בלילה שבין 12-11.7.21 פינה כוח של צבא ומשטרה שלווה בנציגי המת"ק הפלסטיני אוהל שהציבו מתנחלים כחודש קודם לכן על אדמות פרטיות של תושבי הכפר. כחצי שעה לאחר שהכוחות עזבו את המקום, התקדמו עשרות מתנחלים לעבר בתים בכפר הניצבים במרחק של כ-300 מ' מהמקום שבו פונה האוהל ותקפו באבנים את בית משפחת סופאן. המתנחלים ניפצו את דוד השמש שעל גג הבית ופנס רחוב ושברו כמה עצי זית בחלקת אדמה סמוכה של אחד מתושבי הכפר. בני משפחת סופאן הזעיקו תושבים מהכפר וכשאלה הגיעו למקום במכוניותיהם נמלטו המתנחלים.
למחרת בבוקר שבו המתנחלים והציבו אוהל באותה נקודה שבה עמד זה שפונה.
יומיים לאחר מכן, ב-14.7.21, גילו חקלאים מהכפר כי מתנחלים כרתו כ-70 עצי זית בני כ-60 שנה במרחק של כ-200 מהאוהל.
לאחר יומיים נוספים, ב-16.7.21, תקפו כ-20 מתנחלים באבנים את בית משפחת עיד שבצדו המזרחי של הכפר, בעת שבני המשפחה התאספו במקום לארוחה חגגית לכבוד חתונה. במהלך עימות שהתפתח בין בני המשפחה ותושבי הכפר שנזעקו לעזרתם לבין המתנחלים, שומר ההתנחלות ירה כמה יריות לעבר התושבים, אך איש לא נפגע. לאחר כשעה הגיעו לבית כמה ג'יפים צבאיים מכיוון המאחז חוות גלעד, והחיילים הרחיקו את המתנחלים מהמקום.
תושבי הכפר בורין, המוקף בהתנחלויות הר ברכה ויצהר, סובלים כבר שנים מתקיפות חוזרות ונשנות של מתנחלים.
בעדות שמסרה לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי ב-12.7.21, סיפרה רנדא סופאן, בת 38, תושבת בורין, נשואה ואם לחמישה, כיצד תקפו מתנחלים את בית משפחתה באישון לילה:
בסביבות השעה 24:00 בלילה ראיתי כמה ג'יפים צבאיים וניידות משטרה, וגם מכוניות של המת"ק הפלסטיני שעצרו ליד הבית שלנו. הכוחות יצאו מכלי-הרכב והתקדמו לאוהל שהמתנחלים הציבו בתוך אדמות הכפר, במרחק של בערך 300 מטרים מהבית שלנו. הנחנו שהם שם כדי לפנות את האוהל. כעבור זמן קצר שמענו המולה מכיוון האוהל, ואחר כך שמענו פיצוץ של רימון הלם.
כעבור 30-20 דקות, ראיתי בערך 30 חיילים רצים כשבעקבותיהם 30-20 מתנחלים. החיילים עלו לכלי-הרכב שלהם והסתלקו, ומיד אחר כך המתנחלים התחילו לזרוק אבנים על הבית שלנו.
הזעקנו קרובי משפחה וחברים מהכפר. בעלי עלה על הגג עם שני האחים שלו כדי להגן עלינו. ניסיתי למנוע מהילדים שלנו, בהאא (17), עטאללה (15), חנאן (19), וחלא (13), לעלות איתם לגג, אבל הם התעקשו ואמרו שהם לא מוכנים להתחבא. הבן הקטן שלי, עבד א-רחמאן (9) עשה במכנסיים מרוב פחד.
ברחתי לדירה של גיסי שגר בצד השני של הקומה שלנו. אני וגיסתי אשוואק (24), שבהריון ופחדה מאוד, ישבנו אצלם בסלון כי הוא רחוק מהחלונות. פחדתי שאשוואק תלד מוקדם מרוב מתח ופחד.
שמענו את דוד השמש מתנפץ על הגג. המתנחלים גם שברו עצי זית באדמה של תושב הכפר, ליד הבית שלנו. קרובי המשפחה והחברים שהזעקנו התחילו להגיע במכוניות שלהם ואז המתנחלים נסוגו, נכנסו למכוניות שלהם ונסעו לכיוון ההתנחלות. נשמנו לרווחה!
המתנחלים גם שברו פנס רחוב ליד הבית. אם לא היו מגיעים תושבים מהכפר הנזק היה יכול להיות יותר חמור. נשארנו במתח עד הבוקר. לא ישנו. הבן שלי הקטן נשאר ער בערך עד 2:30 לפנות בוקר. הוא לא היה מסוגל להירדם מרוב פחד וכאב הלב עליו.
מוקדם בבוקר, בשעה 6:00, ראינו בערך 15 מתנחלים שהקימו את האוהל מחדש, כאילו לא קרה כלום. ראיתי אותם מצביעים על הבית שלנו כמה פעמים כשהם דיברנו ביניהם. עכשיו אני מפחדת כי ב-23.7.21 הבת שלי חנאן אמורה להתחתן ואני חוששת שאם כולנו נצא מהבית המתנחלים יבואו ויתקפו אותו.