א.ר., מ"פ שיריון במילואים
יש כביש ראשי שמחבר את קלקיליה לעולם ולפלסטינים אסור לנסוע בו. כל מעבר הופך לסיפור רציני. טענת הצבא לפיה בכל תא שטח הנתון בכתר יש נתיב אחד "נושם" פשוט אינה נכונה. אפשר פשוט להסתובב בשטח ולראות. אני אומר לחברים ישראלים שיתארו לעצמם שהישוב בו הם חיים מנותק מהעולם, איך הם יסתדרו? זה לא רק נסיעות לבית חולים, מה קורה אם למישהו מתחשק לראות את אחותו שגרה בישוב אחר?
ההגדרות לגבי מה מותר ומה אסור להעביר במחסום משתנות כל הזמן. כל מ"פ יכול להחליט מתי סוגרים דרך ואיך. לכל מג"ד יש D9. שיקול הדעת של המ"פ בשטח הוא רחב מאוד, החל מלקבוע באיזה דרכים פלסטינים יסעו ובאיזה לא, ועד מעבר חולים ופצועים. אמבולנסים, באופן רשמי, אמורים לעבור לאחר בדיקה. במקרים של רכב פרטי עם חולה קובעים לפי שיקול דעת. אין הנחיות לגבי רכב פרטי עם נשים בהריון. בתור מ"פ, בכניסה לקו לא שמעתי אף פעם על "נוהל מעבר חולים", אפילו לא בעל-פה. כשפלסטינים התלוננו שחולה מת כי לא נתנו לו לעבור במחסום, לא הייתי צריך להסביר את זה לאף אחד. המג"ד שאל משהו וזהו. אף אחד לא באמת מבקש דין וחשבון בדברים שנוגעים לחיי פלסטינים.
עדותו של א.ר., מ"פ שיריון במילואים, מאי 2002