בשנים האחרונות, ובפרט מאז 7 באוקטובר 2023, חלה עליה חדה במספר מעשי האלימות של מתנחלים נגד פלסטינים ובחומרתם. הדיווחים המוצגים בבלוג זה אינם משקפים את כל אירועי אלימות המתנחלים בגדה אלא את רק את אלה שעלה בידי בצלם לתעד ולתחקר.
מאז 7 באוקטובר 2023, מציבים שומר התנחלות וחיילים לסירוגין מחסום על כביש עוריף – עסירה אל-קיבלייה, מעכבים בו מכוניות של פלסטינים ועורכים בהן בידוק. בחודש פברואר 2024 גבתה תחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי עדויות מנוסעים שהותקפו בידיהם ועברו התעללות קשה, בשני מועדים שונים.
להלן תיאור של שני האירועים:
תקיפתם של שני תושבי עסירה אל-קיבלייה, 26.2.24
ביום שני, 26.2.24, בסביבות 18:00, כשנסעו בכביש עוריף – עסירה אל-קיבלייה, נתקלו עבד א-רחמאן מח'לוף (29) ומוחמד יאסין (31) במחסום פתע שהציבו כעשרה חיילים, חלקם רעולי פנים, ושומר התנחלות המוכר להם. החיילים ושומר ההתנחלות הורו לשניים לצאת מהמכונית. אחד מהם גרר את מח'לוף החוצה ממנה לפני שהספיק לציית, חטף ממנו סיגריה שעישן וכיבה אותה על פניו. לאחר מכן הורו החיילים לשניים לכרוע על הקרקע וערכו חיפוש במכונית. במשך כשעה החיילים התעללו בשניים, בעטו בהם, הכו אותם, בין היתר באמצעות מברג שמצאו ברכב ובכלי נשקם, קיללו אותם ואיימו עליהם.
לאחר מכן הורו החיילים לשניים להיכנס בחזרה לרכב. כשנכנסו אליו הם דפקו עליו מבחוץ, כיוונו אליו את נשקם וצעקו וקיללו את השניים. בסופו של דבר הצליחו השניים להימלט מהמקום.
עבד א-רחמאן מח׳לוף, בן 29 ואב לתינוקת, תושב עסירה אל-קיבלייה, סיפר בעדות שמסר ב-28.2.24 לתחקרינית בצלם סלמא א-דבעי:
תמונה
עבד א-רחמאן מח'לוף. התמונה באדיבותו
ביום שני, 26.2.24, בסביבות השעה 18:00, נסעתי לכפר שלנו עם קרוב משפחה שלי, מוחמד סאלח, בן 31, שנהג ברכב. כשעברנו בכביש עוריף - עסירה אל-קיבלייה, נתקלנו פתאום במחסום שהציב שומר התנחלות שאנחנו מכירים ביחד עם חיילים. היו שם 10 חיילים במדים וחמושים ברובים ויחד איתם היה שומר ההתנחלות שהרכב שלו חסם את הכביש.
אחד מהם סימן למוחמד לדומם את המנוע, ואחר נעמד ליד החלון שלי והורה לי לצאת. פתחתי את הדלת לצאת ואז הוא חטף לי את הסיגריה הבוערת מהיד וכיבה אותה על הפנים שלי. אחר כך הוא גרר אותי החוצה.
הם הושיבו את מוחמד על הרצפה במרחק של 5 - 6 מטרים ממני. אחד החיילים שאל אותי אם אני שייך לחמאס וכשאמרתי שלא ושאני עובד בהתנחלות אבני חפץ, הוא התחיל לקלל אותי ואמר לי שאנחנו לא יותר טובים מחמאס. הוא בעט לי בפנים ופגע באזור הלסת. הרגשתי כאב עז וסחרחורת.
שמעתי אותם מדברים עם מוחמד ושואלים אותו שאלות בעברית על כלי עבודה שהם מצאו באוטו ואני עניתי להם בעברית שזה מברג. מוחמד, שלא יודע עברית, ניסה לדבר איתם באנגלית ואז החייל שבעט בי קודם איים לירות בי אם אסתכל לכיוון של מוחמד.
