חיילים ירו ממארב על חמישה צעירים פלסטינים שלא סיכנו איש והרגו אחד מהם

ביום חמישי, 4.1.24, בסביבות 23:00, דווח ברשתות החברתיות שחיילים נמצאים בדרכם לכפר בית רימא. כמה צעירים התאספו בכיכר המרכזית של הכפר ולאורך הכביש הראשי והתכוננו ליידות לעברם אבנים. כשעה לאחר מכן הגיעו החיילים לכפר. הצעירים יידו אבנים לעבר הג'יפים והחיילים ירו רימוני גז ואש חיה. איש לא נפגע. לאחר מכן המשיכו החיילים לכיוון הכפר דיר ר'סאנה הסמוך. 

תמונה

בסביבות 1:00 חזרו הג'יפים לבית רימא. כ-15 צעירים המתינו בכיכר המרכזית. הם הבעירו צמיגים, הציבו מכשולים על הכביש הראשי וכשהג'יפים התקרבו הם יידו לעברם אבנים. אחד מהם גם השליך בקבוק תבערה. הג'יפים המשיכו בנסיעה והצעירים נותרו בכיכר.

בתיעוד של מצלמות האבטחה מהשעה 2:20 נראים הצעירים עומדים בכיכר כשלפתע חיילים יורים לעברם. מעדויות שגבה בצלם עולה כי הצעירים ידעו שהחיילים הציבו מארבים באזור שבו עמדו, אך הם לא ידעו היכן בדיוק הם מסתתרים. שלושה צעירים נפצעו מהירי, שניים מהם נפצעו קל ונמלטו מהמקום. 

השלישי, נאדר ארחימי, בן 29, נפצע בירך שמאל ונפל. אחיו מוחמד, בן 24, ואוסייד רימאווי, בן 17, מיהרו אליו כדי לחלצו, אך אז נורתה גם לעברם אש חיה. רימאווי נפגע בבטן ומוחמד באגן. נאדר ניסה להימלט בכוחות עצמו, אך אז נורה ברגלו השנייה ונפל. מוחמד הצליח להימלט ופונה מאוחר יותר לבית החולים. 

החיילים הגיעו למקום. אחד מהם חבש את רגלו של נאדר, אחר הפך ברגלו את רימאווי, שבשלב זה התקשה לנשום. אחד החיילים צילם אותם והם עזבו את המקום. שני הפצועים פונו לבית החולים, שם נקבע מותו של רימאווי. נאדר עבר ניתוח ברגלו ושוחרר לאחר שבוע, מוחמד סבל משבר באגן ושוחרר לאחר יומיים. 

בתגובה לאירוע מסר דובר צה"ל כי "במהלך פעילות הכוחות בבית רימא, מחבלים השליכו מטעני נפץ ובקבוקי תבערה לעבר הלוחמים, ואלו הגיבו בירי". אלא שתיאור זה מנותק מהמציאות: הצעירים שנורו כלל לא ידעו היכן החיילים מסתתרים וממילא לא יכלו להשליך לעברם דבר. מהעדויות שגבה בצלם עולה גם כי החיילים ירו בפצוע ובמי שניסה לסייע לו, וכי הירי שביצעו לא נעשה בתגובה לדבר.

תחקירן בצלם איאד חדאד גבה עדויות מהצעירים שהיו בכיכר באותו לילה:
 

מוחמד ארחימי, בן 24:

בלילה של 5.1.24, קצת אחרי חצות, הלכתי עם אחי נאדר, בן 29, לכיכר, כי שמענו שחיילים מגיעים מכיוון א-נבי סאלח. עמדנו בכיכר, בתחילת הכביש הצדדי המוביל למרכז העיר העתיקה, מול בית מרקחת ״תופ-קיר״. היינו שם בערך 15 צעירים והתעדכנו ברשתות החברתיות איפה הג'יפים ומה החיילים עושים. הבנו שהג׳יפים עזבו לכיוון דיר ר׳סאנה ושכמה חיילים ירדו כדי לעשות מארבים. מאוחר יותר גילינו שאחד המארבים הוצב דרומית למקום בו עמדנו, במרחק של בערך 65 מטרים. הבנו את זה אחרי שאבא שלי מצא את התרמילים של הכדורים שהחיילים ירו, מול חנות האלומיניום שלנו.

