בשנים האחרונות, ובפרט מאז 7 באוקטובר 2023, חלה עליה חדה במספר מעשי האלימות של מתנחלים נגד פלסטינים ובחומרתם. הדיווחים המוצגים בבלוג זה אינם משקפים את כל אירועי אלימות המתנחלים בגדה אלא את רק את אלה שעלה בידי בצלם לתעד ולתחקר.
ביתו של סעוד דבאבסה שנשרף בידי המתנחלים. צילום: קרן מנור, בצלם
תמונה
תמונה
תמונה
תמונה
ביום רביעי, 3.7.24, בסביבות השעה 23:30, הבחינו תושבים בקהילת ח'לת א-דבע, במסאפר יטא שבדרום הר חברון, באש בוערת במטע הזיתים של משפחת דבאבסה שממערב לקהילה. התושבים הזעיקו כבאית פלסטינית, ואז הבחינו במתנחלים שהגיעו לאזור והחלו לכבות את האש. כמה דקות לאחר מכן התאספו בסמוך לקהילה כחמישים מתנחלים, רובם רעולי פנים וחמושים בנשק חם ובאלות. בשלב זה הגיעו לקהילה כעשרה פלסטינים תושבי קהילות סמוכות ועמם כמה פעילים ישראליים ובינלאומיים. מיד לאחר-מכן נכנסו לשטח הקהילה המתנחלים ואחריהם כ-15 חיילים. בין התושבים למתנחלים התפתחו עימותים שכללו יידוי אבנים ובמהלכם הצליחו המתנחלים לתפוס את אחד התושבים, עבאס דבאבסה (38) ולהכות אותו באלות. לאחר-מכן הוליכו החיילים את דבאבסה מהמקום כשאחד מהם יורה באוויר ומבריח את תושבי הקהילה.
בשלב זה הגיע לכניסה לקהילה הכבאית הפלסטינית שהזעיקו התושבים אך המתנחלים חסמו את דרכה. בעת שהנהג החל להסתובב כדי להימלט הם תקפו אותה באבנים וניפצו את שמשותיה.
המתנחלים שרפו את אחד מבתי הקהילה, שהיה ריק באותם רגעים, ניפצו את חלונותיהם של שבעה בתים נוספים וכן שלושים לוחות סולאריים, שברו שש מצלמות אבטחה, גנבו 77 ראשי צאן, הרגו עז אחת וחתכו שקי מספוא.
תמונה
לוחות סולאריים שהשחיתו המתנחלים. צילום: קרן מנור, בצלם
חלק מהתושבים והפעילים ברחו לכיוון קהילת אל-מופקרה והכפר א-תוואני כשמתנחלים רודפים אחריהם. המתנחלים אף תקפו באבן פעיל בינלאומי שנפצע בפניו ופונה לבית החולים ביטא. בנוסף, ניפצו המתנחלים שמשות של שלוש מכוניות ועזבו לכיוון התנחלות סמוכה.
בסביבות 00:30 עזבו שאר המתנחלים והחיילים את המקום. חצי שעה לאחר מכן הגיעו לקהילה שוטרים בניידת משטרה מלווה בג'יפ צבאי. השוטרים צילמו את הנזקים והציעו לתושבים להגיש תלונה בתחנת המשטרה ומסרו להם כי עבאס דבאבסה נעצר.
דבאבסה שוחרר רק למחרת בשעה 19:00 לאחר שראש המועצה חתם עבורו על ערבות ולאחר שהוא נדרש לחתום על הרחקתו מההתנחלות מעון וממאחז חוות מעון. בעדות שמסר לבצלם ב-7.7.24 הוא סיפר כי החיילים הובילו אותו למרחק של כמאה מטר מהקהילה ושם תקפו אותו המתנחלים שוב, קיללו אותו ואחד מהם אף ניסה לשפוך עליו חומר דליק אך החיילים עצרו בעדו. החיילים אזקו את ידיו והובילו אותו לבסיס צבאי, כשהם מכים אותו בדרך וגם בבסיס עצמו, בו הוחזק עד למחרת ב-12:00 ואז נלקח לתחנת המשטרה בקריית ארבע. דבאבסה נחקר בחשד להצתת המטע, על אף שהוא שייך לבני משפחתו. הוא שוחרר כאמור בסביבות 19:00, אז נסע לבית החולים ביטא שם נבדק ונקבע שהוא סובל מחבלות ומשבר ברגל שמאל, שקובעה.
