אלימות מתנחלים = אלימות מדינה

עדותו של עיסא קטאש שהוכה קשות בידי מתנחלים כשטייל באדמות המשפחה בסמוך לכפר ג'יביא, 16.4.20 ועל הפקרתו בידי חיילים

עדותו של קטאש, בן 40, תושב מחנה הפליטים ג'לזון, נגבתה על-ידי תחקירן בצלם איאד חדאד ב-18.4.20 באמצעות הטלפון

כבר בערך 40 יום שאסור לנו לצאת מהבתים בגלל מגפת הקורונה ואנחנו לא עובדים ולא עושים כלום. בגלל השעמום הלחץ והמועקה החלטתי לפני יומיים, ב-16.4.20, ללכת עם אחי מוסא, בן 39, אשתו והילדים שלו לשטח החקלאי שלהם. אמא שלי והבן הקטן שלי, חמזה, בן 9, גם הצטרפו. השטח נמצא בפאתי הכפר ג׳יביא. זה אזור של טבע הררי עם חורש והרבה צמחי בר. התכוונו לעבד קצת את האדמה וגם לנצל את ההזדמנות כדי ללקט קצת עשבי בר.

הגענו לחלקה בערך בשעה 12:00 בצהריים. הורדנו מהאוטו את כל האוכל וציוד הפיקניק והתיישבנו על האדמה במרחק של 100 מטר בערך מדרך עפר שמובילה לאתר בנייה של שיכון שמכונה ״שיכון הרופאים״ בכפר ג'יביא. ישבנו שם כמה זמן ואכלנו צהרים ביחד. אחרי שעה בערך השארנו את הנשים והילדים בחלקה ואני ומוסא יצאנו ללקט עשבי בר כמו מרווה וזעתר בשטח פתוח בתוך האדמות שלו.

הסתובבנו שם בגבעות וכל אחד הלך לכיוון אחר. כשהייתי במרחק של 200 מטר בערך מהמקום שבו ישבה המשפחה, פתאום קפצו מולי בצורה מבהילה שני מתנחלים. זה אזור עם עצים וסלעים ולא ראיתי אותם קודם וגם לא יכולתי לראות משם איפה מוסא. המתנחל הראשון נראה בערך בן 18-17. הוא היה רזה, עם עור בהיר ושיער מתולתל, בגובה בינוני. הוא חבש כיפה ולבש חולצה שחורה ומכנסיים בצבע בז׳. המתנחל השני נראה בערך בן 20. גם הוא היה עם עור בהיר והיה לו שיער בלונדיני ארוך ומבנה הגוף שלו היה בינוני. גם הוא חבש כיפה והוא לבש מכנסיים וחולצה בצבע צבאי (ירוק) והחזיק כלי חד שנראה כמו חרב.

תמונה
פינויו של עיסא קטאש לקבלת טיפול רפואי. התמונה באדיבות המשפחה

הבחור הצעיר יותר דיבר ערבית שוטפת. ברגע שהם הגיחו מהצמחייה הוא צעק: ״עצור, עצור, מה אתה עושה פה״. עניתי לו שאני נמצא באדמה שלי ואני מלקט מרווה וזעתר, אבל לא הספקתי להשלים את המשפט והם כבר קפצו עליי והתחילו להכות אותי. הוא דרש את תעודת הזהות שלי ועניתי שהיא לא נמצאת עליי. הם התחילו לתת לי אגרופים ולבעוט בי וניסו להפיל אותי על הרצפה. היה להם חבל והם ניסו לקשור אותי.

המתנחל המבוגר יותר הכה אותי עם החרב והרגשתי פחד מוות. דחפתי אותו בכל הכוחות שהצלחתי לגייס וברחתי מהם בין השדות. רצתי על סלעים ובין השיבולים מרחק של בערך 100 או 150 מטרים והם רדפו אחרי. בסוף, מרוב תשישות הסתחרר לי הראש פתאום ולא הייתי מסוגל להמשיך יותר. נפלתי אחורה על הקרקע. המתנחלים הגיעו אליי והתחילו להכות אותי באגרופים ולבעוט בי כשאני שוכב על הרצפה. תוך כדי כך הצטרפו אליהם עוד שני מתנחלים עם חזות דומה, אבל לאחד מהם היה רובה.

