מוחמד שלוף, יליד 1974
ביום שלישי, 30.4.02, שהיתי בביתי שנמצא כ-500 מטרים מזרחית למעבר רפיח וכ-800 מטרים צפונית לגבול מצריים. השטח בין ביתנו והגבול ריק ושטוח. בשעה 22:30 התעוררתי משנתי לקול פיצוץ עז. יצאתי מחדרי מיד כדי לבדוק מה קורה. מצאתי את אחותי וידאד בת ה-27 בחצר הבית ושאלתי אותה מה קרה. היא אמרה לי כי טנק ישראלי הופצץ. יצאנו מהבית כדי לראות מה קרה. ראיתי טנק ישראלי עומד במרחק של כמאה מטרים מערבית לביתי וראיתי אבק סמיך בקרבת הטנק. תותח הטנק היה מכוון צפונה, אך תוך מספר שניות הוא כוון מזרחה, לעבר ביתי. אז, ביקשתי מאחותי להיכנס מיד לבית ולהביא לי מעיל. ברגע שאחותי נכנסה פנימה, הטנק ירה פגז על הבית ופיצוץ עז אירע בתוכו. נכנסתי לבית במהירות כדי להציל את אישתי מסעודה בת ה- 24 ואת בנותינו: סוהא בת השלוש והודא בת השנה שישנו במיטתן.
כשנכנסתי לבית, לא הצלחתי לראות דבר עקב האבק והעשן שמילאו את הבית. התחלתי לקרוא לאישתי ולאחותי ולפי הצעקות שלהן ידעתי שהן נמצאות בתוך חדר השינה שלי. כשהתקרבתי לחדר, מצאתי את אישתי נושאת בידיה את ביתנו סוהא וצועקת: "איפה הודא?" התחלתי לחפש אחר הודא בין ההריסות. אבי נכנס והחל לעזור לי בחיפושים אחר הודא, אך לא מצאנו אותה.
אז ארע פיצוץ שני בתוך הבית ואבי ואני מיהרנו להוציא את אישתי, אחותי והילדה מהבית. אני נשארתי בתוך הבית והתחלתי להרים את לוחות האסבסט והאבנים ולחפש תחתיהם את הודא. לבסוף מצאתי אותה, חייה, תחת ערמת אבנים. לקחתי אותה ויצאתי במהירות מהבית כדי לטפל בה. הטנק המשיך לירות באינטנסיביות לעבר הבית. נשאתי אותה בידיי והתחלתי לרוץ לכיוון נמל עזה שנמצא מזרחית לביתנו בתקווה למצוא רכב בו אוכל לנסוע לבית החולים. רצתי מרחק של כ-500 מטרים עד שעברתי את הנמל. פניתי צפונה ורצתי מרחק של יותר מקילומטר עד שמצאתי רכב שהעביר אותי לבית חולים אבו יוסף א-נג'אר ברפיח. בסביבות השעה 23:45, הגעתי לבית החולים, אך הילדה כבר נפטרה. נשארתי בבית החולים כשעתיים עד שחזרתי לביתי באמבולנס כדי לקחת את אישתי ואחותי לבית החולים. לאישתי היו שברים ברגליים ואחותי נפגעה מרסיסים בחלק העליון של הירך. אבי ובתי סוהא לא נפצעו. סוהא נשארה אצל אחי מוסטפא שביתו נמצא ליד ביתנו.
ביום למחרת, חזרתי הביתה כדי לבדוק את הנזקים שנגרמו לבית ומצאתי כי אחד הפגזים פגע ישירות בחדר השינה והרס אותו לחלוטין. הפגז השני נפל בחצר הבית, וגרם לנפילת חלק מקירותיו. שאר הקירות נסדקו. התרנגולות והארנבות שאני מגדל מתו והרכב שלי ניזוק קשות.
מוחמד סעד סאלם שלוף, יליד 1974, נשוי, הוא חקלאי תושב רפיח. את עדותו גבה ח'יידר ר'אנם ברפיח, ב 2.5.02