מאי חמאדה, חוסה במעון לבעלי מוגבלויות, מספרת על הפצצת המעון, שבה נהרגו שתי נשים וארבעה בני אדם נפצעו

קוראים לי מאי נאהד מוחמד חמאדה. נולדתי בשכונת א-תופאח בעזה, אבל מאז שנת 1994 אני חיה במעון לבעלי מוגבלויות של עמותת "מברת פלסטין" בבית לאהייא. אני סובלת משיתוק מלא בכל הגפיים. המעון הוא הבית היחידי שלי.

המעון נמצא בקומת קרקע בבניין של שתי קומות. הקומה העליונה לא מאוכלסת. יש במעון שבעה חדרים ואולם גדול. מחוץ לבניין יש גינה עם עצי זית ודקלים.

ביום שבת, 12.7.14, קמנו מוקדם כמו בכל בוקר בחודש הרמדאן ואכלנו יחד את ארוחת ה"סוחור" שפותחת את צום הרמדאן. היינו חמישה חוסים במעון באותו הבוקר כי בסופי שבוע חלק מהחוסים נוסעים למשפחות שלהם. יחד איתנו הייתה המטפלת שלנו, סלווא אבו אל-קומסאן.
שמענו את קריאת המואזין והתכוננו לתפילה. השעה הייתה בסביבות 4:30 בבוקר.

פתאום היה רעש חזק של פיצוץ. הכל רעד והקירות התמוטטו. המעון היה מלא אבק ועשן.

פלסטיני נושא כיסא גלגלים דרך הריסות המעון לבעלי מוגבלויות שהופצץ, 12.07.2014 (צילום: מוחמד סאלם, רויטרס)

לקח לי כמה דקות להתאושש ולצאת מההלם ולהבין מה קרה. האבק והעשן קצת נעלמו והיה אפשר לראות. המעון היה הרוס כולו. חפצים שבורים היו מפוזרים בכל מקום. בדקתי את עצמי וגיליתי שנפגעתי בראש, בבטן וברגליים. לידי ראיתי את שתי החברות שלי, עולא וסוהא. הן שכבו על הרצפה ולא זזו. המצב שלהן היה נורא. הבנתי מיד שהן נהרגו. הטיל פגע בגג וחדר דרך הקומה העליונה לקומה של המעון.
 אחרי כמה דקות, הגיע אמבולנס ופינה אותי לבית חולים. בזמן שפינו אותי ראיתי שעוד שניים מהחוסים נפצעו וגם המטפלת שלנו, סלווא, שנפגעה מכוויות.

בזמן שהייתי כבר בבית החולים, סיפרו לי מבקרים, שלפני שהמעון הופצץ, היו שכנים ששמעו ירי של טילי אזהרה. זה היה בערך שבע דקות לפני ההפצצה.  אבל אנחנו במעון לא שמענו שום ירי אזהרה. גם אם היינו שומעים, לא היינו מסוגלים לעשות שום דבר, כי כולנו סובלים מנכויות קשות ולא יכולים לזוז בעצמנו. סלווא לא הייתה מצליחה לפנות אותנו משם לבדה. ובכלל, לא עלה בדעתנו שיפציצו מעון של בעלי מוגבלויות. הם לא ידעו שזה מה שיש שם? אני לא מבינה למה הפציצו את המעון והרגו את שתי החברות שלי.

בכל זאת אני חושבת שהיה לנו מזל, כי יכול היה להיות הרבה יותר גרוע. המזל היה שההפצצה הייתה בשבת כי בסופי השבוע הרבה מהחוסים במעון נוסעים למשפחות שלהם. במקום 19, היינו במעון ביום של ההפצצה רק חמישה חוסים. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם כולם היו שם כשזה קרה.

אני עדיין מטופלת בבית החולים יחד עם שני חברים מהמעון והמטפלת שלנו.

מאי נאהד מוחמד חמאדה, בת 31, היא חוסה במעון לבעלי צרכים מיוחדים בבית לאהייא בצפון רצועת עזה. את עדותה גבה תחקירן בצלם בחברון מוסא אבו השהש, באמצעות הטלפון ב-16.7.14

בהפצצת המעון נהרגו שתי חוסות: עולא וושאחי, בת 30, שסבלה משיתוק מוחין וסוהא אבו סעדה, בת 47, שסבלה מפיגור שכלי; ונפצעו שלושה חוסים ומטפלת המעון: סאלי סקר, בת 19, אחמד אל-אעוור, בן 25, מאי חמאדה, בת 31 וסלווא אבו אל-קומסאן, בת 55.

על עדויות בזמן מבצע "צוק איתן"

בצלם גובה עדויות מתושבי עזה תוך כדי התנהלות המבצע. בשל הנסיבות, רוב העדויות נגבות טלפונית. בצלם מוודא ככל יכולתו כי המידע הנמסר לו אמין ומדוייק, אולם מטבע הדברים עלולות ליפול טעויות. למרות חשש זה, החליט בצלם לפרסם את המידע, מתוך אמונה שחיוני להביא לידיעת הציבור את המתרחש ברצועה. לאחר המבצע, ישלים בצלם את התחקירים.