עדות: שלושה ילדים נהרגו כשבית משפחת אל-עבסי במחנה הפליטים רפיח נפגע בהפצצה, דצמבר 08
28 דצמבר 2008
זיאד אל-עבסי, אב לשישה
ביום ראשון, 28.12.08, בסביבות 22:30, היינו כל בני המשפחה בבית שלנו, שנמצא בשכונת אל-יבנה שבמחנה הפליטים רפיח. '
שמענו קולות ירי מסביב לבית. השכנים שלי ואני יצאנו וביקשנו מהצעירים שירו שיתרחקו מהשכונה. הם התרחקו ואז ראינו באוויר מסוקים ישראלים.
היורים התרחקו אבל אני עדיין פחדתי שאולי המסוקים יחזרו. החלטתי לעבור עם כל המשפחה לבית של קרוב משפחה שקצת יותר רחוק מהמקום בו החמושים עמדו קודם.
זיאד אל-עבסי עומד במקום פגיעת הטיל בתוך חורבות ביתו. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 21.4.09
נשארנו אצלו עד אחרי חצות ואז חזרנו הביתה כי היה שקט וחשבנו שהמסוקים כבר לא מעלינו. נכנסנו כולנו, עם הילדים, לחדר השינה שלי ושל אשתי, כדי לתת לילדים תחושת ביטחון. הם קצת פחדו בגלל היריות שהם ששמעו קודם. רק מחמוד, הבן הגדול בן ה-18, לא חזר איתנו והתעקש להישאר בבית של הקרובים.
זיאד אל-עבסי בתוך חורבות ביתו. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 21.4.09
נרדמנו, והדבר הבא שאני זוכר הוא שהתעוררתי בבית החולים '"יוסף א-נג'אר". התברר לי שטיל פגע בחדר השינה שלנו ושלושה מהילדים שלי נהרגו - אחמד בן ה-11, מוחמד בן ה-10 וסידקי בן ה-5. אני נפצעתי מרסיסים בראש ואישתי עיפאף, בת 44, נפצעה קשה והיא מאושפזת בבית החולים האירופי. הבת שלי זכייה, בת 16, נפגעה מרסיסים בגב וביד ימין והבת שלי נעמה, בת שנתיים, נפגעה בפנים. 'אני מודה לאלוהים שמנע מבני מחמוד לחזור הביתה.
זיאד מחמוד יוסף אל-עבסי, בן 46, הוא אב לשישה ותושב מחנה הפליטים רפיח שבדרום רצועת עזה. את עדותו גבה עבד אל כרים סעדי, ב-29.12.08, בטלפון.