שומר ההתנחלות דיבר עם מוחמד בעברית ומוחמד לא הבין. הסברתי למוחמד בערבית שהוא אומר לו לא לשים חתיכות ברזל בתוך הרכב שלו. אז, שומר ההתנחלות אמר לי: ״לא, תגיד לו שאם אני אמצא את הכלים האלה שוב בתוך הרכב שלו, אני אירה בו״. אמרתי את זה למוחמד בזמן שהוא שכב על הרצפה וחייל ושומר התנחלות בעטו בו.
החייל שאמרתי לו קודם שאני עובד בהתנחלות, חזר אליי ואמר לי: ״אתה חושב שאתה יותר טוב משאר הערבים?״. ואז קילל אותי קללות קשות ואמר לי שהם ילמדו אותנו לקח. כל כמה זמן ניגש אליי מישהו ובעט בי או הכה אותי עם הנשק שלו, ובכל פעם שניסיתי להסתכל לכיוון של מוחמד הם צעקו עליי ואסרו עליי להסתכל עליו.
זה נמשך ככה בערך שעה, עד שהחיילים הורו לנו לחזור לרכב ולהסתלק. מוחמד עדיין שכב על הרצפה והוא לא הצליח לקום לבד. נתתי לו יד ועזרתי לו לקום, וחזרנו לרכב. כל הדלתות של הרכב היו פתוחות, נכנסנו פנימה ואז הם התחילו לדפוק על הדלתות בכוח, לצעוק עלינו ולהורות לנו להסתלק. הם כיוונו אלינו את הרובים שלהם.
הצלחנו לנסוע משם. הייתי מותש והייתה לי סחרחורת. הגעתי הביתה, ולא רציתי להיכנס מייד פנימה כדי שאשתי לא תיבהל מהמצב שלי. נשארתי בחוץ מול הבית בערך חצי שעה, עישנתי אולי 10 סיגריות ונרגעתי קצת ורק אז נכנסתי הביתה. ניסיתי להתנהג בטבעיות ולהסתיר את העניין, אבל היו סימני מכות על הפה שלי ופצע קטן על המצח שלי. אשתי ראתה ואז סיפרתי לה מה קרה. ניסיתי לא להפחיד אותה ולתאר את זה כאירוע קל יותר. אמרתי לה שהיא לא צריכה לדאוג. אבל בערתי מבפנים, הרגשתי חנוק ומושפל וידעתי שנעשה לי עוול. באיזו זכות הם עשו לנו דבר כזה?
למחרת בבוקר הפנים והלסת עדיין כאבו לי וחששתי שהשיניים הקדמיות שלי נפגעו. הלכתי לבית החולים רפידיה ושם אמרו שספגתי חבלות ושהמצב ישתפר עם הזמן ונתנו לי משככי כאבים.
עכשיו אני חושש לנסוע בכביש הזה ולהיתקל בהם שוב. אני עושה טלפונים כל פעם כדי לוודא שהם לא שם.
מוחמד יאסין, בן 31 ואב לתינוק, מהנדס חשמל תושב עסירה אל-קיבלייה, סיפר בעדותו:
תמונה
מוחמד יאסין. התמונה באדיבותו
ביום שני, כשנסעתי עם קרוב משפחה שלי עבד א-רחמאן, נתקלנו במחסום שהציב שומר התנחלות שאני מכיר ושמעתי שהתעלל בתושבים באזור מאז שהתחילה המלחמה. הוא לבש מדים. היו לפנינו חמישה רכבים בערך, והם עיכבו רכבים שעברו לידנו בשני הכיוונים (לכיוון עסירה ולכיוון עוריף). כשהגיע תורנו לעבור חסם את הכביש טנדר לבן שאני מכיר כשייך לשומרי ההתנחלות ולידו היו בערך 10 מתנחלים במדים או חיילים, אני לא בטוח, אבל היו להם פאות וחלקם היו רעולי פנים. זיהינו אחד מהם שאנחנו מכירים כשומר של התנחלות כבר תקופה ארוכה.