תמונה
שיניים שבורות בפיו של עיסא קטאש, 16.4.20. הצילום באדיבות המשפחה

בקושי הצלחתי להגן על הראש והפנים שלי מהמכות. חטפתי מכה חזקה בפה והרגשתי שנשברו לי השיניים הקדמיות. התחיל לרדת לי דם שנזל לתוך הפה ועל הפנים. צעקתי: ״למען השם, מה עשיתי לכם, אין לכם רחמים, אתם הורגים אותי, תרחמו עלי״. אבל אף אחד לא הקשיב לי. בשלב כלשהו התמוטטתי ונגמר לי הכוח לחלוטין, ואז הם קשרו לי את הידיים מאחורי הגב עם חבל. המתנחל החמוש כיוון את הרובה שלו לראש שלי ודרך אותו כאילו הוא מתכוון לירות לי בראש. בשלב הזה התחלתי לחזור שוב ושוב על ה״שהאדה״ – ״אין אלוהים מלבד אללה ומוחמד הוא נביאו של אללה״. הבנתי שככל הנראה הגיעה השעה שלי למות.

הם המשיכו להכות ולקלל אותי ואיימו להרוג אותי ואז הם הקימו אותי על הרגליים. בקושי הייתי מסוגל לעמוד והרגשתי שרגל שמאל שבורה אבל הם הכריחו אותי ללכת. צלעתי והם המשיכו להוליך אותי בין השיבולים והסלעים, בין שיחים וקוצים. מדי פעם נפלתי על הרצפה אבל הם הרימו אותי והמשיכו להוליך אותי כנגד רצוני. הייתי במצב נורא, דיממתי מהפה ובקושי הייתי מסוגל לפקוח את העיניים, שהתחילו להתנפח עם כל צעד נוסף. הגרון שלי היה יבש והרגשתי שאני מת מצמא. הייתי שבור נפשית. זה היה מצב קשה מאוד, רק אללה מסוגל לדמיין זאת. לאורך כל הדרך הם המשיכו לתת לי סטירות ובעיטות ולקלל אותי וגם ירקו עליי.

הם הוליכו אותי מרחק של 400-300 מטרים בערך עד למקום שבו עמד ג'יפ צבאי. זה נראה כאילו הוא היה שם מהתחלה כדי לאבטח אותם. כשהם הגיעו לג'יפ הם שחררו אותי מול החיילים. באותו רגע פחדתי שהחיילים יצטרפו אליהם ויגמרו עליי סופית, כלומר יהרגו אותי, אבל החיילים אמרו למתנחלים ללכת משם. אחר-כך החיילים נתנו לי בקבוק מים שנראה כאילו אחד מהם כבר השתמש בו, כדי שאשטוף את הפנה והפנים, שהיו מלאים בדם.

הם שאלו אותי איך קוראים לי, איפה אני גר ומה אני עושה שם. בשלב הזה הגיע מתנחל גבוה עם עור בהיר ושיער בלונדיני ארוך ומתולתל ועיניים ירוקות. הוא נראה בסוף שנות העשרים שלו והחזיק רובה. הוא התחיל לתקוף אותי ולקלל אותי והחיילים ניסו להרחיק אותו ממני. הבנתי שהוא לא רצה שהחיילים יגנו עלי, הוא רצה שהם ישחררו אותי ויתנו לו לקחת אותי ולהרוג אותי אבל החיילים גרשו אותו והוא הסתלק.

בין החיילים היה קצין עם שני "ארונות" על הכתף. היה לו עור שחום והוא היה נמוך ורזה ונראה בערך בן 25. הוא זה שנתן לי את המים וניסה למנוע מהמתנחל החמוש לקחת אותי. אחרי ששטפתי את הדם הוא צילם אותי עם הטלפון, אני לא יודע למה, ואז הוא ביקש ממני לדבר בטלפון עם מישהו ישראלי, אני לא יודע אם זה היה חוקר או מתנחל. האיש בצד השני התחיל לשאול אותי בערבית איך קוראים לי, איפה אני גר ולמה אני נמצא באזור, ודרש את מספר הטלפון ומספר הזהות שלי. הוא שאל אותי רק כמה שאלות ואז ניתק את השיחה. הקצין שאל אותי אם אני רוצה להגיש תלונה ועניתי שלא. פחדתי שאם אגיד כן יתנקמו בי וימסרו אותי בחזרה למתנחלים ואלה יהרגו אותי. לכן אמרתי שאני לא מעוניין להגיש תלונה, ואז הקצין אמר: ״יאללה לך, לך מפה״.

