וואיל אבו רמיילה, ספר
אני עובד במספרת אל-וופאא שנמצאת ברחוב ג'בל ג'והאר במרחק של כ-500 מטרים ממערת המכפלה. האזור הזה נתון בעוצר רצוף מאז יום שישי, 15.11.02.
ביום שלישי, 3.12.02, יומיים לפני החג, בשעות הערב, הייתי במספרה יחד עם הבעלים באסם מסוודה, בן 24 ועוד שלושה צעירים שהגיעו כדי להסתפר: מוחמד ג'יבריל א-רג'בי, בן 22, בילאל מוחמד דאווד א-רג'בי, בן 20, ושאהר שריף אל- עג'לוני, בן 20. הדלת הייתה פתוחה חלקית. בסביבות השעה 18:00, אחד הצעירים אמר שהצבא הגיע לרחוב. יצאתי עם באסם מיד כדי לבדוק מה קורה והבחנתי, למרות החושך, בארבעה חיילים הולכים ברגל לכיוון המספרה. חזרנו מיד פנימה וסגרנו את דלת הברזל.
כעבור כמה שניות, שמעתי דפיקות חזקות בדלת. לא פתחנו את הדלת והדפיקות נמשכו כעשרים דקות. במהלך הדקות האלה, שמעתי את קולו של שכננו, בילאל אבו קווידר בן 30, בעל המכולת הסמוכה, מבקש מאתנו לפתוח את הדלת ואומר שאם לא נפתח, החיילים יירו עלינו. שמעתי גם את אחד החיילים מאיים בעברית שהוא יירה אם לא נפתח את הדלת. באסם פתח את הדלת וארבעה חיילים נכנסו לתוך המספרה. אחד מהם הניף את הרובה שלו למעלה והתחיל לרקוד ולשיר. שלושת הלקוחות שהתחבאו קודם מאחוריי ארון יצאו החוצה.
החיילים הורו לנו להוריד את המעילים ולמסור להם את תעודות הזהות שלנו. הם ערכו עלינו חיפוש שבמהלכו בעטו בנו ונתנו לנו אגרופים בבטן. אחר כך הם דרשו שנשב על הספה. החיילים שאלו מי בעל המספרה ובאסם אמר שזה הוא.
אחד החיילים דרש מבאסם לשבת על הכיסא עליו יושבים הלקוחות שמסתפרים. שני חיילים אחרים הורו לשאהר אל- עג'לוני לצאת החוצה. הם היכו אותו על השוקיים ודרשו ממנו לפסק את הרגליים. הדלתות של המספרה היו פתוחות ולכן יכולתי לראות מה קורה בחוץ. באסם ישב על הכיסא והחייל לקח מכונת גילוח מספר חמש וקירב אותה לראשו. באסם תפס את היד של החייל והחייל סטר לו. החייל התחיל לספר את באסם בצורה מצחיקה. באסם ביקש ממנו להשתמש במכונה עם מספר גדול יותר, שמספרת פחות קצר, אבל החייל הורה לו לשתוק. כשבאסם ראה את עצמו במראה הוא ביקש מהחייל לעזוב את השיער שלו ואמר לו שהוא יסתפר בעצמו, אבל החייל והתעלם מהבקשה.
בזמן שהחייל סיפר אותו, החיילים האחרים דרשו מבילאל לצאת החוצה ולעמוד ליד שאהר. בחוץ, אנשים זרקו אבנים. כשהחייל סיים לספר את באסם, הוא דרש ממנו לצאת החוצה ולעמוד מחוץ לדלת המספרה. אחר כך החייל דרש ממני לשבת על הכיסא. הוא התחיל לספר אותי. המכונה נגעה בקרקפת והכאיבה לי. ביקשתי מהחייל לספר אותי בעדינות כי זה מכאיב לי והוא נתן לי סטירה. כשהחייל סיים לספר אותי, הוא לקח זוג מספריים ויצא החוצה. הוא ניגש לבילאל, גזר לו כמה שערות, החזיק אותן קרוב לפה שלו והורה לו לפתוח את הפה. בילאל סירב לפתוח את הפה והחייל שם לו את השערות על השפתיים.
אחר כך, החיילים דרשו ממני לצאת מהמספרה. כשיצאתי החוצה, המפקד הורה לי להיכנס חזרה. החייל שסיפר אותנו נכנס גם הוא למספרה. הוא טפח על החזה שלו ואמר בערבית שעכשיו הוא יגיד לנו מי הוא. הוא דיבר מהר ולא הצלחתי לקלוט את שמו. אחר כך הוא פתח את אחד הארונות. הוא הוציא ממנו שמפו ואחרי שהריח אותו, הושיב אותי על הכיסא ודרש ממני לפתוח את הפה. הוא חזר על הדרישה כמה פעמים וניסה לפתוח לי את הפה בכוח, אבל סירבתי. החייל ביקש מהמפקד לבוא, לקח דלי ממתכת והיכה אותי על האף. נפלתי על הרצפה כשאפי זב דם והתחלתי לצעוק בקול רם. כאב לי מאוד. כשנפלתי על הרצפה, החייל בעט בי בבטן ודרש ממני לשתוק. הוא איים שיירה לי בראש. באותם רגעים, המפקד נכנס פנימה. הוא משך אותי לכיוון הדלת ושם את היד על הצוואר שלי. הוא בדק אם יש לי דופק. שמעתי אותו מדבר עם החייל שהיכה אותי בערבית. הוא אמר לו:
"אמרתי לך לא להרביץ לו ככה". המפקד דרש ממוחמד שהיה בתוך המספרה להביא מים ולהתיז אותם על הפנים שלי. מוחמד ציית. המפקד כיסה אותי במעילים שלנו. הרמתי את המעילים וראיתי את החיילים עומדים בדלת המספרה, מניחים את רוביהם על כתפיהם של באסם, שאהר ובילאל ויורים.
אישה שעברה במקום עמדה ליד הדלת וראתה מה מתרחש. היא התחילה לצעוק והחייל סגר את דלת הברזל ויצא. לפני שהחייל סגר את הדלת, ראיתי מכונית של TIPH (הנוכחות הזמנית הבינלאומית בעיר חברון) מגיעה למקום. הנהג ירד ואחד החיילים שהיה במקום אמר לו לחזור למכונית כי פלסטינים זורקים אבנים על המספרה. הנהג חזר למכונית. שעמדה בכביש מול המספרה. הספקתי גם לראות את האישה מדברת עם הנוסעים במכונית.
החיילים היו במספרה בערך שעה. כשהם עזבו, השכנים התקהלו ליד המספרה ולקחו אותי לבית של אחד מהם כדי לנסות לטפל בי. אחר כך הלכנו לבית החולים על שם מוחמד עלי אל-מוחתסב, שנמצא במרחק של כ-500 מטרים מהמספרה. הרופאים בדקו אותי ונתנו לי את הטיפול הנחוץ ומרשם לתרופה.
החייל שסיפר אותנו היה נמוך, בעל מבנה גוף מלא ובהיר עור. המפקד היה גבוה, רזה בעל צבע עור שחום ושפם קצר. החייל השלישי היה נמוך, הרכיב משקפיים, בעל מבנה גוף מלא וצבע עור בהיר. החייל הרביעי היה נמוך, פניו היו רזות וצבע עורו שחום. כולם נראו כבני עשרים פלוס.
וואיל מחמוד מוחמד אבו רומיילה, בן 19, רווק, הוא ספר תושב שכונת ג'בל ג'והר באזור H2 בחברון. את עדותו גבה מוסא אבו השהש, במספרת אל-וופאא, בחברון, ב-23.12.02