במהלך הפסקת האש, אך החל מחודש מאי, כבר הורגשה השפעת המצור המוחלט שהטילה ישראל במרץ ומספרן ירד ל-249 אלף. ב-4 באוגוסט דיווח OCHA כי מאז 20 ליולי 2025 חולקו 259,000 ארוחות מדי יום, 98 מהן בצפון הרצועה ו-161,000 במרכזה ובדרומה.

יצירת תנאים קטלניים להשגת מזון

ירי על מבקשי מזון בצפון הרצועה

לפי מומחי האו״ם, בין אמצע ינואר לסוף פברואר 2024 תועדו לפחות 14 אירועי ירי והפצצות של כוחות ישראליים על אזרחים שהתאספו באזורים שונים ברצועה בכדי לקבל סיוע. באירוע קשה במיוחד, ב־29 בפברואר 2024, ירו חיילים על קהל שהתנפל על משאיות קמח ברחוב א־רשיד בעיר עזה. באירוע זה נהרגו למעלה מ־100 בני אדם וכ־760 נוספים נפצעו, חלקם מירי הכוחות ואחרים כשנדרסו על-ידי ההמון המבוהל. בהמשך אותו חודש, תיעד Euro-Med Human Rights Monitor שמונה אירועים נוספים של ירי על מבקשי מזון, ובהם אירוע ב-14 במרץ בו פתח הצבא באש כבדה לעבר אלפי אזרחים שהתאספו בסמוך לכיכר בדרך סלאח א-דין בדרום העיר עזה. הירי בוצע באמצעות טנקים, מסוקי קרב ומל"טים, והביא למותם של יותר מ-80 בני אדם ולפציעתם של כ-200 נוספים. 9 ימים לאחר האירוע, ב־23 במרץ, שוב ירה הצבא על המון שהתאסף באותה כיכר, הרג לפחות 30 בני אדם ופצע 80 נוספים.

בחודש יולי 2025 דווח על שני אירועים שבהם ירה הצבא הישראלי ירה ירי מאסיבי והרג עשרות מבקשי מזון שניסו להגיע למשאיות הסיוע שנכנסו דרך "מעבר זיקים" שבצפון הרצועה. באירוע ב-20 ליולי נהרגו כ-79 בני אדם, ובאירוע ב-30 ליולי נהרגו לפחות 48 בני אדם.

שמעתי מאנשים שמשאיות סיוע יעברו באזור א-תחלייה. התלבשתי ויצאתי מהבית בריצה כדי להגיע למקום מוקדם. כשהגעתי כבר היו שם המוני תושבים, אבל משאיות עם קמח לא היו. רק מספר עצום של אנשים שמחכים להן. פתאום טנקים ישראלים התחילו להפגיז את האנשים. [...] היו הרוגים ופצועים. אנשים ניגשו כדי לעזור ולנסות להציל את הפצועים, ואז הצבא הפגיז שוב ושוב. המראה של הגופות המבותרות היה מחריד ומפחיד נורא. חלק היו ללא ידיים ורגליים, חלק בלי ראש, היו כאלה שנקרעו לגזרים. מתוך עדותו של מוחמד אבו מועמר, בן 37 ואב לארבעה מח'אן יונס, 17.6.25

לפי משרד הבריאות בעזה, נכון ל-20 באוגוסט 2025, הצבא הישראלי הרג ברצועה 2,018 בני אדם כשניסו להשיג מזון ופצע 14,947, רובם בסביבות מרכזי החלוקה של ה-GHF.

הסתתרנו מאחורי גבעת חול. לפנינו היה בור שמסביבו היו שברי בטון, וזה היה מקום קצת יותר בטוח. הצלחנו להתגנב לתוכו וכולנו השתרענו שם על הקרקע. הירי התגבר, ופגזים נפלו מסביבנו. כמעט כל מי שהרים את הראש אפילו עשרה סנטימטר, מת על המקום. כל מי שניסה לעבור מקום נהרג או נפצע. [...] 

