בקיץ 2019 הקימו מתנחלים מאחז חדש על אדמותיו של כפר מאלכ, בסמוך להתנחלות כוכב השחר. בנובמבר 2020 העבירו המתנחלים את המאחז צפונה, לאדמות חקלאיות של תושבי כפר מאלכ ואל-מור'ייר, במרחק של כשני ק"מ מקהילה הבדואית ראס א-תין, הרועה בהן את צאנה. תושבי האזור הפגינו שוב ושוב נגד הקמת המאחז. באחת ההפגנות, ב-18.12.20, ירה מתנחל אש חיה לעבר המפגינים ומתנחלים אחרים איימו עליהם בעזרת שני כלבים. אנשי כוחות ביטחון שנכחו במקום לא עשו דבר. בהפגנה אחרת, ירו כוחות הביטחון למוות בעלי אבו עליא, נער בן 15 תושב אל-מור'ייר, שצפה בהפגנה.
מאז הקמת המאחז ב-2019, מתנחלים תוקפים חקלאים באזור ומונעים מהם לעבד את אדמותיהם. כך היה גם ביום חמישי, 7.1.21. באותו היום, בסביבות השעה 8:00 בבוקר, הגיעו כ-15 חקלאים, תושבי כפר מאלכ וכפרים סמוכים, עם ארבעה טרקטורים, לאדמותיהם הנמצאות במרחק של כשני קילומטר דרומית למאחז החדש. בדרכם הם ראו מתנחלים בתוך מספר כלי רכב ולידם ג'יפ צבאי, שעמדו לצד הכביש הסמוך לאדמות.
כחמש דקות לאחר שהתחילו לעבוד באדמתם, הגיעו למקום ארבעה מתנחלים, חמושים באלות, ואיתם ארבעה חיילים. המתנחלים חסמו את דרכם של הטרקטורים. כמה דקות לאחר מכן, הגיעו למקום כעשרה מתנחלים נוספים, חלקם חמושים באלות, והחלו ליידות אבנים לעבר החקלאים. מספר חקלאים יידו אבנים בחזרה לעבר המתנחלים כדי להרחיקם ולאחר מספר דקות התפתח עימות מילולי בין כמה מהחקלאים לכמה מתנחלים. כשאחד המתנחלים דחף את אחד החקלאים, העימות הסליםוהמתנחלים תקפו גם באלות ובאבנים את החקלאים, שחלקם הגיבו ביידוי אבנים חזרה לעבר המתנחלים.
בשלב מסוים ניסו כמה מהמתנחלים לתקוף את דיאא רוסתום, אחד החקלאים שנהג בטרקטור. בזמן שהוא ניסה להימלט, אחד המתנחלים ירה לעברו באקדחו ופגע בטרקטור. מיד לאחר מכן תקפו כמה מתנחלים מכונית שבה נהג חקלאי שניסה גם הוא להימלט מהמקום, וניפצו את שמשתה הקדמית וחלון צדדי.
עד לרגע זה, עמדו החיילים וצפו בתקיפת החקלאים על ידי המתנחלים מן הצד, תוך שהם מתעלמים מבקשות החקלאים להתערב. רק לאחר הירי, התערבו החיילים, אך רק כדי להרחיק את החקלאים מהמקום. הם ירו לעברם גז מדמיע ואילצו אותם להתרחק.
בשלב זה הגיעו למקום עשרות מתנחלים נוספים, כעשרה ג'יפים של הצבא ושל משמר הגבול ושוטרים. המתנחלים טענו כי נהג הטרקטור ניסה לדרוס אחד מהם והשוטרים עצרו אותו. הוא שוחרר רק לאחר עשרה ימים, לאחר שהפקיד ערבות של 3,000 ש"ח.
ביום של תקיפת המתנחלים ב-7.1.21 ובימים שלאחר מכן התייצבו חקלאים מספר פעמים במשטרת בנימין כדי להגיש תלונה נגד המתנחלים שתקפו אותם, אך השוטרים סירבו לאפשר להם להגיש תלונה. רק בפעם הרביעית שהגיעו לתחנה הצליחו החקלאים להגיש תלונה, אך לא קיבלו שום אישור על הגשתה.
