שלום רב,  עשרים שנה חלפו מאז נחתמה הצהרת העקרונות בין ישראל לאש"ף, שבעקבותיה נחתמו הסכמי אוסלו. החודש שוב מקיימים צוותים ישראליים ופלסטיניים שיחות שלום, אליהן מתייחס הציבור בשני הצדדים בספקנות רבה. בעיניי דבר אחד ברור למעלה מכל ספק: על מנת שיהיה לתהליך סיכוי להביא לשיפור כלשהו בחייהם של אנשים, יש להפיק מתהליך אוסלו את הלקחים הנוגעים לזכויות האדם. ופלסטינים רבים רואים בהסכמי אוסלו עניין היסטורי. אולם, למרות שמדובר בהסכמי ביניים שנועדו להיות בתוקף למשך חמש שנים בלבד, גם היום, בחלוף עשרים שנה, הם מוסיפים להכתיב את מציאות החיים בגדה: הסכמים אלה הם המקור לסמכותה של הרשות הפלסטינית, אליה הועברו חלק מהסמכויות שהיו עד אז בידי ישראל, אם כי ישראל הותירה בידיה סמכויות רבות אחרות ואת השליטה הכוללת בשטח. עד היום הסכמי אוסלו הם הקובעים בנושאים כגון כמות המים המסופקת לכל אדם, הנפקת היתרי בנייה, אספקת שירותי בריאות וחינוך וגובה המסים שעל התושבים לשלם. הפרות של זכויות האדם נמשכו גם אחרי חתימת הסכמי אוסלו. אוכלוסיית ההתנחלויות שילשה עצמה מאז וכיום ההתנחלויות הן מקור בלתי פוסק להפרה של שורה ארוכה של זכויותיהם של פלסטינים. במקביל, אוסרת ישראל על פלסטינים לבנות בלמעלה מ-60% מהגדה המערבית. הרשות הפלסטינית אחראית גם היא להפרות של זכויות האדם, כולל מעצרים שרירותיים ועינויים. בהתחשב במציאות זו, ברור כי על זכויות האדם והשמירה עליהן להיות חלק בלתי-נפרד מכל הסכם עתידי ולבוא לידי ביטוי ביישומו. הרס של קהילות פלסטיניות, כמו זה שהיינו עדים לו בבקעת הירדן בחודש שעבר, עומד בסתירה מוחלטת לתהליך שלום אמיתי. אנו בבצלם נעשה ככל שנוכל על מנת להבטיח שסוגיית זכויות האדם לא תרד מסדר היום של כל משא ומתן ושתזכה לביטוי הולם בכל הסכם שייחתם. אני מאמינה שאתם שותפים לתקוותנו כי בעוד עשרים שנה נוכל לומר שאכן חל שיפור ניכר במציאות חייהם של ישראלים ושל פלסטינים.
ג'סיקה מונטל מנכ"ל בצלם | | |  ב-16.9.13 הרס המינהל האזרחי את כל המבנים בקהילת הרועים ח'לת מכחול שבבקעת הירדן, המונה 60 תושבים. במשך יותר משבוע מנע הצבא מהתושבים להקים אוהלים חלופיים וכפה עליהם ועל צאנם לשהות בשטח פתוח ללא כל מחסה. ב-24.9.13, לאחר שהתושבים עתרו לבג"ץ באמצעות עורך הדין תאופיק ג'בארין, הוציא בג"ץ צו ארעי האוסר לגרשם או להרוס את בתיהם עד להכרעה בעתירה. מאז הקימו התושבים אוהלים זמניים, אולם הצבא שב והרס חלק מהם בניגוד להחלטת בג"ץ, ואף המשיך למנוע העברת ציוד הומניטארי למקום. בעקבות זאת פנה עו"ד ג'בארין לפרקליטות המדינה. נכון ל-6.10.13 עומדים במקום 11 אוהלים זמניים. | | להצגת ההמשך >> | | |  ביום רביעי ה-2.10.13 הוציאו רשויות חמאס ברצועת עזה להורג את האני מוחמד מוחמד אבו עליאן, בן 27, תושב ח'אן יונס. אבו עליאן נידון למוות בחודש ספטמבר 2012, לאחר שהורשע בביצוע שני מעשי רצח, אחד מהם בעת שהיה קטין. בית המשפט לערעורים אישר את גזר דינו בחודש יולי 2013. מאז השתלט חמאס על רצועת עזה נידונו למוות בבתי המשפט שלו 45 בני אדם, והוצאו להורג 16 בני אדם, שחלקם נידונו למוות לפני ההשתלטות. בצלם מגנה את השימוש בעונש מוות, אשר אינו מוסרי ומהווה פגיעה קשה בזכויות האדם. למדינה אסור ליטול חייו של אדם ולהפר את זכותו לחיים כאמצעי ענישה, גם אם הדבר נעשה לכאורה לצורכי אכיפת החוק. לעונש כזה, אין מקום בספר החוקים, יהיו הנסיבות אשר יהיו. | | להצגת ההמשך >> | | |  ארבע וחצי שנים לאחר הריגתו של באסם אבו רחמה מירי רימון גז בכינון ישיר ומטווח קצר הודיעה המדינה כי תסגור את תיק החקירה מחוסר ראיות. ההודעה נמסרה במסגרת עתירה שהוגשה על ידי אמו של באסם אבו רחמה, סובחייה, יחד עם מועצת הכפר בילעין והארגונים בצלם ויש דין, בדרישה לחקור את נסיבות הריגתו של בנה. אבו רחמה בן ה-30 מבילעין, שסיפורו הונצח בסרט 'חמש מצלמות שבורות', נהרג באפריל 2009 מפגיעת רימון גז בעל טווח מוגדל בחזהו במהלך הפגנה נגד גדר ההפרדה בכפרו. שלושה סרטוני וידאו הוכיחו כי היה מצידה המזרחי של הגדר, לא נהג באלימות ולא סיכן את החיילים. | | להצגת ההמשך >> | | |  הכפר ביתין היה עד לאינתיפאדה השנייה מרכז מסחרי שוקק בשל סמיכותו לאל-בירה ולרמאללה. מאז, חסם הצבא את הכניסות המרכזיות אליו והותיר רק דרך גישה אחת ארוכה ומתפתלת. בדרך בין הכפר לאל-בירה הציב הצבא גם את מחסום ה-DCO, שבו הוא מתיר רק מעבר של פלסטינים בעלי תעודות VIP ושל עובדים בארגונים בינלאומיים. בעקבות זאת נטשו עסקים ותושבים רבים את הכפר, ונפגעה פרנסת החקלאים, המתקשים לשווק את תוצרתם. פנייה שהגיש המוקד להגנת הפרט באפריל 2013 בשם 11 כפרים לפתיחת מחסום ה-DCO למעבר פלסטינים לא זכתה עד היום למענה. | | להצגת ההמשך >> | |
| |
