ביום שבת, 19.6.21, בסביבות השעה 7:00 בבוקר, נכנס מתנחל עם צאנו לשדה השעורה של ג'ומעה רבעי, בן 48. כשהבחין המתנחל ברבעי, שרעה גם הוא את צאנו באזור, הוא הזעיק למקום כעשרה מתנחלים רעולי פנים שהגיעו מכיוון המאחז חוות מעון ותקפו את רבעי באבנים לעיני כמה חיילים. רבעי נאלץ להתרחק מהמקום וכשהצטרפו אליו כמה מתושבי הכפר תקפו המתנחלים באבנים גם אותם.
לאחר כחצי שעה המתנחלים עזבו, אך הם חזרו לאחר חצי שעה נוספת ותקפו באבנים את ביתם של אמג'ד רבעי, אחיו של ג'ומעה, ואשתו ליקיה. המתנחלים פצעו את ליקיה רבעי, בת ה-32, שעמדה על גג הבית, ואת אמו פאטמה רבעי, בת ה-72, הסובלת משיתוק, שישבה בחצר הבית ולא יכלה להימלט. הם ניפצו את הלוחות דוד השמש שעל גג הבית ושברו כמה ענפי עצי זית באדמות שסביבו. כשראו את צעירי הכפר מתקרבים למקום כדי להגן על בית המשפחה ברחו המתנחלים. אמבולנס של סהר אדום הגיע למקום ואנשיו הגישו עזרה ראשונה לפצועות.
ההתנחלות מעון והמאחז חוות מעון הוקמו במרחק של כ-500 מטרים וכ-200 מטרים בהתאמה מבית משפחת רבעי.
ליקיה רבעי , בת 32, נשואה ואם לארבעה, תושבת א-תוואני, סיפרה בעדות שמסרה לתחקירנית בצלם מנאל אל-ג'עברי ב-28.6.21 על ההתקפה על בית המשפחה:
אני גרה עם בעלי אמג'ד, בן 38, ועם ארבעת הילדים שלנו, בני שמונה חודשים עד עשר, בא-תוואני. המתנחלים תוקפים את הבית שלנו כל-כך הרבה שהילדים שלנו סובלים מקשיים נפשיים. הם מרטיבים בלילה ויש להם חרדות. הם גם מסרבים לישון בחדרים שלהם ומתעקשים לישון בחדר איתי ועם בעלי. הם מתעוררים הרבה בלילה בבכי וחוזרים על הצעקות של המתנחלים.
ביום שבת, 19.6.21, בסביבות השעה 7:00 בבוקר, עמדתי מחוץ לביתי וראיתי בערך עשרה מתנחלים רעולי פנים תוקפים באבנים, עם רוגטקות, את השכנים שלי לעיני חמישה חיילים שהיו באזור. ההתקפה נמשכה חצי שעה בערך, ותוך כדי כך ראיתי גם מתנחלים שרעו את הכבשים שלהם באדמות של שכן אחר.
אחרי חצי שעה בערך המתנחלים הסתלקו. נכנסתי הבייתה כדי להכין ארוחת בוקר, אבל פתאום שמעתי קולות בחוץ. עליתי מהר לגג עם גיסי, בן 16, כדי להבין מה קורה. ראינו בערך עשרה מתנחלים רעולי פנים מתקרבים אלינו. המתנחלים התחילו להמטיר עלינו המון אבנים.
באותו זמן חמותי, שמשותקת באופן חלקי, ישבה על כיסא בחצר. ניסיתי לרדת מהגג כדי להכניס אותה הביתה, אבל לא הצלחתי בגלל כמות האבנים שנזרקה עלינו. זה נמשך בערך עשר דקות ואני ומוסא לא הצלחנו לברוח מהגג. התחלנו לצעוק לעזרה ובינתיים פגעה בי אבן גדולה בכתף הימנית והרגשתי כאב חזק. הכתף שלי חבולה, נפוחה וכואבת עד עכשיו.
פאטמה רבעי,בת 72, חמותה של ליקיה, סיפרה בעדות שמסרה לתחקירנית בצלם מנאל אל-ג'עברי כיצד פצעו אותה המתנחלים:
ב-19.6.21, בסביבות השעה 8:00 בבוקר, ישבתי על כיסא בחצר של הבית שלי, ופתאום שמעתי את כלתי צועקת מהגג "דודה, דודה" - היא ביקשה שאברח ואכנס לבית, אבל אני משותקת מאז התקף לב שעברתי לפני שבע שנים ולא יכולה ללכת. נשענתי על כיסא אחר שהיה בחצר וניסיתי להסתתר מתחת לעץ. זה הגן עליי מחלק מהאבנים שעפו לכיוון שלי אבל אחת מהן בכל זאת פגעה לי בירך ימין והכאיבה לי מאוד.
לאחר כעשר דקות, התחילו להגיע צעירים של הכפר כדי להגן עלינו והמתנחלים ברחו. אחר-כך הגיע אמבולנס לפנות אותי, אבל סירבתי לנסוע לבית החולים כי פחדתי שהמתנחלים יתקפו שוב. המתנחלים חזרו בערב והתפרסו באדמות של הכפר, עד שעות הלילה המאוחרות.
המתנחלים תוקפים אותנו כל הזמן, בעיקר בימי שישי ושבת ובחגים יהודיים. זה נמשך ככה כבר 16 שנה אבל בזמן האחרון זה התגבר מאוד, במיוחד במהלך המלחמה בעזה בימים האחרונים של חודש הרמדאן.