באופן חריג ונדיר, נציג המת"ק הישראלי שהגיע למקום הציע להם לשוב לבתיהם ולחזור ב-11.1.21, אז, הבטיח, יזכו לאבטחה. באותו יום, בסביבות השעה 8:30 בבוקר, הגיעו לאדמותיהם כעשרה חקלאים מכפר מאלכ. כפי שהובטח להם, כעשרים שוטרי משמר הגבול ונציג של המת"ק הישראלי אבטחו אותם במהלך היום. עשרה מתנחלים ומתנחלות הגיעו למקום, הטרידו אותם, קיללו אותם ואף ניסו לחסום את דרכם של הטרקטורים, אך השוטרים הרחיקו אותם שוב ושוב. עד לסוף יום העבודה הספיקו החקלאים לחרוש חלק קטן מאדמותיהם, שאליהן חששו להגיע בשתיים האחרונות, מאז הקמת המאחז באזור.
אירוע זה משקף, כמו עשרות מקרים אחרים, את המדיניות שמיישמת ישראל בגדה, במסגרתה מתנחלים אלימים תוקפים פלסטינים בעוד אנשי כוחות הביטחון נמנעים מלהתערב ומאפשרים להם לעשות כרצונם. הפרטה זו של האלימות מאפשרת למדינה להתנער ממנה ובמקביל להשיג את מטרותיה – ובראשן השתלטות על עוד ועוד אדמות פלסטיניות.
בעדות שמסר ב-12.1.21, לתחקירן בצלם, איאד חדאד, תיאר החקלאי ח'אלד בעיראת, בן 48 ואב לארבעה, את שהתרחש באותו היום:
חמש דקות אחרי שהתחלנו לעבוד הגיעו ארבעה מתנחלים והתקדמו אלינו. חלק מהם צילמו אותנו ואחרים התגרו בנו, צעקו עלינו וניסו לחסום לטרקטורים את המעבר ולמנוע את החריש. בתוך חמש דקות כבר היו שם יותר מעשרים מתנחלים, ולמרות זאת החיילים בג'יפ, שבינתיים התקרב אלינו, לא עשו כלום ורק צפו במתרחש מהצד. כשהגיעו עוד מתנחלים והם כבר הרגישו בעמדת כוח מולנו הם התחילו לתקוף אותנו באבנים. שאלתי את הקצין בג'יפ אם הם מתכוונים לעשות משהו בנדון אבל הוא התעלם ממני.
בשלב הזה אחד המתנחלים התגרה באחד החקלאים והתפתח עימות, כולל דחיפות ויידוי אבנים הדדיים. הלכתי מהר לאוטו שלי, כי רציתי להרחיק אותו מהמקום לפני שהמתנחלים יחבלו בו. ראיתי את נהג אחד הטרקטורים, דיאא, מנסה להתרחק מהמקום בטרקטור בזמן שכמה מתנחלים תקפו אותו באבנים ובאלות. הוא נזהר לא לפגוע בהם. אחד המתנחלים, בלונדיני עם פאות ארוכות, בסוף שנות השלושים שלו, ירה באקדח שלושה כדורים שפגעו בטרקטור ורק בנס לא בדיאא עצמו. אחר-כך המתנחל שירה טען שדיאא ניסה לדרוס אותו, אבל אני ראיתי במו עיני איך הם תקפו את דיאא והוא רק ניסה לברוח מהם ובכלל לא ניסה לתקוף אף אחד.
כשהצלחתי להגיע לאוטו שלי תקפה אותי קבוצה אחרת של מתנחלים. הם היו יותר מחמישה. ניסיתי להתחמק מהמכות, נכנסתי לאוטו והתחלתי לנסוע, אבל המתנחלים זרקו על המכונית אבן שניפצה את החלון שלידי ופגעה בי במצח - מצד שמאל. למרות שנפצעתי הצלחתי להסתובב והתחלתי לנסוע כשהמתנחלים ממשיכים לתקוף את האוטו עם אלות ואבנים. הם שברו גם את השמשה האחורית. המשכתי לנסוע עד שהתרחקתי, והודיתי לאל שהצלחתי להימלט משם בחיים.
כל הבלגן הזה נמשך בערך חמש דקות. החיילים לא עשו כלום עד שהחקלאים התחילו להגן על עצמם תוך כדי בריחה, ואז החיילים ירו לעברנו רימוני גז מדמיע, למרות שניסינו רק לברוח משם. הם ירו שלושה או ארבעה רימונים ובקושי יכולנו לראות מרוב גז וצריבה בעיניים.
בעדות שמסר ב-7.2.21, לתחקירן בצלם, איאד חדאד, תיאר נהג הטרקטור דיאא רוסתום, בן 33 ואב לשלושה, את האירועים:
כשהמתנחלים תקפו אותנו באלות ובאבנים, לא הצלחנו להדוף אותם, כי הם תקפו אותנו בחסות הצבא. כמה מאתנו גם נהגו באותם רגעים בטרקטורים ואחרים היו מבוגרים מדי להתנגד. היו גם כאלה שהמכוניות שלהם חנו קרוב והם חששו שהמתנחלים ייפגעו בהן. נאלצנו לסגת למקום גבוה יותר.
