ב-2.7.21, בסביבות השעה 2:00 לפנות בוקר, תקפו מתנחלים בצינורות ברזל ובאבנים את מוסלם אבו חמייד (54) ואת בנו מרוואן (18), תושבי העיר יטא, בזמן שמוסלם אבו חמייד עסק בחפירה לצורך הנחת קו מים במרחק של כמה מאות מטרים מדרום לקהילת מר'אייר אל-עביד, במסאפר יטא שבדרום הר חברון. לאחר שהכו את שניהם קשות, פצעו אותם וניפצו את אחד מזגוגיות מכוניתם, ברחו המתנחלים מהמקום.
פלסטיני נוסף שעבד באזור הסיע את השניים במכוניתו עד לאמבולנס של סהר האדום הפלסטיני שפינה אותם לבית החולים הממשלתי עאליה בחברון, שם נבדקו ועברו צילומי רנטגן. השניים ספגו חבלות קשות בכל חלקי גופם. מוסלם נפצע גם בראשו ונזקק לתפרים. בסביבות השעה 3:00 לפנות בוקר שוחררו השניים לביתם, אך מרוואן נאלץ לשוב לבית החולים לאחר שסבל מכאבים עזים בבטנו והקיא, והוא אושפז עד השעה 20:00 למעקב.
ישראל מונעת מתושבי קהילות מסאפר יטא, שחיו במקום עוד לפני הכיבוש, גישה למים זורמים ולחשמל. בשנים האחרונות תיעד בצלם הרס חוזר ונשנה של צנרת שהניחו הרשויות הפלסטיניות על-מנת לספק מים לתושבי הקהילות השונות.
זוהי התקיפה השלישית של מתנחלים על קהילת מר'אייר אל-עביד שתיעד בצלם מאז תחילת מאי 2021. במרחק של כ2.5 קילומטרים מצפון-מערב לקהילה הוקמו המאחז חוות מעון וההתנחלות מעון. תושבי אזור מסאפר יטא סובלים מתקיפות חוזרות ונשנות של מתנחלים וחיילים, כחלק משגרת ההתעמרות של הרשויות בתושבי הקהילות הפלסטיניות בדרום הר חברון, ובמסאפר יטא בפרט, במסגרת מאמציהן לגרשם מבתיהן ומאזור מגוריהן.
בעדות שמסר לתחקירן בצלם מוסא אבו השהש ב-8.7.21 סיפר מוסלם אבו חמייד, בן 54, נשוי ואב לעשרה, תושב העיר יטא, על תקיפתם:
אני גר ביטא ועובד בעיריית יטא כמפעיל דחפור. בימים האחרונים עבדתי על פרויקט שמבצעת מועצת מסאפר יטא להנחת קו מים לקהילת מר'אייר אל-עביד שממזרח ליטא. אנחנו עובדים בלילה כדי שהצבא והמתנחלים לא יבחינו בנו ויעצרו את הפרויקט.
ב-2.7.21, יצאנו לעבודה בסביבות השעה 20:00. יחד איתי היו בני מרוואן, שבא כדי להסיע אותי לשם ובחזרה, מנהל הפרויקט ושלושה עובדים נוספים. בשעה 1:45 לפנות בוקר, כשחפרתי עם הדחפור, ראיתי אש בגבעה שליד מר'אייר אל-עביד, לא רחוק מאיתנו. כיוונתי לשם את אורות הטרקטור ובהתחלה לא ראיתי אף אחד ואז פתאום ראיתי שבעה או שמונה מתנחלים יורדים מהגבעה ומתקדמים אלינו.
הם פנו לכיוון של המכונית שלנו שבה ישב הבן שלי מרוואן, במרחק של בערך 100 מטרים ממני. הוא חיכה שאסיים את העבודה. נסעתי בדחפור לכיוון מרוואן, אך המתנחלים הגיעו אליו לפניי, תקפו אותו ואז נמלטו. שעצרתי את הטרקטור כדי לרדת ממנו, הופיעה פתאום עוד קבוצה של מתנחלים, רעולי פנים. הם היו שמונה. הם התחילו לזרוק עליי אבנים בזמן שישבתי על הדחפור. נפלתי על האדמה ושלושה מהם תקפו אותי במקלות. חטפתי מכה בראש ועוד מכה ביד ימין. ואז מתנחל רביעי תקף אותי מאחור, שם את המקל שלו על הצוואר שלי והתחיל ללחוץ חזק, אבל הצלחתי להשתחרר ממנו ולברוח. המתנחלים גם ברחו.
כשהמתנחלים תקפו אותי המנוע של הדחפור פעל עדיין וכנראה שאחרי שנפלתי הם דרדרו אותו לתוך העמק. הכל קרה מהר מאוד, תוך דקה או שתיים, ואף אחד מהעובדים האחרים לא הספיק להגיע אלינו ולעזור לנו לפני שהמתנחלים ברחו. ניגשתי למרוואן וגילתי שהוא מחוסר הכרה. הוא נפגע ברגליים, בזרועות ובראש. אחר-כך מרוואן סיפר לי שהמתנחלים הראשונים ניפצו חלון במכונית ואז תקפו אותו בתוך המכונית עם צינורות.
מנהל הפרויקט הסיע אותנו במכונית שלו לכפר בדואי באזור ושם פגש אותנו אמבולנס של סהר האדום הפלסטיני שפינה אותנו לבית החולים הממשלתי עאליה. הגענו לבית החולים בסביבות השעה 3:00 לפנות בוקר. עשו לי ולמרוואן בדיקות וצילומי רנטגן, והתברר ששיש לי פצע עמוק בחלק העליון של הראש, ותפרו אותו. היו לי גם חבלות בשתי הידיים. למרוואן היו כאבים חזקים מאוד בראש, ברגל, בזרוע ובחזה. השתחררנו מבית החולים בבוקר, אבל כשהגענו הביתה מרוואן נאלץ לחזור לבית החולים בגלל שהיו לו כאבי בטן חזקים מאוד והקיא.