בשנים האחרונות, ובפרט מאז 7 באוקטובר 2023, חלה עליה חדה במספר מעשי האלימות של מתנחלים נגד פלסטינים ובחומרתם. הדיווחים המוצגים בבלוג זה אינם משקפים את כל אירועי אלימות המתנחלים בגדה אלא את רק את אלה שעלה בידי בצלם לתעד ולתחקר.
מתנחלים על גג הבית. מתוך תיעוד וידיאו באדיבות התושבים
בקהילת אום אל-בוטום, השוכנת בוואדי סעיר, חיה משפחה מורחבת המורכבת מ-23 בתי אב ומונה 150 נפשות, בהן 45 ילדים.
במהלך 2025, תיעד בצלם תקיפות מתנחלים רבות על הקהילה, ומאז חודש יולי, שבמהלכו הוקם המאחז "מעלה תדהר", במרחק של כ-500 מטר מבתי הקהילה, התגברו תדירותן ועוצמתן של ההתקפות.
ב-11.7.25, לאחר שתושבי הכפר ניסו להרחיק מתנחל שרעה צאן בקרבת בתיהם, הגיעו למקום עשרות מתנחלים, תקפו באבנים את הבתים וירו ירי חי לעבר תושבים.
תמונה
קהילת אום אל-בוטום. מתוך תיעוד וידיאו באדיבות התושבים
למחרת, 12.7.25, שוב הגיעו עשרות מתנחלים לבתי המשפחות, תקפו אותם באבנים, ניפצו חלונות של כ-15 בתים, שרפו כמה כלי-רכב והשחיתו שטחים חקלאיים וציוד חקלאי של התושבים.
ב-1.10.25, בשעות הלילה, כרתו מתנחלים כ-400 עצי זית השייכים לתושבי המקום.
ב-25.10.25, כרתו מתנחלים כ-180 עצי זית נוספים.
ביום שני, 17.11.25, בסביבות 13:30, לאחר שאנשי המנהל האזרחי הרסו כמה מבנים במאחז ״צור משגבי״, שהוקם במהלך 2025 על חורבות הקהילה המגורשת אל-קאנוב, תקפו עשרות מתנחלים את הכפר אל-ג'בעה ואת קהילת אום אל-בוטום. באל-ג'בעה תקפו המתנחלים לפחות חמישה בתים מאוכלסים. הם יידו אבנים על בתים ועל מכוניות ופצעו פעוטה בת שנה וחצי בפניה עם אבן שזרקו על המכונית שבה הגיעה לבית סבתה.
תמונה
מתנחלים בדרך לאום אל-בוטום. מתוך תיעוד וידיאו באדיבות התושבים
לאום אל-בוטום הגיעו כשלושים מתנחלים, תקפו את בתיו באבנים במשך כעשר דקות ואז עזבו.
כחצי שעה לאחר מכן, שוב הגיעו מתנחלים לכפר, הפעם כארבעים, חלקם חמושים באלות ואחרים מצוידים בבקבוקים עם נוזל דליק. הם תקפו את הבתים באבנים, ניסו לפרוץ לאחד מהם, שבו היו אותה עת ג׳מילה שלאלדה, בת 66, כלתה וארבעת נכדיה, הגדול בהם בן 4.
המתנחלים יידו אבנים על בני המשפחה דרך החלונות ופצעו את בן ה-4 בראשו. הם הציתו את וילונות הבית ובגדים שהיו תלויים מחוצה לו, שפכו לתוך הבית נוזל דליק והציתו אותו אך בני המשפחה הצליחו לכבות את האש.
המתנחלים ניסו לעקור את הדלתות ממקומן, ולבסוף הצליחו לפרוץ פנימה. כשנכנסו, הם תקפו באבנים את ג׳מילה וקרובת משפחתה ופצעו את שתיהן בראשן.
בשלב זה הגיע למקום כח צבאי והמתנחלים התרחקו, אך המשיכו לחסום במשך כשעה נוספת את הדרך המובילה מהקהילה לכפר הסמוך אל-מניה ובכך עיכבו את פינויים של ג׳מילה וקרובי משפחתה לבית החולים בבית ג׳אלא.
תמונה
המכוניות שהציתו המתנחלים. מתוך תיעוד וידיאו באדיבות התושבים
בנוסף על תקיפת בני המשפחה, הציתו המתנחלים גם ארבעה כלי-רכב.
ג׳מילה שלאלדה, בת 66 ואם ל-12, סיפרה בעדות שמסרה לתחקירן בצלם, עאמר עארורי, ב-30.11.25:
אנחנו משפחה מורחבת שגרה בכפר אום אל-בוטום בוואדי סעיר, וכוללת ארבע משפחות גרעיניות: אני ובעלי, והמשפחות של שלושת הבנים שלנו, שמונות ביחד 14 נפשות, בהן 8 קטינים.
