יאסר עליאן, בן 32
אני גר עם משפחתי בח'ירבת עבא. יש לי שלושה ילדים: סולימאן, בן שמונה, עבד אל-כרים, בן שבע, וסאמר בן שלוש. הכפר עבא מחולק לשני חלקים עבא אל-ר'רבייה ועבא א-שרקייה. אני גר בעבא אל-ר'רבייה. בין שני החלקים עובר כביש עוקף שמשמש את המתנחלים ואת הצבא ולפלסטינים אסור להשתמש בו. שני ילדיי הגדולים, עבד אל-כרים וסולימאן לומדים בבית הספר בעבא א-שרקייה. בית הספר נמצא כקילומטר וחצי מזרחית לביתנו, סמוך לצומת בו נפגשים הכביש העוקף והכביש המוביל לכפר. הילדים הולכים לבית הספר ברגל כי אין אמצעי תחבורה. הם צריכים לחצות את הכביש העוקף והדבר מעמיד אותם בסכנה. על הכביש העוקף ובצומת הסמוכה לבית הספר יש נוכחות מתמדת של חיילים. היו מקרים שבהם חיילים רדפו אחרי ילדים, זרקו רימוני גז וצעקו עליהם. לתקריות האלה יש השפעות קשות על הילדים שלי. הם מפחדים ללכת לבית הספר ומבקשים שאבוא אתם. במקרים רבים, החיילים לא מאפשרים לילדים לחצות את הכביש וכך הם לא יכולים להגיע לבית הספר. מאז תחילת שנת הלימודים הנוכחית הילדים הפסידו יותר מעשרים ימי לימודים, כי החיילים מנעו מהם להגיע לבית הספר. הילדים נאלצים ללכת בדרכים עוקפות כדי להימנע מהיתקלות עם החיילים שנמצאים על הכביש הראשי באופן קבוע. לפעמים, כשהחיילים לא מאפשרים לילדים לחצות את הכביש, הילדים נוסעים כ-30 ק"מ באוטובוס בדרך שעוקפת את ההתנחלויות גנים וכדים, על מנת להגיע לבית הספר או חזרה. ילדיי יוצאים לבית הספר בסביבות השעה 7:00 בבוקר כל יום. בדרך כלל, הם הולכים יחד עם תלמידים מבוגרים מהם. לפני כשבועיים, ילדיי ביקשו ממני ללוות אותם לבית הספר. ילדים אחרים מהכפר שהיו בדרכם לבית הספר הצטרפו אלינו. בצומת שליד בית הספר היה כלי רכב משוריין. כשהגענו לשם, אחד החיילים הציץ מתוך המשוריין וקרא לי. הוא הורה לי להרים את בגדיי כדי לוודא שאין עלי נשק או חומר נפץ. לאחר מכן, הוא דרש את תעודת הזהות שלי. ניגשתי אליו ומסרתי לו אותה והוא הורה לי להתרחק למרחק של כעשרה מטרים מהמשוריין ולחכות שם. במקום שבו עמדתי, ראיתי עוד שני אנשים שעוכבו על ידי החיילים. כשהחייל הורה לי לעצור, בני, עבד אל-כרים, התחיל לבכות וניסה לחזור לכיוון הבית. ניסיתי לעודד אותו ואמרתי לו להמשיך לבית הספר יחד עם החברים שלו. הוא עזב את המקום בוכה. החיילים עיכבו אותי למשך כעשרים דקות ולאחר מכן הורו לי לחזור אחורה.
לפני כחודש וחצי, רכב משוריין חסם את דרכם של ילדים ומורים שניסו לחצות את הכביש העוקף בדרכם חזרה מבית הספר. החיילים לא אפשרו להם לעבור ועיכבו אותם במשך כשעתיים. הצלב האדום והמת"ק האזרחי הפלסטיני התערבו וניהלו משא ומתן עם הצבא הישראלי, אבל החיילים סירבו לאפשר להם לחצות את הכביש העוקף. התלמידים והמורים נאלצו לנסוע באוטובוס כ-30 קילומטרים בדרך חלופית שעוקפת את ההתנחלויות גנים וכדים. באותו יום הגיעו ילדיי הביתה רק אחר הצהרים.
בני, עבד אל-כרים, סיפר על האירוע הזה הרבה פעמים. אני חושב שהייתה לאירוע השפעה קשה עליו. הוא בכה הרבה וניסה להמציא כל מיני תירוצים לא ללכת ללימודים.
העובדה שילדיי נעדרים מבית הספר הרבה ולפעמים מגיעים הביתה בשעות מאוחרות גורמת לי לדאגה רבה. כשהם מאחרים לחזור, אני הולך לחפש אותם. במקרה אחד, כשעבד אל-כרים לא הגיע הביתה עד 13:00 בצהרים, יצאתי לחפש אותו. בצומת היה רכב משוריין. כשהתקרבתי לכביש, החיילים קראו לי וניגשתי אליהם. החיילים שאלו אותי למה התקרבתי לכביש ואמרתי להם שהבן שלי מאחר לחזור הביתה ושהוא היה צריך להיות בבית כבר ב-12:30 בצהרים. לאחר שאחד החיילים בדק את תעודת הזהות שלי, הוא הרשה לי להמשיך עד לבית הספר. בדיוק אז, הילדים יצאו מבית הספר ואחד החיילים צעק לעברי ואמר לי לחכות. כשהילדים התקרבו לרכב המשוריין, החייל קרא לעבד אל- כרים. עבד אל-כרים פחד ורצה לברוח, אבל כשקראתי לו ואמרתי לו שזה אבא, הוא התקרב אליי. הוא בכה ונראה מפוחד מאד.
יאסר קאד'ם סולימאן עליאן, בן 32, נשוי ואב לשלושה, הוא פועל תושב עבא אל-ר'רבייה במחוז ג'נין. את עדותו גבה עאטף אבו א-רוב בעבא, ב-21.11.02