תמונה

הגעתי לרחבת החלוקה. היו שם אמריקאים במדי צבא וגם פועלים פלסטינים, אני לא יודע מי הם ומאיפה. הם לבשו אפודות בצבע ירוק וכחול, וכרזו במיקרופונים כדי לכוון את האנשים. הם דיברו לאנשים בצורה לא מכבדת, קראו לנו "יא כלבים" ועוד מילים כאלה. הרחבה מוקפת בסוללות חול שעליהם עמדו האמריקאים במדים. חבילות המזון היו על הקרקע, וכל אחד לקח כמה שהוא יכול לסחוב. תודה לאל, הצלחתי לקחת חבילת מזון שכללה קמח, סוכר, שמן, עדשים, אורז, טחינה, אטריות, ורוטב כלשהו. אחרי שלקחתי את הסיוע התקדמתי לשער שדרכו הגענו. יש רק שער אחד, והוא גם שער היציאה. האמריקאים שעל סוללות החול התיזו תרסיס פלפל וזרקו רימוני הלם על כל מי שניסה לחמוק מהדוחק והתקרב לסוללות. נפגעתי מגז הפלפל והעיניים שלי צרבו מאוד. האמריקאים והפועלים הפלסטינים שעבדו שם היו חמושים גם באלות חשמליות. לעדותו של האדי עבד רבו, בן 40 ואב לשתיים, תושב ג'באליא, 20.7.25

תמונה

מרכזי חלוקת המזון של הקרן ההומניטרית לעזה (GHF) בדרום ומרכז הרצועה: מלכודת מוות במסווה של סיוע

בעקבות הביקורת הבינלאומית הגוברת על המצב ברצועה, הודיעה ארצות הברית בפברואר 2025 על הקמת "הקרן ההומניטרית לעזה" (Gaza Humanitarian Foundation (GHF. ישראל לא הודתה באופן רשמי שהיא עומדת מאחורי המיזם, אך הודתה שהעבירה כספים עבור הקמת המרכזים, וטענה כי אלו נועדו לאפשר חלוקה ישירה של מזון, מים ותרופות.

ב-27 במאי 2025 החלה הקרן ההומניטארית לעזה להפעיל ארבעה מרכזי חלוקה באמצעות קבלנים אמריקאים פרטיים ובתיאום עם הצבא: שלושה בדרום הרצועה (שניים ממערב לרפיח ואחד בח'אן יונס) ואחד במרכזה, על "ציר נצרים".

אלה היו רגעים קשים ביותר עבורי. הרגע שבו קיבלתי את הבשורה שיאמן [בני] נפגע, הרגע שבו מצאתי אותו הרוג בחדר המתים, הרגעים שבהם רק אלוהים יודע איך מצאתי כוחות להתקשר לאמא שלו ולאחיות שלו ולספר להן שהוא נהרג. החברים של יאמן סיפרו לי שהם הלכו למרכז הסיוע, למרות שאסרתי עליו ללכת לשם. היה שם ירי מטנקים ואנשים נהרגו ונפצעו. יאמן ניסה לעזור לבחור פצוע, ונפגע גם הוא מהירי. הכדור פגע בו במותן והרג אותו מיד. הבן שלי יאמן נורה למוות רק כי הלך למרכז הסיוע, רק כי רצה להביא קמח למשפחה וניסה לעזור לפצוע. מתוך עדותו של לואאי א-זעאנין, בן 49 ואב לארבעה מבית חאנון, 9.6.25

כבר בימים הראשונים לפעילותם תוארו מתחמים אלו על ידי נציג האו״ם כ״מלכודות מוות״, שבמסגרתן נאלצים המוני בני אדם רעבים ומותשים לעמוד בצפיפות אדירה, תוך היווצרות מאבקים בלתי נמנעים בין התושבים על חבילות הסיוע.

