פריאל אבו הייכל, מנהלת בית ספר
אני עובדת כמנהלת בית ספר קורטובה משנת 1995. בית הספר נמצא מול ההתנחלות בית הדסה, ברחוב א-שוהאדא באזור H2. עם תחילת עבודתי כמנהלת למדו בבית הספר 200 תלמידות, בגילים 6 עד 15. התלמידות הגיעו מאזורים הקרובים לעיר העתיקה ומתל רומיידה והאזורים הסמוכים. המורות מגיעות מאזורים שונים במחוז חברון, כמו בית אומר, חלחול והעיר חברון. אני אישית מתגוררת באזור תל רומיידה. כיום מספר התלמידות הוא 100 בלבד ומספר המורות הוא 14. במהלך האינתיפאדה הנוכחית, מספר התלמידות פחת באופן ניכר בשל התנאים, התנכלויות המתנחלים ואנשי הצבא לבית הספר והעוצר שמוטל באופן רצוף בעיר העתיקה. הוריהן של תלמידות רבות חששו לחיי בנותיהן ולכן העבירו אותן לבתי ספר אחרים, בטוחים יותר.
בשנה שעברה, בית הספר היה סגור כרבע מימי הלימוד השנתיים בשל העוצר. הדבר השפיע קשות על הישגי התלמידות ובעקבות זאת המשפחות ניסו כל הזמן להעביר את בנותיהן לבית ספר שבו הלימודים מתקיימים באופן סדיר. בשנת הלימודים הנוכחית, כבר הפסדנו 15 יום מתוך 40 ימי לימודים.
בנוסף לעוצר, התלמידות והמורות נתקלות בבעיות שונות, הייחודיות לבית-הספר שלנו. הבעיות מתבטאות באיחורן של התלמידות, הנאלצות לפעמים ללכת בדרכים עוקפות כדי להימנע ממעבר בנקודות צבאיות המוצבות בדרכים. החיילים שנמצאים בנקודות הצבאיות מונעים לפעמים את מעבר התלמידות. גם המורות מאחרות לבית הספר לפעמים. נמסר לי כי לרוב, החיילים מרשים למורות להגיע לבית הספר בימים שבהם אין עוצר כשהן מראות את כרטיס העבודה שלהן. בימים שיש עוצר, החיילים לא מרשים להן לעבור והלימודים אינם מתקיימים.
בעיה נוספת שממנה בית הספר סובל היא הקושי בהעברת רהיטים, מכשירי כתיבה ואוכל דרך המחסום. הדבר נכון במיוחד לגבי המחסום שליד בית רומנו. הבוקר, למשל, החיילים לא הרשו למוכר, שמספק דברי מזון למזנון של בית הספר, לעבור במחסום. הוא המתין במחסום יותר משעה ולבסוף, נאלץ לחזור והתלמידות נשארו ללא אוכל.
כיוון שבית הספר קרוב להתנחלות בית הדסה, מתנחלים שעוברים ברחוב א-שוהדאא מתנכלים לתלמידות ולמורות, במיוחד כאשר יש התקפות של פלסטינים על מתנחלים. המתנחלים מתנכלים לתלמידות בדרכן לבית הספר ובדרך חזרה לבתיהן.
ביום שלישי, 8.10.02, בסביבות השעה 12:00 בצהרים, התלמידות יצאו מבית הספר הביתה. באותו יום, המתנחלים התנכלו להרבה אזרחים בתל רומיידה והם נכחו ברחוב של בית הספר. הנהלת בית הספר התקשרה למת"ק הפלסטיני כדי לבקש הגנה לתלמידות בדרכן חזרה לבתיהן. מהמת"ק נמסר שנמתין כחצי שעה כי הצבא הישראלי מטפל בעניין והוא ידאג להגן על התלמידות.
חיכינו כחצי שעה ובסביבות השעה 12:30 בצהרים, שלחנו את התלמידות הביתה בליווי יותר מעשרים חיילים. כשהגענו סמוך למחסום שמוצב בכניסה לרחוב א-שוהאדאא, מכונית אזרחית לבנה שבה נהגה מתנחלת הגיעה למקום. חמש מתנחלות צעירות ירדו מהמכונית וניסו להתנכל לתלמידות. החיילים ניסו להפריד בינינו לבין המתנחלות. חלק מהתלמידות ברחו מהמקום כשהן צועקות והתחבאו בבתי השכנים. החיילים המליצו לנו לחזור לבית הספר כדי למנוע בעיות,וכך עשינו. חזרתי לבית הספר עם כארבעים תלמידות ונשארנו שם יותר משעה.
לאחר מכן, החיילים הודיעו לנו כי אנחנו יכולים לשלוח את התלמידות הביתה פרט לאלה המתגוררות בתל רומיידה, כי באזור זה היו לטענת החיילים בעיות. הלכתי יחד עם שאר התלמידות עד לחניון שבאזור H1 ושלחתי אותן לבתיהן במוניות.
ביום ראשון, 13.10.02, בסביבות השעה 12:30, 1:00, בבוקר, השומר של בית הספר, אבו היית'ם, התקשר אליי והודיע לי כי יותר מעשרה מתנחלים הגיעו למבנה בית הספר, שברו שישה חלונות גדולים וכתבו על הקירות כתובות נאצה נגד ערבים, כמו "מוות לערבים". הודעתי למת"ק והם התקשרו למשטרת ישראל. בבוקר, קיבלתי קריאה לגשת לבית הספר ולפתוח את הדלתות כי אנשי המשטרה באו לראות את הנזק. באותו יום לא התקיימו לימודים בשל העוצר. כשהגעתי לבית הספר, ראיתי זגוגיות שבורות ואת הסיסמאות הכתובות על הקיר. השוטרים שאלו אם ברצוני להגיש תלונה ועניתי שלא כי ידעתי שהדבר לא יביא לשום תוצאות.
הערות של תחקירן בצלם, מוסא אבו השהש:
היום, יום שלישי, 15.10.02, הייתי ליד המחסום הצבאי שבבית רומנו בשעות הבוקר. שני חיילים שנכחו במחסום מנעו מכמה תלמידות לעבור כדי להגיע לבית הספר, שנמצא במרחק של כמאה מטרים משם. כמו כן, הם מנעו את מעברו של אדם שניסה להעביר דברי מזון וממתקים לבית הספר. הוא חיכה יותר משעה ולאחר מכן, הוא חזר יחד עם הסחורה שלו הביתה.
פריאל אבו הייכל, ילידת 1952, נשואה, היא מנהלת בית הספר היסודי לבנות קורטובה בחברון ותושבת תל רומיידה באזור H2 בחברון. את עדותה גבה מוסא אבו השהש, בבית הספר ב 15.10.02