בשליחות המדינה

שלום,

אינספור שקרים ותירוצים משמשים את ישראל כדי להדוף טענות בנוגע לאלימות של מתנחלים נגד פלסטינים: זו "תופעה עונתית" התחומה רק לעונת מסיק הזיתים; היא מבוצעת על ידי "עשבים שוטים", קומץ של נוער גבעות מנותק וחסר רסן; זה קורה מעבר להרי החושך, אי שם במאחזים נידחים בשולי הגדה המערבית; רשויות אכיפת החוק מטפלות בזה ברצינות הראויה, המשטרה חוקרת לעומק והצבא מחדד עד אינסוף את נהליו.

אלא שדו״ח חדש שפרסמנו, מראה כי אלימות של מתנחלים כלפי פלסטינים היא חלק אורגני ממשטר הכיבוש הישראלי. אלימות זו מתרחשת לאורך כל השנה, בכל רחבי הגדה ולא רק במאחזים מבודדים ובעשרות "החוות החקלאיות" שהוקמו בשנים האחרונות. יש אזורים בגדה החשופים יותר לאלימות ויש שפחות – אך אין אזורים הפטורים ממנה. מדי כמה שנים היא משנה צורה ומשתכללת. לפני 20 שנה ויותר היו אלה תושבי מאחזים שגזלו אדמות פרטיות פלסטיניות. אחריהם הגיעו אירועי "תג מחיר" שבמסגרתם הושחתו בתים ונשרפו שדות, מטעים ומסגדים. עכשיו אנו בעיצומו של גל של השתלטות אלימה על עשרות אלפי דונמים של אנשי "החוות החקלאיות".

התוצאה היא עשרות אלפי דונמים של אדמות שנגזלו מפלסטינים. לצורך המחשה, "החווה של אורי", שהוקמה בסוף 2016 בצפון בקעת הירדן על אדמות הכפר חירבת אל מזוקח שנהרס ב-1967 השתלטה על כמעט 15 אלף דונמים ששימשו את הפלסטינים באזור למרעה. זהו שטח שמתקרב בגודלו לשטח של העיר חולון. וזו רק חווה אחת מתוך כ-50.

ובמשך כל השנים האלה זוכים מתנחלים להגנה ולתמיכה של המדינה: הצבא מאבטח את האלימות ואת הגזל, שלוחות הממשלה מסבסדות את ההתנחלויות שהוקמו ללא היתרים, והפרקליטות ורשויות נוספות מגינות עליהם מתביעות פינוי. במקרים הבודדים שבהם נאלצה המדינה לפנות מתנחלים שחמסו אדמות של פלסטינים – במגרון, עמונה ודרך האבות – היא פיצתה אותם ביד נדיבה.

התוקפים האלימים - ומי ששלח, הכווין ומימן אותם - זוכים לחסינות כמעט מוחלטת. למעט מקרים חריגים שבחריגים, הם לא ייעצרו, לא ייחקרו ולא יועמדו לדין. לא פעם חיילים יסייעו להם ולפעמים הם פשוט יעמדו בחוסר מעש בצד ויאפשרו להם לפגוע ולפרוע. לפני כמה חודשים תועד מתנחל חמוש במכנסי צבא בכפר עוריף שליד שכם, עומד לצד חייל ויורה לכיוון פלסטינים.

אף פעם לא יימצאו מספיק חיילים ושוטרים כדי לעצור את אלימות המתנחלים, וזה בניגוד לעובדה שתמיד יימצאו די חיילים ושוטרים כדי להרוס בור מים בקהילה פלסטינית נידחת (שישראל מסרבת לחברה לרשת המים), או לעצור מתנדבים שהגיעו לביקור סולידריות.