הייתי אצל החיילים בערך חצי שעה. בזמן שהייתי שם אמא שלי ניסתה כמה פעמים להתקשר אליי אבל החיילים לא הרשו לי לענות. כשהקצין אמר לי ללכת משם ביקשתי שהם יסיעו אותי למקום קרוב יותר לכפר כי אני לא מסוגל ללכת. אמרתי להם שהרגל שלי שבורה וגם הם ראו את המצב שלי והבינו שאני בקושי יכול לעמוד אבל הם סרבו לעזור לי. הם אפילו לא ניסו לטפל בי, רק השאירו אותי שם והסתלקו.

ניסיתי לאזור כוחות ולהתרחק מהם לפני שהמתנחלים יחזרו ויתנפלו עליי שוב. התחלתי להתקדם, חלק מהזמן צלעתי וחלק מהזמן זחלתי. בכל פעם נעמדתי ונפלתי. הצלחתי להתקדם ככה בערך 400-300 מטרים וזה לקח לי בערך 45 דקות. תוך כדי כך התקשרתי לבני המשפחה שלי והודעתי להם איפה אני נמצא. כשהגעתי לשביל עפר הגיעה מכונית עם אנשים מהכפר שחיפשו אותי. זה היה בערך בשעה 16:00. הם לקחו אותי לאחד הבתים בכפר, שם חיכתה לי המשפחה.

הייתי במצב מעורר רחמים. הייתי צמא להחריד ומטושטש. נשכבתי על הרצפה כדי לנוח והם הזעיקו אמבולנס. אחי מוסא סיפר לי שהמתנחלים הכו גם אותו אבל הוא הצליח לברוח מהם ולא נפגע בצורה משמעותית חוץ ממכות שהשאירו חבורות. אחרי בערך חצי שעה הגיע אמבולנס שפינה את שנינו למרכז הרפואי פלסטין ברמאללה. עשו לנו שם צילומי רטנגן ושמו לי גבס על הקרסול שנסדק וחיברו אותנו לאינפוזיה. השיניים הקדמיות שלי נשברו. נשארנו שם עד השעה 23:00 בלילה ואז שחררו את מוסא הביתה.

אותי העבירו לבידוד רפואי באחד ממתקני הבידוד הממשלתיים, באל-באלוע, בבניין א-זהראא׳. אסור לי לפגוש אף אחד, אפילו לא בני המשפחה כולל הילדים שלי, כי יש חשש שנדבקתי בקורונה כשהמתנחלים הכו אותי, ירקו עליי וגם בגלל בקבוק המים הפתוח שהחיילים נתנו לי. אתמול, יום שישי, ביום השני של הבידוד, עשו לי בדיקת קורונה ועד עכשיו לא קיבלתי את התוצאות.

אני מרגיש עכשיו כמו אסיר, כלוא בחדר קטן, בין ארבעה קירות, במקום זר, מבודד מן העולם החיצוני פרט לשיחות טלפון. אני בקושי יכול לזוז עם הגבס, ועדיין מחכה שייקחו אותי לרופא שיניים שיטפל בשיניים שהמתנחלים שברו לי. יש לי חבורות ונפיחות מסביב לעיניים בגלל המכות, וגם חבורות בכתף ובגב. אני במצב נפשי קשה. מיואש ולחוץ ויש לי סיוטים בלילה.