מאז פתיחת "מרכזי הסיוע" תועד בדרך קבע ירי קטלני בתחומם ובסביבתם, לרבות מטנקים ולדברי עדים גם מקוואדקופטרים (רחפנים), שכוונו אל מבקשי מזון לא חמושים והרגו ופצעו רבים בכל יום שבו הופעלו.

ב-3.6.25 אישר הצבא הישראלי בתגובה שמסר לעיתון הארץ כי כוחות ירו לעבר אזרחים שהתקרבו למתחם הסיוע, ואף הוסיף כי הוא "מכיר בדיווחים על נפגעים, והאירוע בבדיקה". הצבא הישראלי טען שמדובר בירי לצרכי הרחקה, למשל לעבר "מי שסטה מהנתיב" המיועד לחלוקת המזון, אך עדויות רבות סותרות טענה זו.

הצבא הודיע על פתיחת "מרכזי הסיוע האמריקאיים", שהיו למעשה מלכודות מוות. [...] אוסאמה [הבן שלי] התחנן ללכת לשם להביא אוכל אבל אני התנגדתי. פחדתי לאבד אותו. בסוף נכנעתי לרעב של הבנות. ב-19.6.25 בבוקר הוא הלך [לשם] עם אחי אחמד, ועוד כמה חברים [...]. בשעה 23:00 בלילה, אחי חזר עם גופתו של אוסאמה. הוא היה מכוסה בדם ועפר. אחמד סיפר שטנק ישראלי ירה עליהם פגז שפגע באוסאמה בגב והרג עוד חמישה אנשים בזמן שהם פתחו חבילות סיוע. כולם נהרגו במקום. [...] הוא הותיר אחריו אישה בחודש השלישי להיריון וחמש אחיות יתומות. הוא מת כדי להביא לחם לנו ולאחיות שלו. מתוך עדותה של סומייה אבו קאס, בת 45 ואם לשישה מבית לאהייא, 27.6.25

בעדויות שמסרו חיילים וקצינים לעיתון הארץ ביוני 2025, הם סיפרו כי קיבלו הוראות לירות ישירות לעבר פלסטינים לא חמושים המתכנסים סביב המרכזים לחלוקת סיוע, לפני תחילת החלוקה ולאחר סיומה, במטרה להרחיק אותם מהאזור. על-פי העדויות, כוחות שריון ירו אש חיה וטנקים ירו פגזים על האזרחים שהמתינו לסיוע, לא כירי אזהרה, אלא כירי מכוון, ללא כל איום מצד מי מהמתכנסים. אנתוני אגילר, קצין בכיר לשעבר בצבא ארה"ב שהועסק באבטחת אתרי החלוקה, סיפר ב-26.7.25 בראיון לערוץ 13: "חיילי צה"ל ירו אש חיה לעבר אוכלוסייה. ראיתי שימוש בארטילריה, שימוש בפצצות מרגמה ופגזי טנקים מטנקי מרכבה". כחודש קודם לכן העיד קבלן ביטחון אמריקאי לאתר Zeteo על האלימות השיטתית הננקטת סביב מרכזי חלוקת הסיוע. הקבלן תיאר חיילים חמושים היטב הפועלים לצד עובדים אזרחיים צעירים וחסרי הכשרה, והוסיף כי לא ראה מעולם ירי מצד מקבלי הסיוע. לדבריו, הירי הישראלי התבצע פעמים רבות ללא הבחנה, גם לעבר אנשים שהמתינו בשקט בתור, והפך את הגישה למזון לפעולה מסוכנת, מבולגנת ואלימה.

גופי או"ם, בהם המרכז לזכויות חוקתיות (CCR), משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA) ואונר"א, כמו גם ארגוני זכויות האדם גישה, רופאים ללא גבולות, המרכז לזכויות חוקתיות ואל-חק, פרסמו קריאה רשמית להפסקת המיזם. לדבריהם, השילוב בין חלוקת סיוע לבין שליטה צבאית אינו הומניטרי, ואירועי הירי – במיוחד כשהם מתרחשים באתרי סיוע – עלולים להיחשב כפשעי מלחמה או פשעים נגד האנושות.