כל זה אינו מקרי. שהרי האלימות, האימה והפחד שמתנחלים מטילים על פלסטינים בגדה היא כלי של משטר הכיבוש. גם הוא גוזל אדמות ומשאבי מים וטבע, והוא ראשון לדכא כל אפשרות לפיתוח פלסטיני בר-קיימא. באופן רשמי, המדינה פועלת לכאורה כחוק, בחסותם של צווים צבאיים, פסיקות של בתי משפט אזרחיים וצבאיים ונהלים מפורטים של המנהל האזרחי. באופן בלתי רשמי, אולם בחסות ובגיבוי המדינה, מתנחלים מגוונים את סל כלי הנישול - תקיפות באלות, בגז, באבנים, ירי, שיסוע כלבים, פלישות לבתים, גירוש רועים, אבנים על מכוניות נוסעות, ניקוב צמיגים, ניפוץ שמשות, גניבת יבול, כריתת עצים, הצתות ועוד. אלו וגם אלו משמשים לאותה מטרה: גירוש מהיר וברוטלי של פלסטינים מאדמותיהם ומבתיהם.

נוח לנו הישראלים לשחק במשחקי כאילו ולמסגר את האלימות של מתנחלים כנפרדת וכחריגה, כאוסף של אקטים כנופייתיים שבינם לבין המדינה ואין ולא כלום. אלא שזו אותה אלימות, עוד מאותו הדבר רק בערוצים מקבילים. כשאלימות מבוצעת ברשות, בסיוע ובחסות הרשויות הישראליות כבר שנים רבות כל כך – היא לא אלימות של קומץ מתנחלים. זוהי אלימות מדינה.

בברכה,
אייל הראובני
בצלם

***ֿ

עוד על פעילותנו בתקופה האחרונה:

גם תקופות שנתפסות בתוך ישראל כשקטות אינן כאלה כלל עבור פלסטינים החיים בגדה המערבית, תחת משטר האפרטהייד והכיבוש הצבאי. בשבועות האחרונים פרסמנו תחקירים על שורת מקרים שבהם חיילים ירו למוות בפלסטינים במהלך הקיץ האחרון: הריגתו של מוחמד א-תמימי, בן 17, בכפר א-נבי סאלח, שנורה בגבו; הירי הקטלני במוחמד חסן, בן 21, בכפרו קוסרה, בשעה שניסה להגן על עצמו ועל בית אחיו מפלישת מתנחלים וחיילים לכפר; הריגתו של עומר אבו א-ניל, בן 13, בעת שעמד במרחק של כמה עשרות מטרים מגדר המערכת ברצועת עזה בזמן הפגנה; הירי הקטלני, ממארב, בראאיד ג׳דאללה, בן 39, בעת שחזר לביתו מיום העבודה; וההרג של עימאד אל-חשאש, בן 15, שתיעד מגג ביתו חיילים שנכנסו למחנה הפליטים שבו הוא גר, עד שהם ירו בו למוות.

באתר שלנו תוכלו למצוא תיעוד של אירועים רבים נוספים מהתקופה האחרונה, הממחישים גם הם ששגרת הכיבוש היא תמיד אלימה. כך, התחקיר על ההתעללות הממושכת בשני הילדים מוסטפא ומוחמד עמירה, בני 13 ו-15, מסכת התעללות שנמשכה למעלה מ-24 שעות, במהלכן חיילים הכו אותם, הרעיבו אותם ומנעו מהם שינה; או תיעוד הוידאו של המעצר המשטרתי האלים של מרוואן א-זיר (אל-חוסייני), בן 38, ושל אמו ראאיסה, בת 65; מרוואן הוכה עד שאיבד את הכרתו, והוחזק יחד עם אמו במשך שעות בתחנת המשטרה – עד שלבסוף שוחררו שניהם בלא כלום; או הפלישה של שוטרי מג״ב לביתה של מנאל עווד, בת 39 ואם לחמישה, תושבת הכפר בית אומר, שהשוטרים השתמשו בה כמגן אנושי וכפו עליה לסחוב עבורם ציוד במעלה מדרגות.

