שוטרי מג"ב היכו פועלים פלסטינים במחסום א-ראם, נובמבר 2002

אוסאמה אבו ספייה, בן 23

ב-6 או ב-7 בנובמבר, שוטרי מג"ב במחסום א-ראם החרימו את תעודת הזהות שלי. ביום שבו זה קרה, הגעתי לאזור המחסום וניסיתי לעקוף אותו בלי שהשוטרים ייראו אותי כי רציתי להגיע לירושלים ולא היה לי אישור כניסה. השוטרים תפסו אותי, לקחו את התעודה ועיכבו אותי. אחריי שעתיים של עיכוב, החלטתי לעזוב את המחסום בלי לקחת את תעודת הזהות שלי. מאז, ניסיתי לברר לגבי התעודה שלוש פעמים. בפעם השלישית, ניגשתי למחסום ביום ראשון, 17.11.02, בסביבות השעה 7:30 בבוקר. אני מגיע לאזור א-ראם כל יום ועובד בעבודות מזדמנות עבור שכר יומי. בני דודי, באסם זהראן אבו ספייה, בן 28, ואחיו ויוסף, בן 26, עובדים איתי והם ליוו אותי למחסום.

כשהגענו למחסום, בני דודי נשארו לחכות לי על המדרכה ואני ניגשתי לשוטר מג"ב שעמד באמצע הכביש ובדק את תעודות הזהות של הנוסעים. שאלתי אותו על תעודת הזהות שלי והוא אמר שהוא יבדוק את העניין. הוא הורה לי לעמוד בצד וקרא לבני דודי. השוטר היה גבוה, בהיר עור, היה לו שיער בלונדיני דל, מבנה גוף בינוני והוא נראה בערך בן 25. כשבני דודי ניגשו אליו הוא דרש מהם את תעודות הזהות שלהם. השוטר מסר את התעודות לשוטר אחר, נמוך. מאוחר יותר שמעתי את השוטרים האחרים קוראים לו מיקי. מיקי הוביל את שלושתנו לביתן של השוטרים שנמצא בצד הכביש.

בביתן, מיקי מסר את תעודות הזהות לשוטר שלישי. השוטר הזה לקח את התעודות ודחף אותנו לתוך מעבר צר ברוחב של 50 ס"מ שנמצא מאחורי הביתן ומפריד בינו לבין גדר מבטון. השוטר קילל אותנו בגסות תוך כדי שהוא דוחף אותנו לתוך המעבר. ביקשתי ממנו לא לקלל אותנו כי אנחנו בני אדם כמוהו. הוא המשיך לקלל ואז הוא הוביל אותי אל מאחורי גדר הבטון, מקום שאי אפשר לראות מהכביש. הוא ומיקי החלו להכות אותי. הם נתנו לי אגרופים בפנים ובבטן וכשבע סטירות. תוך כדי שהם מכים אותי, מיקי אמר: "אל תעשה עליי גבר". אמרתי שאני לא עושה. כשהם הפסיקו להכות אותי הם החזירו אותי למעבר.

אחרי שהם החזירו אותי לחדר, הם הובילו את בן דודי, באסם, אל מאחורי גדר הבטון. הם דרשו מממני ומבן דודי, יוסף, לעזוב את אזור המחסום ולחזור לבתינו. עזבנו את המחסום, אבל נשארנו באזור, כעשרים מטרים מהמחסום, לחכות לבאסם. באסם ואני היינו בקשר בטלפונים הסלולרים והוא אמר לי שהוא רוצה להגיש תלונה נגד השוטרים שתקפו אותו. אחרי כחצי שעה, ראיתי מפקד ישראלי של משמר הגבול מגיע למקום. ניגשתי אליו כדי להתלונן על מה שקרה לנו. המפקד שאל אותי אם התנגדנו כשהשוטרים רצו לערוך עלינו חיפוש ועניתי שלא. המפקד אמר לי: "הנה השוטרים ובן דודך נוסעים למשטרה. אני לא יודע מה יקרה". חזרתי לעמוד במקום שבו עמדתי קודם כדי לחכות לבאסם.

באסם התקשר בסביבות, 13:30 בצהרים. אני עוד חיכיתי לו במחסום. הוא ביקש ממני להביא ערב ישראלי כדי לשחרר אותו מתחנת המשטרה בנווה יעקב. התקשרתי לידידה שלי בשם סונא שהגיעה למקום ובאה אתי לתחנת המשטרה. באסם שוחרר על תנאי עד לדיון בבית המשפט. כשהוא שוחרר, הוא הראה לי את הסימנים שהשאירו המכות שהוא חטף. היו לו סימנים אדומים בראש, בגב ובחזה. לקחתי אותו למרפאה בח'ירבת אל-מיסבאח. הרופא שבדק אותו, ד"ר עלאא, המליץ לו לגשת לבית החולים להמשך טיפול וכדי לעשות צילומי רנטגן. לאחר מכן, חזרנו בחזרה לבתינו.

אוסאמה חסן מוחמד אבו ספייה, בן 23, נשוי, הוא פועל תושב בית סירא שבמחוז רמאללה. את עדותו גבה איאד חדאד, ב-18.11.02