[...] הלכנו אני, אמא שלי ואחי אחמד, בן 12. אבא היה עייף והחליט לא לבוא הפעם. [...] כשהתקרבנו למרכז הסיוע, הצבא הישראלי פתח פתאום בירי מסיבי. זה היה בלתי נתפס. [...] כשהירי פסק זזנו שוב לכיוון נקודת החלוקה. אני הלכתי ראשונה, ומאחוריי הלכה אמא כשהיא מחזיקה את היד של אחמד. אז התחילו שוב יריות, וכדור פגע לאמא בראש. הסתובבתי וראיתי אותה מוטלת על הקרקע. חשבתי שהיא רק התעלפה, לא עלה בדעתי שהיא נהרגה. מתוך עדותה של מירוואת זידאן, בת 20 מח'אן יונס 17.6.25

האו"ם וארגוני סיוע אחרים סירבו מלכתחילה להשתתף בפעילות המרכזים של ה-GHF בטענה שהקמת מספר מצומצם של מוקדי חלוקה המוניים, שמרוכזים ברובם בדרום הרצועה, תאלץ תושבים רעבים לעקור עם משפחותיהם אל האזור הסמוך לגבול עם מצרים, "מה שמרמז על מדיניות אפשרית של עקירה בכפייה מהאזור". תת מזכ"ל האו"ם לעניינים הומניטריים, טום פלטשר, כינה את היוזמה "מופע זניח וציני. הסחת דעת מכוונת. עלה תאנה להסתרת המשך האלימות והעקירה". לדבריו, הפרויקט נועד ליצור אזורי חיץ צבאיים, במיוחד בצפון הרצועה, תוך דחיקה של האוכלוסייה לדרום. גורם ישראלי שהיה מעורב בתכנון הפרויקט העיד כי מטרתו הייתה להציג בפני העולם ״מופע״ של חלוקת סיוע, כדי לתת מענה ללחץ הבינלאומי שהופעל על ישראל.

אנשים מסתכנים ומתקדמים לכיוון הכניסה לנקודות החלוקה כי למי שנכנס ראשון יש יותר סיכוי להשיג סיוע. לפעמים הצבא מאפשר להתקרב ואז יורה [...]. באחד הלילות, כרגיל, הלכתי לשם וחיכיתי. התחלתי להתקדם ביחד עם עוד אנשים כי חשבנו שמותר, ואז כולם התחילו לרוץ ביחד. פתאום נפתחה אש כבדה מטנקים שהוצבו כמה מאות מטרים מאיתנו, וגם מרחפנים. שכבתי על האדמה מאחורי סוללה, זחלתי וברחתי. באותו לילה נהרגו יותר מ-30 אנשים [...] הלכתי קילומטרים, זחלתי, רצתי, נדחפתי בין אלפי אנשים, וכל הזמן הזה הייתי בסכנת חיים. ובסוף חזרתי בלי אוכל. מתוך עדותו של באסל כפינה, בן 28 ממחנה הפליטים נוסייראת, 1.7.25

למרות הדיווחים, ראש הממשלה ושרי הממשלה נמנעו מלהתייחס פומבית לנפגעים סביב מרכזי החלוקה.

מכל האמור ניתן להסיק שהמרכזים נועדו בין היתר לשרת את ההעברה הכפויה המתוכננת של אוכלוסיית עזה, ברוח יישום תוכנית טראמפ, ולא להנגיש סיוע באופן שיסייע לאוכלוסייה המורעבת, ותוך החרפה נוספת של תנאי החיים של האוכלוסייה. במילים אחרות, עולה כי ״מרכזי הסיוע״ מהווים, הלכה למעשה, אמצעי נוסף של ישראל במדיניות המשתמשת בהרעבה ככלי לטיהור אתני.

לעדויות נוספות על ירי במבקשי מזון

לעדויות נוספות על ההרעבה