בשבועות האחרונים פתחו כמה עצירים פלסטינים בשביתת רעב במחאה על מעצרם המנהלי – כליאה של אדם ללא הגבלת זמן, מבלי לומר לו את הסיבה לכך ובלי לנהל נגדו משפט. כיום שני עצירים עדיין שובתים רעב, אחד מהם כבר למעלה ממאה יום. ישראל משתמשת במעצר מנהלי נגד פלסטינים באופן גורף, לרבות נגד ילדים. שביתת הרעב היא הדרך היחידה כמעט שבה יכולים העצירים להתנגד למעצרם. בצלם קורא לשחרור כל האסירים המנהליים.

בתוך כך, ממשלת ישראל הכריזה לאחרונה על שורה של ארגוני זכויות אדם וחברה אזרחית פלסטיניים כעל ארגוני טרור – מהלך שערורייתי שמטרתו סגירת הארגונים ואשר מאפיין משטרים טוטליטריים. אנחנו גאים לעמוד בסולידריות עם עמיתינו הפלסטינים, ונמשיך בפעילותנו לביטול ההכרזה.

נציגי בצלם וארגוני זכויות אדם ישראליים במפגש סולידריות שנערך ברמאללה עם הארגונים הפלסטיניים

אנו ממשיכים בתיעוד השוטף של מקרי אלימות מתנחלים כלפי פלסטינים תושבי הגדה – שהפכו כבר לחלק משגרת החיים של הפלסטינים – אלימות הנעשית בשליחות המדינה. בחודשים האחרונים תיעדו תחקירני השטח של בצלם עשרות מקרים, בהם מתנחלים תקפו ופצעו פלסטינים, כולל ילדים קטנים, רגמו בתים באבנים, וגנבו רכוש או הסבו לו נזק, לרבות כריתתם של אלפי עצים.

וגם בתוך שגרה זו, ישנם מקרים חריגים בחומרתם: כך למשל, המקרה המזוויע שבו מתנחלים חטפו את טארק זביידי, בן ה-15, דרסו אותו ברכבם, קשרו אותו לרכב הנוסע, היכו אותו ובעטו בו, ריססו גז פלפל לתוך עיניו, ואז קשרו אותו לעץ וחרכו את כפות רגליו במצית; או הפוגרום שביצעו עשרות מתנחלים בליווי כוחות הביטחון בחג שמחת תורה בקהילת אל-מופקרה, שמהלכו תקפו בתים ותושבים, סדקו את גולגלתו של פעוט בן 3, והשחיתו רכוש; התקפה זו הייתה מהחמורות והקשות הזכורות לתושבי האזור.

כמו שתיארנו בדו״ח ״בשליחות המדינה״, אלימות זו של מתנחלים היא רק אחד משלל האמצעים המשמשים את המדינה במאמציה לגרש פלסטינים מאדמותיהם ולהשתלט עליהן: כשבוע לאחר ההתקפה, הגיעו כוחות של המנהל האזרחי כדי להחרים אוהל באותה הקהילה ולהשחית דרך גישה וצינור המספק מים לקהילות נוספות באזור, ומאז, לא רחוק משם, הרסו גם בית מגורים של משפחה בת 15 נפשות, בהן 7 קטינים, והשחיתו שוב שתי דרכי גישה. השילוב של סוגי האלימות השונים מפעיל מכבש לחצים אדיר על תושבי קהילות אלה, מהקהילות המוחלשות ביותר במרחב עליו שולטת ישראל, במטרה לגרום להם לעזוב את מקום מושבם, לכאורה מרצונם.

תוכלו להתעדכן על עשרות מקרים נוספים שתיעדנו בתקופה האחרונה – ובכלל זה מעשי אלימות של מתנחלים בגיבוי הצבא נגד תושבים פלסטינים במרכז העיר חברון או נגד חקלאים פלסטינים ברחבי הגדה במהלך תקופת המסיק, וכן דוגמאות רבות למלחמת החורמה שמנהלת ישראל נגד תושבי הקהילות, בבלוגים שלנו על אלימות מתנחלים = אלימות מדינה, ו-קהילות בסכנת גירוש.