ב-2:10 שמעתי שתי יריות. נאדר נפצע ונפל מיד. אני והצעירים שעמדנו מאחוריו כבר ברחנו, אבל כשקלטתי שנאדר הוא זה שנפגע אז חזרתי מיד לעזור לו, יחד עם אוסייד רימאווי. ברגע שהתקרבנו לנאדר, נורו לעברנו שתיים-שלוש יריות נוספות, מאותה פינה ממנה יצאו היריות הראשונות. שנינו נפגענו ונפלנו. שלושתנו התפתלנו מרוב כאבים. נאדר נפצע באחת מהרגליים שלו, אני נפצעתי באזור האגן, ואוסייד נפגע בבטן או בחזה, אני לא זוכר בדיוק. נאדר הצליח איכשהו להתרומם, אבל ברגע שהוא התכוון לברוח החיילים ירו בו שוב, ברגל השנייה שעליה עמד, והוא שוב נפל. 

הג'יפים של הצבא התקרבו אלינו. רגע לפני שהם הגיעו אלינו הצלחתי לברוח משם, לחצר של אחד הבתים הסמוכים. צעקתי שיעזרו לי ואבו ראסם, שזה הבית שלו, יצא, הכניס אותי אליו וחבש לי את הפצע. אחרי עשר דקות בערך הצבא עזב את המקום ואז פינו אותי לבית החולים יאסר ערפאת בסלפית. כשהגענו הבנתי שגם אוסייד ונאדר פונו לשם, וגם עוד שניים שנפצעו קל. כמה דקות אחרי שהגעתי לבית החולים אמרו לי שאוסייד נפל שהיד. 
אותי ואת נאדר העבירו לבית החולים אל-איסתישארי ברמאללה. לנאדר היו שברים בברך שמאל והכניסו אותו לניתוח. לי עשו צילומים ואז גילו שיש לי שבר באגן, אבל אי אפשר לנתח ואמרו לי שזה יחלים בתוך חודשיים בערך. אחרי יומיים שחררו אותי הביתה. 

ב.ב. סיפר:

בשעה 1:15 הצטרפתי לצעירים שהיו בכיכר. היו שישה-שבעה צעירים, ביניהם אוסייד. הם הציתו עצי הסקה לחימום וחסמו את הכביש במרחק של 150 מטרים מהכיכר במכלי אשפה, בצמיגים בוערים, ובעוד דברים. עקבנו כל הזמן אחרי החדשות בקבוצות של הכפר. ככה הבנו שהג'יפים חזרו לכפר ושהם במרחק של בערך מאה מטרים מאיתנו. בשלב הזה היינו בערך 15 כבר. כמעט כולנו ברחנו לכיוון הכיכר אבל כמה צעירים נשארו ויידו אבנים על הג'יפים. החיילים ירו רימוני הלם וכדורים חיים, ואז הם ברחו והצטרפו אלינו. אנחנו עמדנו במקום שממנו היה קל לברוח, בסמטה שיוצאת מהכיכר ומובילה לעיר העתיקה, ליד בית המרקחת. 

עמדנו שם ועקבנו ברשתות החברתיות אחרי החיילים בגלל שלא ראינו אותם ולא שמענו כלום. ראינו ברשתות שהג'יפים הורידו קבוצות של חיילים, כנראה כדי להציב מארבים בכמה אזורים בכפר, ליד הבית של משפחת אל-חות בשכונה שלנו, בשכונת אל-מסרי הסמוכה, וליד אולם אל-פרדוס דרומית לכניסה של הכפר. עמדנו במשך ארבעים דקות בערך. 

ב-2:10 ראינו את האורות של הג'יפים מכיוון צפון. פתאום נורו לעברנו שלושה כדורים חיים. לא ראיתי את החיילים שירו. אחד הצעירים נפגע ומייד נפל על הרצפה, השם שלו נאדר ארחימי, בן 29. אחיו מוחמד, בן 24, ביחד עם אוסייד, רצו אליו. אני ושאר הצעירים ברחנו. שמענו את הירי עוד פעמיים, בכל פעם נורו כדור או שניים. מאוחר יותר הבנתי שהכדורים האלה פגעו באוסייד ובמוחמד. 

ברחנו דרך החצר של משפחת אבו ראסם ומשם לרחוב האחורי. שני צעירים שברחו איתי התחילו לצעוק. גילינו שהם נפגעו מהירי. המשכנו לברוח לכיוון מערב ולעקוב אחרי החדשות. ידעתי כבר על שלושה פצועים באזור של הכיכר, אף אחד לא ידע על הפצועים שהיו איתי. חיכינו במשך עשר דקות בערך עד ששמענו את הצבא עוזב את הכפר, ואז יצאנו ופינינו את שני הצעירים לבית חולים יאסר ערפאת בסלפית. שם ראיתי גם את הפצועים האחרים. אחרי חצי שעה בערך, כשעדיין הייתי בבית החולים, שמעתי שאוסייד נפל שהיד.