תחקירן בצלם באסל אל-עדרה גבה עדויות מהתושבים:
מוחמד דבאבסה, בן 34, תושב ח'לת א-דבע שנכח בעת התקיפה בקהילה, סיפר:
ביום רביעי, 3.7.24, בשעה 23:30, בני המשפחה שלי ורוב המשפחות מהקהילה היו ביטא, בחתונה של קרוב משפחה שלנו. אני לא נסעתי וישבתי עם עוד שישה תושבים באוהל האירוח שהקמנו בקהילה ואז אחד הילדים שעמד מחוץ לאוהל ואמר לנו שיש שריפה מול הכפר. יצאנו וראינו שעצי הזית והשקד בוואדי שמול הקהילה שלנו, במרחק של 700 מטרים, עולים באש. התקשרנו מייד למכבי האש ולמשטרה הישראלית, והלכנו להביא את המטפים הקטנים שאנחנו מחזיקים בבתים שלנו.
תמונה
ביתו של סעוד דבאבסה עולה באש לאחר שהוצת על-ידי המתנחלים. התמונה באדיבות תושבים
כשהתקרבנו לוואדי ראינו כמה מתנחלים שמוכרים לנו מהמאחז החדש שהוקם לפני חודשיים על ההר מול הכפר שלנו עומדים מסביב לאש. בשלב הזה הגיעה אלינו קבוצה של בחורים מהכפר א-תוואני עם פעילים בינלאומיים. פתאום, המתנחלים התחילו להתקדם לכיוון שלנו. רובם היו רעולי פנים, וחלקם נשאו נשק, מקלות, וג'ריקן של בנזין. ניסינו להדוף אותם וזרקנו אבנים, אבל הם היו בערך חמישים, הרבה יותר מאיתנו. הם התחילו לדחוף אותנו ולזרוק עלינו אבנים. אבן אחת פגעה לי בחזה ואחרת פגעה באף שלי.
ברחנו. המתנחלים תפסו את בן דוד שלי, עבאס א-דבאבסה, הכו אותו והוליכו אותו בכוח אותו למקום שבו הם התאספו. לא יכולנו להציל אותו, כי כולנו כבר התרחקנו משם. אני התחבאתי בחסות החושך בחלק האחר של הקהילה, שאליו לא הגיעו המתנחלים. שמעתי את עבאס צורח, אבל לא יכולתי לעשות למענו כלום. הבחורים שהגיעו מא-תוואני והפעילים ברחו לאל-מופקרה וכמה מתנחלים רדפו אותם.
תמונה
מבט מתוך ביתו של סעוד דבאבסה שנשרף בידי המתנחלים. צילום: קרן מנור, בצלם
בינתיים, כולנו הסתתרנו במקומות שונים וצפינו מרחוק במה שקורה. בשלב הזה הגיע רכב כיבוי אש לכניסה לקהילה ושמעתי רעש של אבנים שנחבטו בשלדה שלו. הגיע גם ג'יפ צבאי וירדו ממנו חיילים. אחד מהם כיוון את הנשק שלו אל נהג הכבאית. הנהג הסתובב וחזר לכיוון א-תוואני וברח מהמתנחלים. אחרי שהכבאית עזבה החיילים התקדמו לעבר הבתים. בינתיים המתנחלים שרפו את ביתו של סעוד דבאבסה, דוד שלי מצד אבא, אחרי שהם שפכו עליו בנזין. החיילים לא התערבו. חלק מהמתנחלים טיפסו עד למצלמות האבטחה שמותקנות על הבתים ושברו שש מצלמות. הם גם זרקו אבנים על חלונות ועל הלוחות הסולאריים של הקהילה ושברו בערך שלושים לוחות. ראיתי אותם גם פותחים את דיר הכבשים שלי, שבו היו 42 כבשים, ואת דיר הכבשים של בן דוד שלי עאמר א-דבאסבה, שהיו בו 35 כבשים, ומובילים את כל הכבשים לכיוון המאחז. בערך בשעה 00:30 כל המתנחלים עזבו ואז גם הצבא עזב לכיוון אל-מופקרה.
