המנהל האזרחי הרס את כל בתי הכפר אל-פאריסייה שבבקעת הירדן

בשני גלי הריסות, ב-19 ביולי ובחמישי באוגוסט, הרס המנהל האזרחי את כל המבנים בכפר אל-פאריסייה שבצפון בקעת הירדן, שממזרח לו הוקמה ההתנחלות שדמות מחולה. בגל ההריסות הראשון נהרסו כשבעים מבנים ארעיים, ש-26 מהם היו בקתות מגורים שבהן חיו 107 בני אדם לפחות, כולל 52 ילדים. שאר המבנים שימשו כמטבחים, שירותים ומבנים חקלאיים, כולל בית אריזה שהוקם לפני כשלושים שנה בשותפות עם חברת היצוא החקלאי הישראלית אגרקסקו. בגל ההריסות השני הרס המנהל עשרה מבנים נוספים וכן 27 אהלים שסיפקו הצלב האדום הבינלאומי והרשות הפלסטינית לתושבי הכפר שאיבדו את בתיהם בגל ההריסות הראשון. גל ההריסות השני הותיר 22 בני אדם נוספים, 11 מהם ילדים, ללא קורת גג.

חלק מהריסות הכפר אל-פאריסייה שבבקעת הירדן. צילום: עאטף אבו א-רוב, בצלם, 19.7.2010.

במקביל הרסו פקחי המנהל האזרחי גם מבנה מגורים בישוב פסאיל, שבמרכז הבקעה, והותירו תשעה בני אדם, בהם שישה ילדים ותינוק, ללא קורת גג. כמו כן הרס המנהל האזרחי שני מבני מגורים ושתי מכלאות צאן בח'רבת עין אל-חילווה שבסמוך אליה הוקמה ההתנחלות משכיות, והותירו 20 איש, תשעה מהם ילדים, ללא קורת גג. נוסף לכך החרים המנהל האזרחי משאבות מים בישוב ח'רבת סמרא שבצפון הבקעה. משאבות אלה סיפקו מים מבריכות אגירה לגידולים חקלאיים בישוב.

אחמד נאווג'עה, אב ל-13 ליד חורבות בקתת המגורים של משפחתו בכפר עין אל-חילווה, שנהרסה בידי המנהל אזרחי. צילום: עאטף אבו א-רוב, בצלם, 10.8.10.

בנייה חדשה בהתנחלות משכיות שהוקמה בסמוך לעין אל-חילווה. תושבי ההתנחלות קיבלו היתר להמשיך את הבנייה גם במהלך הקפאת הבנייה בהתנחלויות. צילום: עאטף אבו א-רוב, בצלם, 10.8.10.

בנוסף, פקחי המנהל חילקו מאז חודש יוני צווי הריסה ופינוי לעשרות משפחות מהכפרים ברדלא, אל-חדידיה, פרוש בית דג'ן, עין אל-בידא וח'רבת א-ראס אל-אחמר, שבצפון הבקעה. ההריסות נומקו בטענה שהבנייה בישובים אלו נעשתה ללא היתרים מהמנהל האזרחי. אולם, ישראל נמנעת, כמדיניות, מהכנת תכניות בנייה לקהילות הפלסטיניות שבשטח C , הנתון לאחריותה המלאה. תחת זאת, מעדיפות הרשויות הישראליות להתייחס לכל המבנים בכפרים הבדואיים בבקעה, ישנים כחדשים, כבלתי חוקיים. זאת על אף שרוב הכפרים היו קיימים גם לפני 1967. בהתנחלויות שהוקמו בבקעה לעומת זאת, מתיר המנהל האזרחי בנייה נרחבת, ואף מאשר בדיעבד בנייה שבוצעה ללא היתרים. ישראל גם מונעת מתושבי הבקעה הפלסטינים להשתמש במקורות המים העשירים של הבקעה, וכופה עליהם לקנות במחיר מופקע מים המובלים ליישוביהם במיכליות.

מכלי המים של משפחת דר'ארמה באל-פאריסייה. צילום: עאטף אבו א-רוב, בצלם, 8.10.2010.

צווי הפינוי, המורים למשפחות לעזוב את בתיהן בתוך 24 שעות, נומקו בטענה שהמבנים מצויים בשטחים שהצבא הכריז עליהם כשטח סגור. אולם, מעדויות שמסרו לבצלם תושבים עולה כי מדובר בשטחים המשמשים למגורים, למרעה ולגידולים חקלאיים עוד מלפני תקופת הכיבוש הישראלי ואשר מעולם לא שימשו לאימונים צבאיים, וודאי שלא לאימוני ירי. בשנה האחרונה הציב הצבא בסמוך לכפרים אלה 'עשרות עמודי בטון שעליהם בעברית, בערבית ובאנגלית נכתב: "סכנה. שטח אש. הכניסה אסורה!". העמודים הוצבו בדרך כלל בצמוד לדרכי העפר המובילות לישובים מכביש אלון, שהוא הכביש הראשי המחבר בין התנחלויות הבקעה.

שלט שהציב הצבא בכניסה ליישוב בדואי בבקעה. צילום: אייל הראובני, בצלם, 5.1.2010.

עלאן דראר'מה, שנולד לדבריו באל-פאריסייה לפני 44 שנה, סיפר כי הצבא מעולם לא התאמן בשטחי היישוב, שההתנחלויות שדמות מחולה ורותם סמוכות אליו מאוד. גם טאלב עוואוודה, המתגורר באל-חדידיה מאז 1991, אומר שהצבא לא קיים אימונים סמוך לישוב או לביתו, השוכן במרחק של עשרות מטרים מבתי ההתנחלות בקעות ומאות מטרים מההתנחלות רועי הסמוכה.

עלאן דר'ארמה ובני משפחתו תושבי אל-פאריסייה ליד שיירי רכושם. צילום: עאטף אבו א-רוב, בצלם, 10.8.10.

מבצע ההריסות והפינוי הנוכחי מצטרף למאמציה המתמשכים של ישראל לדחוק את רגליהם של הבדואים מבקעת הירדן. מאמצים אלו כוללים איסור על בנייה בריכוזי הבדואים, מניעת שירותים כגון חשמל ומים מתושביהם והרס חוזר ונשנה של המבנים המשמשים למגורים ולגידול צאן. במקביל הצבא מטיל הגבלות קשות על תנועת הפלסטינים אל הבקעה וממנה לשאר הגדה המערבית ומאפשר רק לפלסטינים הרשומים כתושבי הבקעה להגיע אליה ברכב פרטי. הגבלות אלה מקשות על גישת תושבי הבקעה הפלסטינים לשירותי בריאות וחינוך, פוגע ביכולתם לשווק את תוצרתם החקלאית ומקשה על ניהול קשרים משפחתיים וחברתיים.