ב-17.11.25, בשעה 13:30 בצהריים, הלכתי לביתו של בני נ׳, בן 43, אחרי ששמעתי שיש סביבו מתנחלים שאשתו נ., בת 31, לבד בבית עם ארבעה מהנכדים שלי, בני 4-2. שני הילדים האחרים שלה היו בית הספר. כשהגעתי, ראיתי שהמתנחלים כבר עזבו את המקום. הם השאירו מאחוריהם עציצים שבורים ואבנים והיו מפוזרות אבנים. כלתי נ. סיפרה לי שהמתנחלים תקפו את הבית באבנים במשך כעשר דקות ואז הסתלקו.
בערך חצי שעה אחרי שהגעתי, שוב הגיעו מתנחלים, אולי אותם אנשים. הם החזיקו מקלות, ואחד מהם החזיק מכל פלסטיק לבן שאני חושדת שהיה בו דלק. אני וכלתי סגרנו מיד את דלתות הבית. המתנחלים התחילו שוב ליידות אבנים על הבית, הסירו את רשת ההגנה בחלק מהחלונות וניפצו את דלת הזכוכית של הסלון ואת הזגוגית של אחד החלונות בסלון.
אני, כלתי והילדים הסתתרנו במסדרון שבין חדרי השינה, המקום היחיד בבית שאין בו חלונות ונחשב בטוח יחסית. ראיתי את המתנחלים מורידים את הכביסה מהחבלים ומציתים את הבגדים.
הם גם ניפצו את החלון בחדר הילדים ושפכו לתוכו חומר דליק. הילדים צרחו ובכו מפחד, ואני חיבקתי אותם. הם היו בהלם מוחלט. כלתי בכתה וצעקה "אנחנו נמות כולנו", והתקשרה לבעלה שהיה בעבודה. כולנו היינו בהיסטריה, ואני ניסיתי להרגיע אותם ולתמוך בהם נפשית, ואמרתי להם "אל תפחדו, אנחנו בטוחים", למרות שידעתי שזה בכלל לא נכון.
תמונה
מתנחלים עורמים עצים על מכוניות לפני הצתתן. מתוך תיעוד וידיאו באדיבות התושבים
הנכד שלי בן ה-4 השתחרר מהידיים שלי וניסה לראות מה קורה ואז אחד המתנחלים זרק עליו אבן דרך החלון בחדר הילדים ופגע לו בראש. דם נזל מהראש שלו.
אחר-כך המתנחלים ניפצו את חלון חדר השינה של בני ואשתו, וניסו לשבור את משענת ראש המיטה שעמדה ליד החלון. כשהם לא הצליחו הם שברו את החלון בחדר השינה השני והציתו את הווילון. הבאתי דלי מים וכיביתי את האש.
המתנחלים ניסו גם לעקור את דלת המטבח. הם לא הצליחו אבל הם עיקמו אותה ועכשיו קשה לסגור ולפתוח אותה. הם שברו את הזכוכית של החלון שבדלת המטבח וזרקו פנימה בגדים בוערים שהם הורידו קודם מחבלי הכביסה, ואני שוב כיביתי את האש. האבנים שהשתמשו בהן נלקחו ממעגל אבנים סביב הבית. הם יידו אבנים גם על גג הבית, שברו לוחות סולאריים והשחיתו צלחת לוויין.
תמונה
מתנחלים על גג הבית. מתוך תיעוד וידיאו באדיבות התושבים
הרגע המסוכן ביותר היה כשהמתנחלים הצליחו לעקור את דלת העץ של חדר המדרגות ולפרוץ פנימה. אני וכלתי אחזנו במגבים כדי להתגונן.
אחד המתנחלים זרק עליי אבן שפגעה לי בסנטר וגרמה לדימום. הרגשתי סחרחורת ונפלתי ארצה. כלתי גם נפגעה בראש מאבן - ראיתי את הדם ניתז ממצחה, בצד שמאל של הראש. הילדים הסתתרו מאחוריה וצרחו בבכי.
באותו רגע הגיע הצבא הישראלי למקום והמתנחלים ברחו מחדר המדרגות. הצבא הגיע בזמן כדי למנוע את הרצח שלי, של כלתי ושל הילדים. באותו זמן ראיתי אש בוערת שוב בסלון ובחדר השינה של בני. כשהמתנחלים ברחו הגיע בני השני, ס., בן 31. החיילים נתנו לו מטף כיבוי אש והוא כיבה איתו את השריפות בסלון ובחדר השינה.
התקיפה נמשכה כשעה בערך. אחר-כך הגיע בעלי ע. בן 68, והזעיק אמבולנס שהצליח להגיע רק בערך שעה אחרי האירוע, כי המתנחלים חסמו את הדרך מאל-מניה לואדי סעיר שבו אנחנו גרים סמוך לצומת תקוע, במרחק של בערך 3 קילומטרים מהבית. כשהאמבולנס הגיע, הוא הסיע אותנו לבית החולים.
שוחררנו מבית החולים באותו יום ונסענו לתחנת המשטרה הפלסטינית בכפר אירטאס, כדי להגיש תלונה נגד המתנחלים. יומיים לאחר מכן, המשטרה הישראלית דרשה שנגיע לתחנת ביתר עילית כדי למסור תלונה, ובעלי הלך לשם והגיש את התלונה.
סבלתי מכאבי ראש במשך שלושה ימים אחרי ההתקפה ועד עכשיו יש לי כאבים בלסת כתוצאה מהמכה בסנטר.