 

פריטים מומלצים

מדיניות הפתיחה באש

דו״ח חדש של בצלם: ישראל מבצעת פרויקט מחיקה בגדה המערבית

הדו״ח המקיף ביותר שפרסם בצלם עד כה על המדיניות הישראלית בגדה המערבית מראה כיצד ישראל מפעילה חמישה מנגנונים המחזקים זה את זה כדי לפרק את הקיום הפלסטיני הקולקטיבי, ובמקביל לעצב מחדש בכוח את הגדה ולבסס בה נוכחות וריבונות יהודית־ישראלית קבועות ורציפות.מאז סוף 2022, וביתר שאת מאז אוקטובר 2023, נכנסה המדיניות הישראלית בגדה המערבית לשלב חדש. ישראל החריפה באופן דרמטי מדיניות ארוכת שנים של שליטה, אלימות ונישול, והיא מפעילה אותה כיום באופן גלוי ואלים יותר ובקצב מהיר יותר. צעדים אלה הופכים יותר ויותר לחלק ממדיניות הממשלה ומפעולת מוסדות המדינה.על רקע ההחרפה הנמשכת מדי יום, מפרסם בצלם את ״פרויקט המחיקה״, דו״ח בן 200 עמודים המבוסס על ניתוח של כ־2,000 עדויות של פלסטינים מהגדה המערבית, על עבודת שטח ועל עשרות שנים של תיעוד. הדו״ח בוחן כיצד מדיניות ופרקטיקות שישראל מפעילה זה עשרות שנים הואצו והתרחבו בשנים האחרונות.״מה שקורה בגדה מוצג שוב ושוב כאוסף של אירועים נפרדים – אלימות של מתנחלים קיצוניים, פעולה צבאית, מחסומים או הריסות״, אמרה מנכ״לית בצלם, יולי נובק. ״כשמסתכלים על המערכת ומחברים את הדברים רואים שמדובר בפרויקט פוליטי אחד שמכוון להרס של כל תחומי החיים בגדה. קהילות מגורשות, הכלכלה נדחקת לסף קריסה, ומיליוני פלסטינים חיים בפחד מתמיד מפני אלימות של הצבא ושל מתנחלים. כל המנגנונים האלה מפרקים את הקיום הפלסטיני הקולקטיבי בגדה ומבססים בה משטר קבוע של עליונות יהודית״.כך פועל פרויקט המחיקההדו״ח מזהה חמישה מנגנונים הקשורים זה בזה, שבאמצעותם ישראל מקדמת את הפרויקט ברחבי הגדה המערבית:אלימות והטלת אימה: ישראל משתמשת בכוחות הצבא ובמיליציות מתנחלים חמושות כדי להפעיל אלימות וכפייה ולהטיל אימה. מ־7 באוקטובר 2023 ועד 31 באוגוסט 2026 ישראל הרגה 1,107 פלסטינים בגדה המערבית, בהם 245 ילדים.טיהור אתני והשתלטות על המרחב: ישראל משתמשת בפעולות צבאיות, בהריסות בתים ובהקמת מאחזים וחוות של מתנחלים בתמיכת המדינה כדי לגרש פלסטינים מאדמתם ולהרחיב את הנוכחות היהודית בשטחים אלה. נכון להיום ישראל עקרה ממקומן 75 קהילות פלסטיניות; חוות ומאחזי מתנחלים השתלטו על 1.07 מיליון דונם (18% משטח הגדה המערבית); וכ־33,000 פלסטינים נעקרו בכפייה ממחנות הפליטים בצפון הגדה המערבית.הגבלות תנועה: ישראל מפצלת את המרחב הפלסטיני באמצעות מחסומים, שערים וחסימות כבישים. עד סוף 2025 תיעד משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA) 925 חסמי תנועה ברחבי הגדה המערבית.