חזרנו הביתה כדי לנסות לכבות את האש בבית של דוד שלי, אבל לא הצלחנו, היא בערה חזק בכל הבית. בשלב הזה גם לא ידענו מה קרה לבן דוד שלי, עבאס, שהוכה על ידי המתנחלים. המשטרה הגיעה, בשעה 1:00 בליווי ג'יפ צבאי והם צילמו את הנזקים והציעו לנו להגיש תלונה. הם הודיעו לנו שבן דוד שלי עבאס דבאבסה נעצר. אחר-כך הגיע מוחמד רבעי, יו"ר המועצה של א-תוואני, עם מכלי מים, ורק אז יכולנו לכבות את האש.
עאדל רג'וב, בן 38, נהג הכבאית של ההגנה האזרחית שהותקף על-ידי המתנחלים, סיפר בעדותו:
ביום רביעי, בסביבות השעה 23:00 קיבלנו קריאה לכיבוי שריפות באזור ח'לת א-דבע, ליד העיר יטא. יצאתי לשם עם שני בחורים מההגנה האזרחית, ואני נהגתי ברכב הכיבוי. הגעתי קודם לאזור א-תוואני כדי לאסוף שלושה מתנדבים שלנו, והמשכנו ביחד לח'לת א-דבע.
בדרך לח'לת א-דבע היה ג'יפ אזרחי שנסע אחריי. כשהגענו למרחק של בערך ארבעים מטרים מהכניסה לח'לת א-דבע ראיתי בערך חמישים מתנחלים עומדים מולנו, וראיתי בחורים פלסטינים בורחים מפניהם. רציתי לחזור אחורה, אבל הג'יפ שנסע אחריי עצר וירדו ממנו שני חיילים עם רובים, אחד מהם רעול פנים. אחד החיילים הורה לי להמשיך לנסוע קדימה לכיוון כל המתנחלים האלה. הוא כיוון אליי את הנשק והורה לי לפנות לו את הדרך.
המשכתי לנסוע קדימה לכיוון המתנחלים, רק כדי שאוכל להסתובב ולברוח, ואז שמעתי פתאום ירי והמתנחלים התחילו לזרוק המון אבנים על הרכב והן פגעו בשמשה הקדמית. המשכתי לנסוע עוד שלושים מטר ואז הסתובבתי מהר בזמן שהאבנים המשיכו לפגוע חזק ברכב. הבחורים שהיו איתי ברכב היו בפאניקה. כתוצאה השמשה הקדמית התנפצה ועפו עלינו רסיסי זכוכית. גם שמשת החלון בצד שלי התנפצה וחתיכות הזכוכית נפלו עליי, אבל הצלחתי לסובב את הרכב ולנסוע מהר לכיוון הכפר א-תוואני, כשמטר האבנים נמשך. הג'יפ של המתנחלים עצר מולי לכמה רגעים והפעלתי גם את הצופר וגם את האזעקה עד שהוא זז ופינה את הדרך ואני המשכתי לנסוע מהר עד שהגעתי לכפר א-תוואני.
סגן ראשון עלי אבו סמרה שהיה איתי נפגע קל מהזכוכיות בזרועו השמאלית וגם שלושת המתנדבים שהיו איתנו נפגעו מהזכוכיות. אחרי שחזרנו למוקד שלנו בח'לת אל-מייה הרגשתי כאב בעין שמאל ובכתף ימין ונסעתי לבית החולים אל-אהלי בחברון. התברר שרסיסי זכוכית חדרו לעין. ניקו אותה ונתנו לי תרופה.
עבאס דבאבסה, בן 38 ואב לארבעה, תושב קהילת ח'לת א-דבע, סיפר בעדותו על תקיפתו בידי המתנחלים ומעצרו:
תמונה
עבאס דבאבסה לאחר שחרורו. צילום: נסר נוואג'עה, בצלם
הייתי באוהל האירוח שהקמנו בקהילה כשראינו מתנחלים עולים על ההר ומתקדמים אלינו. רובם היו רעולי פנים וחמושים, ואחד מהם החזיק ג'ריקן בנזין. היו להם פנסים חזקים שהם כיוונו אלינו כדי לסנוור אותנו. הם התאספו ליד הבית של דוד שלי סעוד, בקצה של הקהילה מצד ההר. הלכתי הביתה, הערתי את הבן שלי ליית' (בן 14), ואמרתי לו שהמתנחלים נמצאים פה ליד הבתים וביקשתי שייברח דרך השדות לבית של דוד שלו, ג'אבר דבאבסה, שנמצא בצד השני של הכפר. כשחזרתי לבחורים האחרים ראיתי שהבית של דוד שלי סעוד עולה באש.
