סובחייה חריזאת, עקרת בית
אני גרה עם בעלי וילדינו בבית חדש באזור א-ראם בחברון, ליד הכביש העוקף מספר 35. שלושה מילדיי נשואים. לאחד מהם, מוראד, נולדה ב-20.09.02 תינוקת, ששמה רוואן. היא נולדה בבית החולים אל-אהלי ומצבה היה טוב. ביום שני, 23.9.02, דקות ספורות לפני השעה 6:00 בבוקר, כלתי, אלאא, בת ה-19, הגיעה לדירתי כשבידיה רוואן. היא אמרה לי שעור התינוקת מצהיב. הסתכלתי על התינוקת ומיד התקשרתי לבית החולים אל-אהלי. הרופא התורן המליץ לנו להעביר אותה לבית החולים על שם מוחמד עלי אל-מוחתסב שבאזור H2, כי בית החולים הזה מתמחה בטיפול בילדים.
הרמתי את התינוקת וביקשתי מבני ראאיד, בן ה-22, להסיע אותנו לבית החולים במכונית שלנו, מסוג מרצדס. בעלי עיסא, בן ה-50 ובני סאאיד, בן ה-20, התלוו אלינו. נסענו במהירות לכיוון אזור H2. נסענו בדרך עוקפת ואחרי 30-25 דקות הגענו לשכונת אבו סנינה. הגענו לדרך המובילה לבית החולים ובאמצע הדרך, אחד האנשים שעברו במקום אמר לנו שחיילים מתפרסים באזור ושכדאי לנו להיזהר. התקדמנו כמה מטרים בדרך שמובילה לבית החולים, והיינו במרחק של 150 מטרים ממנו בלבד.
באותו רגע, ראיתי כמה חיילים עומדים בצד הדרך וכמה ג'יפים נעים. המצב היה מוזר והרגשנו שמשהו קורה באזור. לפתע שמענו קול שבקע מרמקול ואשר הכריז על עוצר. בני ראאיד נאלץ לנסוע כ-200 מטרים אחורה כדי להתרחק מהחיילים.
אני ובעלי החלטנו לרדת מהמכונית וללכת ברגל עד לבית החולים, שהיה כעת במרחק של כ-300 מטרים מאתנו. כשניסינו להתקדם ברגל אל בית החולים הורו לנו החיילים לחזור לאחור. בעלי ניגש אליהם והסביר להם בערבית שיש לנו תינוקת חולה שמצבה מסוכן, וחייבים להביא אותה לבית החולים. אחד החיילים התרגז והשיב: "חזרו הביתה. האזור נמצא תחת עוצר." ניסינו ללכת בדרך אחרת, בין הבתים, אבל החיילים ראו אותנו ודרשו מאיתנו לחזור הביתה. לא ויתרנו, והתגנבנו בין הבתים. כעבור למעלה מ-30 דקות של הליכה הצלחנו להגיע לבית החולים.
כשהגענו לבית החולים התינוקת הייתה חמה. מדי פעם בפעם בדקתי שהיא בסדר. אולם, לאחר שהרופאים בדקו את התינוקת הופתענו לשמוע מהם שהיא נפטרה כעשר דקות קודם לכן. הם הוסיפו שאם היינו מגיעים בזמן, הם היו יכולים להציל את חייה.
בעת שהיינו בבית החולים, בניי ראאיד וסאאיד ניסו להגיע לבית החולים. שוטרי המג"ב עיכבו אותם. אחד האחים בבית-החולים ניסה להתערב ואמר לחיילים שבני הגיעו עם התינוקת שנפטרה. החיילים לקחו את האח אל מחוץ לבית החולים והיכו אותו. כעבור דקות הוא חזר לבית-החולים.
סובחייה ח'ליל סלימאן חריזאת, ילידת 1956, נשואה ואם ל-13, היא עקרת בית תושבת חברון. את עדותה גבה מוסא אבו השהש, בבית העדה, ב-14.10.02