אני נהגתי באותם רגעים בטרקטור שלי, ובדיוק כשניסיתי לסובב אותו אחד המתנחלים, שחסם לי את הדרך, תקף אותי. היו לו עור בהיר, שיער בלונדיני ופאות, והוא חבש כיפה. הוא נראה לי בשנות העשרים לחייו. בהתחלה הוא ניסה לתפוס את החלק הקדמי של הטרקטור. אני סובבתי את הטרקטור הכי הרבה שיכולתי כדי להתרחק ממנו ואז הוא שלף אקדח וירה ישר על הטרקטור והירי פגע בחלק הימני של הטרקטור וברדיאטור שלו. ברגע שהוא ירה לכיוון שלי חשבתי שהוא יהרוג אותי, כי היינו רק במרחק של מטר או שניים. נשארתי בחיים רק בזכות חסדי שמיים. הייתי מאוד מבולבל ואני לא יודע כמה כדורים בדיוק הוא ירה, כי קולות הירי התערבבו עם החבטות של האבנים שזרקו מתנחלים אחרים. בהמשך ראיתי על גוף הטרקטור 3 חורי ירי.
באותם רגעים החיילים התערבו לטובת המתנחלים. הם התחילו לירות עלינו רימוני גז בזמן שברחנו. לא יכולנו לעמוד בריח הגז והרגשנו חנק. הצלחנו להתרחק למקום בטוח ואז התחלנו לבדוק אם נפגענו. התחילו להגיע תגבורות של הצבא והמשטרה הישראלית וגם עוד מתנחלים. אני בעצמי לא נפגעתי, אבל מי הרדיאטור של הטרקטור דלפו אז התקדמתי צפונה לעין סאמיה כדי למלא מים ברדיאטור. בזמן שהייתי שם הגיע אלי סיור צבאי והם החרימו את תעודת הזהות שלי והורו לי לבוא אחריהם בלי להסביר לי למה.
כשהגענו למקום קרוב לכביש אלון נפגשנו עם ניידת של משטרת ישראל. החיילים מסרו להם את תעודת הזהות שלי ואז השוטרים אמרו לי: אתה עצור, אתה יכול לשמור על זכות השתיקה וכל מילה שתגיד עשויה לשמש נגדך. שאלתי למה עוצרים אותי והתברר שהמתנחל שירה על הטרקטור הגיש נגדי תלונה וטען שניסיתי לדרוס אותו. ניסיתי להסביר להם את מה שקרה אבל הם הורו לי לשתוק עד שאופיע בפני חוקר משטרה. אחר כך הם אזקו לי את הידיים מלפנים באזיקונים מתכתיים והעבירו אותו למושב האחורי של הניידת, שם הושיבו אותי בין שני שוטרים. שאלתי על הטרקטור ומה הם עומדים לעשות איתו, והם אמרו שהם ייקחו אותו לצורכי חקירה. עד עכשיו הם לא החזירו לי אותו.
הם לקחו אותי למשטרת בנימין. הגענו לשם בשעה 10:00 בבוקר והכניסו אותי לצינוק קטן וחשוך, בשטח של מטר על מטר וחצי שאפשר היה רק לעמוד בו או לשבת ולא היה בו כלום. אחרי שעתיים בערך הם הובילו אותי לחדר חקירה וחקרו אותי על האירוע. החוקר האשים אותי בניסיון לדרוס את המתנחל. הסברתי לו מה קרה ושהמתנחל הוא זה שחסם לי את הדרך ואני ניסיתי להימנע ממגע אתו, ושהוא ירה לכיוון שלי וכמעט הרג אותי. החוקר צפה בקטעי ווידיאו שצילמו המתנחלים וגם אחד החקלאים ששידר בפייסבוק. באף אחד מהסרטונים לא רואים שום דבר שמוכיח את הטענות של המתנחל. החוקר חקר אותי במשך יותר משעתיים.
אחר כך הם העבירו אותי לחדר חקירה אחר שבו היו שניים-שלושה חוקרים, נראה לי שכולם היו קצינים. מי שניהל את החקירה הציג בפני את הווידיאו, רגע אחר רגע, ושאל אותי שאלות. זה נמשך שעות. הייתי מאוד רעב. מהבוקר לא אכלתי כלום ורק שתיתי קצת מים בין החקירות ונתנו לי פעם אחת לצאת לשירותים.