המתנחלים התחילו להתקדם אלינו בהדרגה ואנחנו התחלנו לסגת אבל הם רדפו אותנו. אחרי שחזרנו בערך 20 מטרים אחורה, שני מתנחלים הגיעו ממש עד אלינו. אחד מהם החזיק שטיחון גומי, כזה ששמים מתחת לרגליים באוטו והטיח אותו בפנים שלי. נפלתי על הקרקע והמתנחלים ישר התנפלו עליי. שניהם התיישבו עליי והתחילו להכות אותי במקלות בחזה, בבטן וברגליים. צרחתי בקולי קולות. בינתיים כבר היו סביבי הרבה מתנחלים וכמה מהם הרביצו לי. כבר לא יכולתי לראות בבירור מה קורה. הם הרביצו לי במשך כמה דקות, מכות חזקות מאוד, בכל חלקי הגוף, ולא יכולתי לעשות כלום. הגיעו גם חיילים שצעדו מאחורי המתנחלים. שניים מהחיילים הוליכו אותי בכוח. נפל לי הטלפון והנעליים נשמטו לי מהרגליים. עוד הרבה מתנחלים חיכו מאחורה ואז הם הוליכו אותי מהר לכיוון ההר שממנו הם הגיעו.
הם הוליכו אותי מהר, על קוצים וסלעים ודוקרנים של גדרות תיל כשאני יחף ותוך כדי כך אחד מהמתנחלים נפל ארצה ואז אחד החיילים ירה באוויר. הם הוליכו אותי בערך למרחק של מאה מטר במעלה ההר ואז הושיבו אותי על האדמה. הרבה מתנחלים וחיילים חמושים בנשק חם ומקלות עמדו סביבי. חלק מהם הכו אותי במקלות ברגליים ובגב ונתנו לי סטירות ומכות בראש וגם קיללו אותי. דיממתי. מתנחל רעול פנים שהחזיק ג'ריקן בנזין התקרב אליי, פתח אותו ורצה לשפוך עליי את הבנזין. חשבתי שזהו, הלילה אני אמות. לא ציפיתי לצאת בחיים מידי המתנחלים האלה. מזל שאחד מהחיילים מנע ממנו לעשות זאת.
החיילים קשרו לי את הידיים לאחור, כיסו לי את העיניים והוליכו אותי שוב מהר במשך בערך רבע שעה. שניים משכו אותי ואחד דחף אותי מאחור. הרגליים כאבו לי מאוד וכבר לא יכולתי לדרוך עליהן אבל הם המשיכו לגרור אותי בכוח, עד שהגענו לרכב שהמתין בכניסה לקהילה. הצלחתי לראות איפה אני מתחת לכיסוי העיניים. הם זרקו אותי לתוך הרכב ושם המשיכו להרביץ לי עם הידיים שלהם בראש ובגב. נסענו במשך בערך עשר דקות עד שהגענו למאחז אביגיל ושם הורידו אותי בתוקפנות והפילו אותי על האדמה. היו שם כמה ממתנחלים רעולי הפנים והם התנפלו עליי ביחד עם החיילים והכו אותי, בעטו בי ונתנו לי סטירות ותוך כדי כך קיללו אותי. כעבור עשר דקות הכניסו אותי בחזרה לרכב ונסעו לבסיס הצבאי סוסיא. שם שמו אותי בחוץ, ליד מגדל התצפית, והיה שם חייל אחד. כעבור 10 דקות הגיעו עוד חיילים, רעולי פנים. הם התחילו להרביץ לי באותה צורה: בעיטות, סטירות וקללות, בזמן שישבתי ולא יכולתי לעשות כלום. הייתי מותש לגמרי, עייף וכאוב מאוד. כעבור עוד עשר דקות הגיע חייל אחר ואז החיילים הפסיקו להרביץ לי והשאירו אותי יושב באותה תנוחה, אזוק בידיים ומכוסה עיניים עד יום חמישי בצהריים. ביקשתי מהחייל מים לשתות והוא הביא לי מים חמים, אז לא שתיתי. פחדתי לבקש ללכת לשירותים, או להגיד שאני צריך רופא כי פחדתי שהחיילים ירביצו לי שוב.