שומר ההתנחלות סימן לנו להיכנס לרחבה קטנה ולדומם שם את המנוע ועשיתי את זה. עבד א-רחמאן עישן סיגריה ואחד החיילים לקח לו אותה וכיבה אותה על הפנים שלו, ואז הוציא אותו מהרכב, והורה לי לצאת גם ולשבת על הרצפה. כרעתי שם על הברכיים ועבד א-רחמאן עשה אותו דבר במרחק של 5 - 6 מטרים ממני.
החייל התחיל לבצע חיפושים על עבד א-רחמאן ולדבר איתו, ושני חיילים אחרים חיפשו בתוך הרכב. אחד מהם הביא מברג שאני משתמש בה בעבודה, ושאל אותי בעברית: ״מה זה?״ אמרתי לו בערבית: ״מברג לעבודה.״ הוא שאל אותי שוב: ״מה זה?״ אמרתי לו ״מברג״ באנגלית, ובאותו רגע הזה הוא היכה אותי עם המברג הזה בחזה ובידיים שלי. הוא הורה לי לשכב על הבטן, וארבעה מהם בעטו והרביצו לי בכל הגוף.
אחר-כך הם הורו לנו לחזור לרכב. עבד א-רחמאן עזר לי לקום. כל הדלתות של הרכב היו פתוחות, וכל פתחי המיזוג היו שבורים. התחלנו לנסוע ותוך כדי כך הם דפקו על הדלתות של הרכב, קיללנו אותנו קללות קשות בערבית ובעברית וכיוונו אלינו את הנשקים שלהם. נסענו בחזרה לכפר שלנו. כשחזרתי הביתה כאב לי הראש כל-כך שהתקשיתי לקום. הייתה לי סחרחורת וכל הגוף כאב לי.
תקיפתו של עבדאללה סבאח, בן 23, שהסיע את אחותו לבית החולים, 28.2.24
ביום רביעי, 28.2.24, בסביבות השעה 8:30, עברה באותו כביש מכוניתם של בני משפחת סבאח, שבה נסעו שיימאא סבאח (29), שהייתה בדרכה ללדת בניתוח קיסרי בבית החולים אל-אנג׳ילי וארבעה מבני משפחתה. בדרכם נתקלו במחסום שהציבו כעשרה חיילים, ובהם אותו שומר התנחלות, המוכר גם לבני המשפחה. החיילים הורו לבני המשפחה לצאת מהמכונית ושומר ההתנחלות ערך חיפוש בטלפון של הנהג, עבדאללה סבאח (23), ולאחר שמצא בו תמונה של בכיר חמאס תקף אותו ואז הורה לשאר בני המשפחה לחזור לרכב ואילץ את בעלה של שיימאא, בסאם סבאח (30), לנהוג בו ולהסתלק מהמקום על אף שאמר שאינו יודע לנהוג. לאחר שבני המשפחה נסעו מהמקום החלה מסכת התעללות ממושכת בעבדאללה סבאח.
שומר ההתנחלות לקח אותו למרחק של 10 מטרים מהכביש ושם הכה אותו באגרופיו ובנשקו בכל חלקי גופו, כולל ראשו ואשכיו, ודרך עליו במלוא כובד משקלו. לאחר מכן הורה לו שומר ההתנחלות למחוק מהטלפון שלו את הטלגרם ואת כל התמונות. עבדאללה סבאח ציית ואז עזבו החיילים ושומר ההתנחלות את המקום ברכבם.
אחד מבני המשפחה פינה את עבדאללה סבאח לבית החולים רפידיה בשכם שם נבדק וקיבל משככי כאבים.
