ניוזלטר

מוחמד אל-קיק, עיתונאי בן 33, מוחזק במעצר מנהלי מזה יותר מחודש. אל-קיק שובת רעב כבר 69 יום במחאה על מעצרו. לפי הספרות הרפואית, שביתת רעב כה ארוכה מעמידה את חייו של אל-קיק בסכנה. אתמול דן בג"ץ בעתירה שהגיש אל-קיק בדרישה לשחררו. בית המשפט קבע כי הראיות הקיימות נגדו מצדיקות את החזקתו במעצר מנהלי ונמנע מלהכריע לעת עתה בשאלה האם יש לשחררו בשל מצבו הרפואי. נכון לסוף נובמבר 2015 החזיקה ישראל, לפי הנתונים המעודכנים ביותר שהעביר השב"ס לבצלם, 527 פלסטינים במעצר מנהלי, המספר הגבוה ביותר מאז שנת 2009.

מאז תחילת ינואר הרסו הרשויות הישראליות את בתיהן של שמונה משפחות בקהילות באזור שישראל מגדירה כ-E1 ומייעדת להתנחלות שתיצור רצף בין מעלה אדומים לירושלים. כמו כן הרסו הרשויות את בתיהן של שתי משפחות בקהילות בדרום הר חברון, אחת מהן מח'ירבת סוסיא, שתושביה נאבקים זה שנים נגד הכוונה לסלקם מאדמותיהם ולהעבירן למתנחלים. כמו כן המשיכו הרשויות החודש להתעמר בתושבי קהילות בבקעת הירדן. מעשים אלה הם חלק ממדיניות ישראל ליצירת עובדות שיקשו על שינוי בשטח C במסגרת הסדר עתידי. ישראל כופה על תושבי הקהילות מציאות חיים בלתי אפשרית באמצעות הפרה חוזרת ונשנית של זכויותיהם. מדיניות שיטתית ורבת שנים זו מהווה העברה כפויה של תושבים פלסטינים מוגנים בתוך השטח הכבוש.

ב-17.1.16 דקר פלסטיני את דפנה מאיר, בת 39 ואם לשישה, תושבת ההתנחלות עתניאל שבדרום הר חברון, בפתח ביתה ונמלט. על פי הדיווחים, שלושה מילדיה של מאיר היו בבית אך לא נפגעו, ונעצר חשוד במעשה, נער בן 15 תושב הכפר בית עמרה. ב-25.1.16 שני פלסטינים דקרו שתי נשים, שלומית קריגמן, בת 23, שמתה למחרת מפצעיה, ואישה נוספת בת 60, שנפצעה באורח בינוני. לפי המידע שפורסם על המקרה, שני הפלסטינים טיפסו על הגדר המקיפה את ההתנחלות בית חורון והגיעו לאזור המכולת, ולאחר שדקרו את שתי הנשים פיזרו מטעני חבלה. כשניסו להימלט נורו למוות בידי מאבטח של ההתנחלות ואזרח חמוש נוסף. התקפות מכוונות כלפי אזרחים חותרות תחת כל כלל מוסרי, משפטי ואנושי. בצלם מביע צער עמוק על מותן של דפנה מאיר ושלומית קריגמן ושולח את תנחומיו למשפחות ואיחולי החלמה לפצועה. בצלם מגנה בתקיפות כל פגיעה מכוונת באזרחים ישראלים ופלסטינים ושב וקורא לפוליטיקאים ולמנהיגים לנהוג באחריות ולהימנע מליבוי האלימות.

מאז תחילת אוקטובר מטיל הצבא הגבלות תנועה גורפות במרכז חברון, באופן המונע מהתושבים כל אפשרות לנהל שגרת חיים סבירה. הצבא הציב מחסומי בטון בכניסה לחלק מרחובות העיר העתיקה, סגר את שכונת תל רומיידה בפני כל מי שאינו גר בה, החמיר את הבדיקות ב-16 המחסומים הקיימים והציב מחסומים נוספים. עוברים ושבים נדרשים לעבור שוב ושוב בדיקות ממושכות ותושבי האזור מדווחים כי הם יוצאים מבתיהם, שהפכו להם לכלא, רק לצורך עבודה ולימודים.

מאז תחילת 2016 הרסו כוחות הביטחון את בתיהן של שלוש משפחות, כצעד של ענישה קולקטיבית בעקבות פיגועים שבוצעו על ידי בני משפחותיהם. בכך הותירה ישראל ללא קורת גג 18 בני אדם, בהם שבעה קטינים. כוחות הביטחון כבר מדדו עשרות עשרות בתים נוספים בכוונה להרסם בעתיד. למרות קיצוניותו של צעד זה ועמדתם הברורה של משפטנים בארץ ובעולם שהוא אינו חוקי, שופטי בג"ץ מאשרים אותו פעם אחר פעם. הריסת בית או אטימתו הם צעדים דרקונים ונקמניים, הננקטים נגד משפחות שלמות שלא עשו דבר ושאינן חשודות בדבר.

מערכת הבריאות ברצועת עזה אינה יכולה לתת מענה מלא לצורכי האוכלוסייה, דבר הנובע בין השאר מהזנחתה בתקופת השלטון הישראלי הישיר ומההגבלות שמטילה ישראל על רצועת עזה. אולם, ישראל אוסרת על רוב האנשים הזקוקים לטיפול רפואי במצבים שאינם מסכני חיים להיכנס לשטחה או לעבור בו בדרך לגדה המערבית או לירדן. מתן היתר כניסה לישראל לצורך טיפול רפואי אינו מעשה חסד או טובה שעושות הרשויות לתושבי הרצועה. עשור לאחר "ההתנתקות", ישראל שולטת עדיין בתנועת הפלסטינים מהרצועה ואליה והיקף שליטה זה מחייב אותה לאפשר לתושבים לצאת מהרצועה.

ב-16.12.15 אושרה להפקדה תכנית לבניית 891 יחידות דיור מדרום לשכונת גילה, הנמצאת בשטח הגדה המערבית שסופח חד צדדית לירושלים. זוהי אחת מבין שלוש תכניות שאושרו בוועדה המחוזית לשכונת גילה מאז שנת 2012. הרחבת גילה דרומה (לכיוון ואדי כרמיזן), במקביל להקמת הגדר באזור, תאפשר לייצר רצף טריטוריאלי סיפוחי בין גילה, שבתחום המוניציפלי של ירושלים, לבין ההתנחלות הר גילה, שמחוצה לו. ואדי כרמיזן, המשמש את תושבי בית ג'אלא לצורכי פרנסה ופנאי, יהפוך ככל הנראה לשטח ציבורי פתוח עבור תושבי גילה והר גילה. הדבר ממחיש את מופרכותם של טיעוני הביטחון ששימשו לקביעת תוואי הגדר, אשר אושרו על-ידי בג"ץ, ומעיד על מדיניות הסיפוח של קרקעות פלסטיניות לשטח הריבוני של ישראל.