ביום חמישי, בשעה 12:00, הכניסו אותי לרכב צבאי שנסע לתחנת המשטרה בקריית ארבע. הושיבו אותי על כיסא בין החדרים, ואחרי המתנה של שעה, הגיע החוקר. הוא הכניס אותי לחדר והאשים אותי בהצתת האש בהר ואמר שהחיילים מצאו מצת בכיס שלי. אמרתי לו שאני מעשן ושחפיסת הסיגריות שלי נפלה לי עם הטלפון והנעליים כשהמתנחלים הפילו אותי על האדמה. אחר כך הוא אמר לי שאני חשוד גם בתקיפה של אחד מהמתנחלים, והציג בפני סרטון וידיאו שצילם אחד הבחורים שהיו מאחוריי. בווידיאו רואים שני מתנחלים מתקדמים אלינו, ועוד מתנחלים מאחוריהם. אמרתי לחוקר: "תסתכל בווידיאו. אני לא הרבצתי למתנחל. הוא רעול פנים, ומגיע אלינו לקהילה כדי לתקוף אותנו".
אחר כך הוציאו אותי מהחקירה והשאירו אותי לחכות בחוץ. אחרי חצי שעה הגיע חוקר אחר ושאל אותי על אותם דברים. הוא צעק עליי ואמר לי שאני משקר ושאני הצתתי את האש. הוא אמר גם שהמשפחה שלי הרגה את הבן דוד שלו דוב (הכוונה ככל הנראה לדב דריבן). אחר כך הוציא אותי מהחדר וחכיתי עד השעה 19:00. לקחו ממני טביעות אצבעות וצילמו אותי. הגיע יו"ר המועצה הכפרית וחתם על ערבות שלא אגיע להתנחלויות מעון ומאחז חוות מעון ואז, הם שיחררו אותי מתחנת המשטרה.
הלכתי ישר לבית החולים הממשלתי ביטא. היו לי אדמומיות בעין שמאל, חבלות וכאבים חזקים בגב ובחזה, שבר ברגל ימין, ושבר קל ברגל שמאל. קיבלתי טיפול וחזרתי הביתה ביום שישי אחרי הצהריים. אני עדיין מוגבל בתנועה ונמצא במעקב רפואי.
מוחמד הריני, בן 22, תושב הכפר א-תוואני שהגיע למקום סיפר:
אחרי שרכב כיבוי האש עזב את ח'לת א-דבע גם אני, בני הדודים שלי ועוד אדם מתוואני והפעילים התקדמנו לכיוון אל-מופקרה. הרכב של בני הדודים שלי נשאר בח'לת א-דבע.
פתאום הגיע רכב 4x4 מכיוון אל-מופקרה, עם שבעה מתנחלים שרקדו ושרו. הם עצרו לרגע בנקודה שבה היו הג'יפים והמתנחלים ואז כמה מהמתנחלים שהיו שם התחילו לרוץ אחרינו. התחלנו גם לרוץ. היינו עייפים ומותשים לגמרי, אבל היינו חייבים לברוח מהם ולהציל את עצמנו. ואז הרכב 4x4 חזר עם המתנחלים בתוכו, עצר לפנינו והמתנחלים ירדו ממנו וככה היו מתנחלים גם לפנינו וגם מאחורינו. נאלצנו לרוץ בשדות שמלאים בגדרות תיל דוקרות. המתנחלים רדפו אחרינו ותוך כדי כך זרקו עלינו אבנים. קפצתי מעל אחת מגדרות התיל והבגדים שלי נתפסו בה. קרעתי אותם כדי שאוכל להמשיך לברוח. שמעתי את אחד הפעילים מאחוריי אומר באנגלית "הצילו! אני איטלקי!", והתחיל לצרוח. פחדתי לעצור. המשכתי לברוח עד שנכנסתי בין הבתים באל-מופקרה ושם מצאתי את האנשים אלה שרצו לפניי ואחריי. הם ישבו לנוח קצת מול אחד הבתים. חוץ מהפעיל האיטלקי שנעלם לנו בדרך ואחר-כך התברר לנו שהוכה על ידי המתנחלים והגיע לאל-פח'ית. לקחנו אותו לבית החולים ביטא.
ראינו רכבים נוסעים בדרך שמובילה לאל-מופקרה ועוצרים ליד הבתים. לא ידענו אם אלה רכבים של הצבא או של מתנחלים אבל הם ניפצו חלונות של שלוש מכוניות. החלטנו להמשיך בדרך שמובילה לא-רכיז ומשם אני המשכתי לכפר שלי, א-תוואני.