חנק כלכלי: ישראל משתמשת בשליטתה בתעסוקה, בהכנסות הפלסטיניות ממסים, במערכת הפיננסית ובתשתיות כדי להעמיק את המשבר הכלכלי ואת תלותה של הכלכלה הפלסטינית בישראל. שיעור האבטלה עלה מ־13.1% בשנת 2022 ליותר מ־31% בשנת 2024, על רקע ביטול המוני של היתרי עבודה בישראל ועיכוב הולך וגובר של כספי המסים הפלסטיניים.הרס חברתי ופוליטי: ישראל מפלילה התארגנות פוליטית, פושטת על משרדי ארגוני חברה אזרחית, מדכאת מחאות ועוצרת פעילים, סטודנטים ועיתונאים. מאז אוקטובר 2023 עצרה ישראל לפחות 60 עיתונאים פלסטינים מהגדה המערבית.תוכנית ההכרעה: הדו״ח מזהה את ״תוכנית ההכרעה״ של בצלאל סמוטריץ׳ משנת 2017 כמסמך מרכזי להבנת ההסלמה הנוכחית. האסטרטגיה של התכנית ״הכרעה התיישבותית״, מכוונת להפוך את הריבונות היהודית לבלתי הפיכה באמצעות הרחבת התנחלויות, השתלטות על קרקעות וגירוש פלסטינים, ולהותיר לפלסטינים שלוש אפשרויות: להיכנע לעליונות יהודית, לעזוב או לעמוד בפני דיכוי צבאי. אף שהתוכנית מעולם לא אומצה רשמית כמדיניות ממשלתית, סמוטריץ׳ מחזיק כיום בסמכויות נרחבות בתחומי התכנון, הקרקעות והאכיפה בגדה המערבית, ועקרונות מרכזיים בהיגיון שבבסיסה באים לידי ביטוי הולך וגובר במדיניות המדינה ובפעולותיה.פרוייקט ארוך שנים, שלב חדש: פרויקט המחיקה אינו יצירה של הממשלה הנוכחית או של תוכנית ההכרעה של סמוטריץ׳. הוא נשען על מדיניות ומנגנונים של שליטה, נישול ופיצול שישראל מפעילה זה עשרות שנים. הממשלה הנוכחית האיצה את הפרויקט, העמיקה את מיסודו והפכה את מנגנוניו ואת יעדיו לגלויים יותר. הדו״ח ממקם את המתקפה הנוכחית על החיים הפלסטיניים בתוך פרויקט קולוניאלי־התיישבותי ארוך שנים, שבמסגרתו ישראל מבססת עליונות וריבונות יהודית במרחב באמצעות משטר האפרטהייד, תוך פירוק הקיום הפלסטיני הקולקטיבי. ברצועת עזה הגיע היגיון המחיקה לצורתו הקיצונית ביותר: ג׳נוסייד; בגדה המערבית הוא מתממש באמצעות חמשת המנגנונים המתוארים בדו״ח.אחריות בינלאומית: בצלם קורא לממשלות ולמוסדות בינלאומיים להפסיק לאפשר לישראל להמשיך בפשעיה, להגן על הפלסטינים ולפעול לסיום משטר האפרטהייד והשלטון הצבאי על הפלסטינים. עתיד צודק מחייב סדר פוליטי המבוסס על חירות, צדק, שוויון ודמוקרטיה לכל בני האדם החיים במרחב שבין נהר הירדן לים התיכון, תוך מימוש מלא של הזכויות האישיות והקולקטיביות והשתתפות פוליטית שווה.לדברי מנכ״לית בצלם, יולי נובק: ״פלסטינים נותרים חשופים לאלימות ההולכת ומסלימה, בזמן שישראל מקדמת את פרויקט המחיקה שלה בגדה המערבית. ממשלות אינן יכולות לגנות את הפשעים האלה ובה בעת להעניק לישראל חסינות המאפשרת לה להמשיך בביצועם. יחד עם מוסדות בינלאומיים, עליהן להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותן על פי המשפט הבינלאומי כדי לעצור את פשעיה של ישראל״.הדו״ח המלא, תקציר המנהלים, המפות והגרפים זמינים בכתובת:: https://www.btselem.org/elimination/?lang=he

