אחמד אבו זהרה, נהג מונית
אני גר ביטא. אני עובד כנהג מונית מזה שלוש שנים. יש לי מונית מסוג פורד טרנזיט. לפני האינתיפאדה עבדתי בקו שבין יטא לחברון. הייתי נוסע דרך אזור התעשייה של חברון, שבקצה הדרומי של העיר, ומשם לכביש העוקף. עם פרוץ האינתיפאדה, הצבא הישראלי סגר את הכניסה הדרומית לחברון (צומת אל-פחס) באמצעות ערמות עפר ואבנים וחסם את כל הדרכים שמחברות בין יטא לחברון. כתוצאה מכך לאיכולתי לנסוע מיטא לחברון ונאלצתי, כמו שאר הנהגים שעובדים בקו הזה, לנסוע רק עד המחסום. שם הנוסעים יורדים ועולים למוניות אחרות, שמחכות מצידו השני של המחסום, כדי להגיע ליעד שלהם.
לפני כמה ימים, הצבא הישראלי פתח את הכניסה שמחברת בין חברון לדרך העוקפת, ליד ההתנחלות בית חגי, מול חי'רבת קלקס. הצבא גם פתח את דרך חברון-נבי יונס, אשר מתחברת לכביש מספר שישים, ממזרח לחלחול. בעקבות זאת, חלק מהנהגים החלו לנסוע בין חברון ליטא בלי להיתקל במחסום העפר, המוצב בצומת אל-פחס. הנסיעה בדרך הזאת יותר רווחית כיוון שהנהגים גובים בעבורה חמישה ש"ח במקום 2.5 ש"ח.
היום, 12.8.03, בסביבות השעה 7:10, הסעתי שבעה נוסעים, ובהם איש בן 65, מיטא לחברון. נסעתי בדרך העוקפת שמול ח'ירבת קלקס. כשרציתי לחצות את הכביש העוקף, דרך הכניסה שנפתחה על ידי הצבא כמה ימים קודם לכן, ראיתי ג'יפ צבאי ושתי מוניות שהצבא עצר באמצע הדרך. המתנתי מאחורי שתי המוניות עד שהחיילים יסיימו לבדוק את תעודות הזהות של נוסעיהן.
כעבור זמן קצר שני חיילים ניגשו למונית שלי. הם דרשו ממני ומהנוסעים שלי לרדת מהמונית, לקחו את תעודות הזהות שלנו ולקחו לי את המפתחות של המונית. שני החיילים צעקו עלינו שנשב על העפר כשפנינו לכיוון השמש. התיישבנו במקום ובינתיים עוד מוניות התחילו להגיע. אני הצלחתי לספור 17 מוניות שהגיעו מהכיוון שאני הגעתי ממנו ו-15 מוניות שהגיעו מהצד השני. החיילים ניגשו לנהגי המוניות והחרימו את המפתחות של המוניות ואת תעודות הזהות של הנהגים ושל הנוסעים. אני מכיר חלק מהנהגים שעוכבו. ביניהם היו עומר א-שוואהין, מוחמד א-שריתח, ואיאד אבו עלי, כולם מיטא.
החיילים המשיכו להחרים את התעודות ואת המפתחות של אנשים שהגיעו למקום עד השעה 8:30. לאחר מכן, ארבעת החיילים לקחו את המפתחות ואת התעודות, עלו לג'יפ ועזבו את המקום. לפני שהם עזבו, אחד החיילים ניגש אליי ואמר לי שאם אזוז ממקומי הוא יבוא לביתי ויירה בי.
לאחר שהג'יפ עזב, התקשרתי למינהל האזרחי. סיפרתי להם מה קרה לי ולשאר הנהגים והנוסעים ואמרו לי שהעניין יטופל. בסביבות 10:00 הגיע למקום ג'יפ לבן ובו שני אנשים: אחד מהם היה גבוה, בעל מבנה גוף מלא, גוון עור שחום ושיער קצוץ. הוא לבש מדים. השני לבש בגדים אזרחיים. האיש הראשון שהזכרתי הרגיע אותנו ואמר שהחיילים שהחרימו לנו את המפתחות ואת התעודות יחזרו במהירות ויחזירו לנו אותם. לאחר מכן השניים עזבו את המקום.
המתנו עד סביבות בשעה 12:15, אך החיילים לא חזרו. החלטנו לללכת למינהל האזרחי. ניגשנו לשם והמפקד האחראי הגיע לשער והחזיר לנו את התעודות ואת המפתחות. לאחר שקיבלתי את המפתחות ואת התעודה, החלטתי לא לנסוע יותר מיטא לחברון אלא להסיע נוסעים מהחניון בחברון ועד מחסום אל-פחס, זאת אומרת, רק חצי דרך.
אני חושב שמה שקרה לנו, ושקורה מדי יום ביומו באותו מקום, זה דבר מוזר מאד ולא מובן. למה הצבא הישראלי פתח את הדרך אם הם עדיין עוצרים את הנוסעים בה?
אחמד מוחמד חמאד אבו זהרה, בן 22, נשוי ואב לשלושה, הוא נהג מונית תושב יטא שבמחוז חברון. את עדותו גבה מוסא אבו השהש, במחסום אל-פחס ב-12.8.03