בשעה 22:00 הם החזירו אותי לצינוק כשאני עדיין אזוק. הם התישו אותי עם כל השאלות האלה. הרגשתי מותש לגמרי. לא היה מקום לישון. הצינוק קטן מדי וגם לא היה שום שמיכה. בזמן שישבתי על רצפת הצינוק, הגיע מפעם לפעם אחד החוקרים ושאל אותי עוד שאלות דרך החלון הקטן, עד השעה 2:00 לפנות בוקר. אני הייתי פה הקרבן, והמתנחל הוא העבריין. היו צריכים להעניש אותו.
בשעה 2:00 העבירו אותי, כשהידיים שלי עדיין אזוקות, בניידת לכלא עופר ושם הכניסו אותי לתא מעצר באגף מס' 14. נשארתי בתא עד ליום ראשון בבוקר, מתי שהתקיים דיון. היה עורך דין שייצג אותי ואפשרו לי לדבר איתו כמה דקות. סיפרתי לו מה קרה לי. במהלך הדיון עורך הדין שלי דרש שיחקרו אותי שוב, כי היו בעיות בחקירה הראשונה. השופט הסכים ודחה את הדיון.
ביום שלישי בבוקר החזירו אותי לחקירה בבנימין. הבהרתי שוב לחוקר את השתלשלות האירועים לפי סרטוני הווידיאו, רגע אחרי רגע, והבהרתי לו שאני חף מפשע. החוקר אמר לי: למה לא אמרת את הדברים האלה בהתחלה. אני מסרתי כל הזמן את אותה גרסה אבל כנראה שהם לא רצו להיראות נבוכים בגלל שסילפו את האמת, במיוחד אחרי שעורך הדין ביקש מהשופט לבדוק את סרטוני הווידיאו. החקירה נמשכה חמש שעות בערך ואז הם החזירו אותי לתא המעצר בעופר.
למחרת, 13.1.21 בבוקר, הם התקיים דיון נוסף. המשטרה ביקשה להאריך את המעצר שלי למשך שבוע. השופט דחה את הדיון למשך שבוע וביקש מהמשטרה להביא את המתנחל למסור עדות. למחרת, עורך הדין ערער על הדחייה וביקש להקדים את מועד הדיון. הוחלט לקיים את הדיון ביום ראשון.
בדיון שהיה ביום ראשון, 17.1.2021, עורך הדין דרש לשחרר אותי. בסופו של דבר השופט הורה לשחרר אותי תמורת הפקדת ערבות של 3,000 שקלים. אני לא מבין למה אני צריך לשלם ערבות כשלא עשיתי כלום, אבל שילמתי את הערבות. השופט החליט על השחרור בשעה 13:00, אבל שחררו אותי רק בשעה 21:30. הטרקטור שלי עדיין אצלם ועורך הדין מטפל בהחזרה שלו.
מונתסר חמאייל, בן 46, נשוי ואב לשישה, מתאם הוועד החקלאי של כפר מאלכ, תיאר בעדות שמסר לתחקירן בצלם, איאד חדאד, את ניסיונותיו להגיש תלונה במשטרה:
ביום האירוע, בסביבות השעה 16:00, הגעתי לתחנת המשטרה בבנימין עם עוד שני חקלאים שנכחו בתקיפה. רצינו להגיש תלונה. אחרי שנתנו לנו לחכות יותר משעה, אמרו לנו שהחוקר עמוס בעבודה, כי הוא לבד היום, ושהוא לא יוכל לקבל אותנו. הלכנו הביתה וחזרנו למחרת, בשעה 9:00 בבוקר, אבל שוב לא קיבלו אותנו, באותם תירוצים.
ביום שלישי, ה-12.1.20, בשעה 9:00 בבוקר, הגענו למשטרה בפעם השלישית, בתיאום מראש עם עו"ד פרטי שמטפל בתיק המעצר של דיאא, ושוב קרה אותו דבר. הם אמרו לנו שהקצין מאוד עסוק ושלחו אותנו להגיש את התלונה באינטרנט.
כשכבר הגעתי הביתה התקשר עורך הדין וביקש שנחזור לתחנת המשטרה. חזרתי יחד עם חבר מהכפר והפעם חוקר קיבל אותי ופירטתי בפניו את מה שקרה. תוך כדי התיאור שלי החוקר צפה בסרטונים שהועלו לרשת. מסרתי לו את העדות במשך שעה וחצי בערך ואז חזרתי הביתה. לא קיבלתי שום אישור על הגשת התלונה.