עבדאללה סבאח, בן 23, תושב עוריף, סיפר על עיכוב בני משפחתו במחסום ועל תקיפתו בעדות שמסר לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי ב-29.2.24:
תמונה
פציעתו של עבדאללה יאסין. התמונה באדיבותו
ביום רביעי, 28.2.24, בסביבות השעה 8:30, יצאתי מהבית שלי במרכז הכפר עוריף ביחד עם אמא שלי אימאן סבאח, בת 50, אחותי שיימאא סבאח, בת 29, שהייתה בסוף הריון, בעלה בסאם סבאח, בן 30, ואמא שלו ריחאב סבאח, בת 60. אני נהגתי ולקחנו את שיימא לבית חולים רפידיא, כי היה לה תור ללידה בניתוח קיסרי.
כשהיינו אמצע הדרך בין עוריף לעסירה אל-קיבלייה, נתקלנו בשומר התנחלות שאנחנו מכירים, ובשני טנדרים (ששייכים לשומרי ההתנחלות) שעמדו שם. יחד עם השומר היו שם בערך 10 אנשים במדי צבא עם רובים שנראו לי כמו מתנחלים.
רכב עבר מולי, ואז הם סימנו לי להתקרב. השומר לקח ממני את הטלפון הנייד והורה לי לפתוח אותו. עשיתי את זה ואז הוא הורה לכל הנוסעים לצאת מהרכב.
בטלפון הייתה תמונה של ח׳אלד סבאח, קרוב משפחה שלי ששייך לחמאס, וגם תמונה של סאלח אל-עארורי, ממנהיגי חמאס. כשהוא ראה את התמונות הוא השתגע, והתחיל להגיד לי שאני מחבל. הוא היכה אותי עם נשק שלו בחזה, ודחף אותי. כשאמא שלי ניסתה להתקרב אליי, הוא כיוון אליה את הנשק שלו ואיים לירות בה. אחר כך הוא הכריח את כולם, חוץ ממני, לעלות שוב לרכב. כשאמא שלי לא רצתה לעזוב בלעדיי הוא איים לירות בה. הוא הורה לבסאם לנהוג ברכב, אבל בסאם אמר לו שהוא לא יודע לנהוג. שומר ההתנחלות הושיב אותו בכוח במושב הנהג מאחורי ההגה. בסאם התניע והתחיל לנסוע.
אחד החיילים לקח אותי למרחק של 10 מטרים בצד הכביש, והורה לי לחלוץ נעליים. היא חיפש בתוך הנעליים ואז נתן לי אגרופים בפנים, דחף אותי והושיב אותי על הקרקע. הוא התחיל לתת לי מכות באשכים ותוך כדי כך שאל אותי אם אני נשוי ואם יש לי ילדים. הוא הכה אותי באשכים עם הנשק ובעט בי עד שנפלתי ושכבתי מתפתל מכאבים. במשך בערך שעה, החיילים באו לחלופין כל כמה דקות ותקפו אותי. שומר ההתנחלות שם את הקנה של הנשק שלו על החזה שלי והתחיל ללחוץ ולסובב אותו כמה פעמים על החזה שלי עד שהתחלתי לצרוח מרוב כאבים. ואז הוא שם את הנשק על הבטן שלי והתחיל להרביץ לי ברגליים, הוא דרך על הרגליים שלי עם הנעליים הכבדות שלו, ואחר-כך הכריח אותי לשכב על הבטן ובעט לי בגב כמה פעמים. הוא גם שם לי את הראש על שרשרת של באגר כבוי שחנה שם, והכה אותי בראש עם הנשק שלו. אחר כך שומר ההתנחלות הורה לי לבוא אליו, נתן לי בחזרה את הטלפון שלי והורה לי למחוק את הטלגרם ואת כל התמונות. מחקתי אותם, ורק אז הם עזבו כולם בכלי רכב שלהם.
אחרי שהם הסתלקו, עצרתי טרמפ שלקח אותי הביתה ומשם נסעתי לבית חולים רפידיה. עשו לי בדיקות ונתנו לי משככי כאבים ואז שחררו אותי. משם הלכתי לבקר את אחותי שילדה בבית החולים אל-אנג'ילי. נולדה להם בת, והם דאגו לי מאוד אז באתי כדי שיראו שאני בסדר, במיוחד אחרי שאמא שלי בכתה כשנאלצה להשאיר אותו שם ואיימו לירות בה.