14 ספטמבר 2026

פרויקט המחיקה: פירוק הקיום הפלסטיני בגדה המערבית בידי ישראל

מדיניות הפתיחה באש

פרויקט המחיקה

מאז כניסתה של ממשלת ישראל הנוכחית לתפקידה בסוף שנת 2022, וביתר שאת מאז אוקטובר 2023, החריפה ישראל באופן דרמטי את הפגיעה בכל תחומי החיים של התושבים הפלסטינים בגדה המערבית.בכל רגע יכול פלסטיני למצוא את עצמו חשוף לאלימות מצד חיילים ומיליציות מתנחלים חמושות, להיעצר ולהיכלא, ליפול קורבן להתעללות והשפלה, ולעיתים גם לאבד את חייו.דו"ח "פרויקט המחיקה" מבוסס על למעלה מאלפיים עדויות של תושבים פלסטינים שבצלם גבה מאז אוקטובר 2023, ועל למעלה משלושה עשורים של תיעוד הפרות זכויות האדם שמבצע משטר האפרטהייד הישראלי בגדה המערבית. הדו״ח בוחן את המציאות הנוכחית לא כאוסף של אירועים נקודתיים או פגיעות קונקרטיות, אלא כחלק ממנגנון מחיקה כולל הפועל לפירוק התנאים המאפשרים את המשך הקיום הפלסטיני בגדה המערבית, ובמקביל מעמיקים את השליטה והעליונות היהודית בו באופן בלתי הפיך. בחינת מציאות החיים הנוכחית בגדה מגלה כי פרויקט המחיקה מיושם כיום באופן גלוי, ישיר ואלים יותר מבעבר, ומבוסס על שיתוף פעולה הולך וגובר בין רשויות המדינה הרשמיות למיליציות מתנחלים שפועלות בגדה בגיבוי ובתמיכת הרשויות.

14 ספטמבר 2026

המתנחלים נכנסים לג'אלוד. מתוך התיעוד במצלמות אבטחה באדיבות התושבים

אלימות מתנחלים = אלימות מדינה

קוסרה, תלפית וג׳אלוד, מחוז שכם: תושבי שלושה כפרים סובלים מאלימות מתנחלים קיצונית מאז הוקם מאחז חדש ביניהם

ב-21.1.26, הקימו מתנחלים את המאחז "תל תלפיות" על פסגת הר המכונה ג׳בל עין עינא באדמות הכפר תלפית, בעומק אזור שהוגדר כשטח B בהסכמי אוסלו. באזור זה, הנמצא בלב כפרים פלסטיניים והרחק משטח C, לא נכחו קודם לכן מתנחלים.עם הקמת המאחז, השתלטו המתנחלים על בית בבנייה של אחד מתושבי תלפית ומנעו את המשך בנייתו.מאז הקמת המאחז, סובלים תושבי הכפרים תלפית, קוסרה וג׳אלוד מאלימות קשה של מתנחלים.במהלך החודש שלאחר הקמתו, תיעד בצלם עשר התקפות קשות על תושבי האזור, ובהן התקפה קשה על פעילי זכויות אדם שליוו משפחה לבית שנאלצה לעזוב באזור בעקבות אלימות המתנחלים.ההתקפות כוללות תקיפות באבנים ובאלות, הצתת בתים והשחתה והצתה של כלי-רכב. [block:settlers_blog_map_block nid=217668 updates=217835,217836,217837,217838,217841,217842,217812,217849 arrows hide_nid]הקליקו על האייקונים במפה לתיאור של חלק מההתקפות שאירעו במהלך החודשים ינואר-מרץ 2026. בחלק מההתקפות תועדו המתנחלים כשהם מגיעים רכובים על טרקטורון שעל פניו נראה כמו הטרקטורונים שחולקו על ידי משרד ההתיישבות ומשרד האוצר – יוזמה של השרים בצלאל סמוטריץ׳ ואורית סטרוק.ב-14.3.26, הרגו מתנחלים שתקפו בתים בפאתיו המערביים של הכפר קוסרה, את אמיר עודה, בן 28, שהתקדם לעברם יחד עם אביו, מועתסם, וכמה תושבים נוספים, לאחר שהתרחקו מעט לכיוון המאחז. הייתה זו התקיפה השנייה של מתנחלים על בתים באזור זה באותו יום, והתושבים חששו כי הם יחזרו לתקוף. לאחר יידוי אבנים הדדי קצר ממרחק של 100 מטרים בין המתנחלים לתושבים, פתח אחד המתנחלים באש לעבר התושבים ופצע את עודה בחזהו ושני תושבים נוספים ברגליהם. כשניסה אביו של עודה להיחלץ לעזרתו, תקפו המתנחלים את השניים במכות אלות ודקירות, עד שהאב איבד את הכרתו. רק לאחר שהמתנחלים נסוגו עוד לכיוון המאחז, הצליחו התושבים לפנותם לבית חולים, שם נקבע מותו של עודה.

27 מאי 2026