שלום,
מאז דצמבר 2021 תיעד בצלם לחץ הולך וגובר שמפעיל הצבא על קהילות פלסטיניות החיות בצפון בקעת הירדן. עשרות חיילים מסתובבים חמושים בין האוהלים ומבני המגורים הדלים של משפחות פלסטיניות, רומסים את שדותיהם עם טנקים, וכמובן – יורים. באחת מהקהילות הללו, ח׳ירבת איבזיק, נדרשו התושבים לפנות את בתיהם כמה פעמים, לעיתים עד ל-17 שעות בכל פעם, ולהעביר את הלילה הרחק מהם. הצבא קורא לזה "אימונים צבאיים".
כרכזת מידע בבצלם, המתעדת את הפגיעה בקהילות החיות באזור זה, אני צופה שוב ושוב בתמונות ובסרטונים שמצלם תחקירן השטח שלנו בבקעת הירדן, עארף דראר׳מה. ילדים מפוחדים שעזבו את הכדור בו שיחקו, עומדים ומתבוננים בחיילים החולפים לידם. הנוף מקסים ועוצר נשימה – שדות, ציפורים, פרות רועות בשדות מרעה ירוקים, השמש עולה מאחורי ההר. אלמלא החיילים החמושים והטנקים, ניתן היה לחשוב לרגע שמדובר בפרסומת לשוקולד שוויצרי.
אבל אנחנו לא בשוויץ. במהלך שלושה חודשים בלבד, בין דצמבר 2021 לפברואר 2022, הצבא ערך "תרגילים צבאיים" בצפון בקעת הירדן באופן בלתי פוסק. בלא פחות מ-27 ימים התרגילים נערכו ממש על אדמותיהם ובין בתיהם של התושבים. שש המשפחות המתגוררות בח׳ירבת איבזיק – המונות יחד 35 נפשות, בהן 17 קטינים – פונו מבתיהן בתקופה זו מספר פעמים, שהצטברו לתשעה ימים.
כשהצבא מוסר לתושבים את צווי הפינוי – באצטלה של דאגה לשלומם – צפוי כנראה ירי מסיבי. במקרה כזה, התושבים נאלצים לקחת את החפצים הבסיסיים הנחוצים להם, להשאיר את חיות המשק מאחור, ולעבור לבתי קרובי משפחה או חברים. הם צועדים ברגל מרחק של עד שבעה קילומטרים. נשים וילדים צועדים בשיירה, מלווים בג'יפים צבאיים.
הסיוט של תושבי איבזיק אינו מסתיים עם שובם הביתה, שכן אז עולה החשש משיירי התחמושת באזור ועליהם להזהיר שוב ושוב את הילדים, העלולים להסתקרן ולגעת בהם. החיילים לא תמיד טורחים לנקות אחריהם את השטח באופן קפדני לפני שיעזבו, ולא פעם הם משאירים מאחוריהם שאריות תחמושת, כאילו לא גרים שם אנשים. ב-2017 נהרג כך עודיי נוואג'עה, נער בן 16 תושב הקהילה, בעת שרעה את צאנו.
מוחמד נסרארללה, תושב איבזיק, בן 50 ואב לשישה, סיפר לתחקירן בצלם על הפינוי מביתו:
״ב-30.11.21 הצבא מסר לנו ולעוד חמש משפחות צווי פינוי בשביל להתאמן באיזור. בצווים פורטו ארבעה ימים שבהם היינו אמורים להתפנות משעות הבוקר ועד הצהריים. בבוקר הראשון שבו היינו אמורים להתפנות,ב- 5.12.21, שוב באו אנשי המנהל והצבא ומסרו צווים חדשים שהודיעו כי הפינויים יהיו לא רק עד הצהריים אלא עד לשעה 2:00 למחרת לפנות בוקר. היינו באמצע שגרת הבוקר שלנו, הכנת ארוחת בוקר, טיפול בצאן, הכנת הילדים לבית הספר אבל הצבא לא עזב אותנו עד שיצאנו מהבתים והובילו אותנו למרחק של בערך שישה קילומטרים. הם עשו ככה בכל אחד מימי הפינוי
האייל תורכמאן, גם הוא מאיבזיק, בן 41, אב לעשרה, הוסיף:
״התארחנו בכל פעם בבית ששייך לאח שלי. זה לא הבית שלנו ולא הרגשנו שם בנוח. כל הלילה שמענו הפצצות וירי. נשארנו ערים עד 2:00 לפנות בוקר ואז חזרנו הביתה, ברגל כמובן. פחדנו מאוד להיתקל בחושך בחיות בר או לדרוך על שיירי תחמושת של הצבא. היינו מותשים מחוסר שינה. בכל שנה מפנים אותנו בשביל האימונים האלה. החיים שלנו במקום הזה נעשו קשים מאוד ואנחנו לא מרגישים פה בטוחים, אבל אין לנו מקום אחר לגור בו".
תמונה ועוד תמונה, ואני סופרת – כמה דונמים הושחתו, כמה משפחות נאלצו שוב ושוב לקטוע את שגרת חייהן, כמה פעמים, ולכמה זמן בכל פעם. ואפילו אלה שהורשו להישאר בבתיהם כשהצבא התאמן באזור – האם מישהו מאיתנו יכול היה לתפקד ולהמשיך בשגרה, כאשר סמוך לביתו חיילים זרים רומסים את שדותיו בטנקים ויורים אש חיה?
הבחירה לקיים את מה שישראל מכנה "אימונים צבאיים" דווקא בשדותיהם ובין בתיהם של תושבי כמה מהקהילות מהמוחלשות ביותר בגדה, אינה מקרית. מלבד ה״אימונים״ שתיארנו כאן, תיעדנו בצפון בקעת הירדן מאז תחילת שנת 2021 ועד היום את הריסתם או פירוקם והחרמתם של 76 מבני מגורים שבהם התגוררו 146 אנשים, בהם 81 קטינים, וכן של 142 מבנים שלא למגורים, וכביש אחד. כל אלה הם ביטויים שונים של מדיניותו של משטר האפרטהייד הישראלי, שנועדה ליצור סביבת חיים בלתי אפשרית עבור תושבים אלה כדי שיתייאשו ויעזבו את אדמותיהם – כביכול מרצונם החופשי.
האם יש דרך לעצור את השגרה האלימה הזו ולהחזיר את השקט לאזור יפהפה זה? או שחיים שלווים מגיעים רק לילדים אחרים, אי שם בפרסומות השוקולד?
שלכם,
קרן שביט
רכזת מידע
***
לקריאה נוספת:
הבעיה של רותם אינה המטיילים, אלא הפגיעה בפלסטינים, שרית מיכאלי
אזור הדמדומים | צה"ל רוצה להתאמן? אז יחריב מאות דונם של שדה חיטה. נזק אגבי, גדעון לוי ואלכס ליבק