מאהר אל-עג'ל, תושב חברון
ביום ראשון, 28.7.02, הייתי בבית. הייתי בחדר השינה, מנומנם, כשבסביבות 14:00, שמעתי רעש גדול ואנשים מדברים עברית. הדלת הראשית של הבית הייתה פתוחה. אשתי וארבעת ילדיי (הגדול בן 9), היו בבית בחדר הקדמי. יצאתי מחדר השינה כדי לראות מה קורה ולנעול את הדלת. הרעש נשמע קרוב מאד והבנתי שהיו מתנחלים בתוך הבית. במקום להגיע לדלת הראשית, מיד חזרתי לחדר השינה, לקחתי את הילדים ונעלתי את הדלת מבפנים. כשהייתי בחדר, שמעתי קולות של חפצים נשברים, דפיקות ואנשים מדברים עברית. זה נשמע כאילו היו יותר מעשרה אנשים בתוך הבית. הם ניסו לפרוץ את דלת חדר השינה ולהיכנס פנימה שלוש פעמים. הם דפקו חזק ובעטו בדלת, אבל הדלת לא נפתחה. כשהמתנחלים ניסו לפתוח את הדלת, הסתכלתי על ילדיי. הם היו חיוורים. בתי בת ה8-, עיזייה, לקחה את הקוראן והחלה לקרוא מתוך תקווה שזה יגן עליה. אשתי התפללה לאלוהים לעזרה.
ההתקפה נמשכה כעשר דקות. גם כשהמתנחלים עזבו, נשארנו בחדר השינה במשך עשרים דקות נוספות, עד שהשכנים הגיעו והרגיעו אותנו שהמתנחלים הלכו. שכנתנו, רר'דה ג'יבריני, אמרה לנו שהיא ראתה כעשרה חיילים ושלוש חיילות בסביבות הבית ועל הגג בזמן התקפת המתנחלים. היא לא אמרה אם החיילים ניסו לעצור את המתנחלים או לא.
אשתי הזכירה שם של מתנחל שהיא שמעה כשהם דיברו בינם לבין עצמם. השם הוא ברוך.
כשיצאנו מחדר השינה, מצאנו שכל הרהיטים בסלון נהרסו: שולחן, ארון, כוסות וכלי חרסינה, מאוורר, כדים וכד'
מאהר עבד א-רחים אחמד אל-עג'ל, יליד 1966, נשוי ואב לארבעה, הוא פועל תושב אזור H2 בחברון. את עדותו גבה מוסא אבו האשהאש בבית העד, ב-1.8.02