ב-9.3.21 הגיעו חמישה בני משפחת א-תמימי מדיר ניזאם לאדמותיהם הסמוכות לכפר השכן, א-נבי סאלח. עם הגיעם הבחין בהם מתנחל בשם צבי, שהקים באזור את המאחז "חוות צבי בר יוסף" ונוהג לרעות את הבקר שלו באדמות השייכות לחקלאי האזור. המתנחל הזעיק חיילים למקום ואלה גירשו את החקלאים מאדמתם והחרימו את הטרקטור שלהם בתואנה שמדובר ב"אדמות מדינה".
בשעות הבוקר של ה-17.3.21 הגיעו כמה מבני המשפחה לחלקה אחרת בבעלותם, הנמצאת במרחק של כ-600 מטר ממערב לראשונה וכ-200 מטר מההתנחלות חלמיש. בחלקה זו נטעו בני המשפחה לפני מספר חודשים 2,400 שתילי שקדיות והציבו סביבם גדר, במסגרת תוכנית הנתמכת על-ידי משרד החקלאות הפלסטיני והמרכז הפלסטיני לפיתוח וממומנת על-ידי Oxfam. עם הגיעם למקום גילו בני המשפחה כי מתנחלים עקרו ממקומה חלק גדול מהגדר. בעת שהתושבים עסקו בתיקון הגדר, הופיעו כמה מתנחלים שהובילו את עדר הבקר שלהם לרעות באדמות המשפחה. במקום התפתח ויכוח על רקע הבעלות על הקרקע, והמתנחלים, ובהם צבי מהמאחז, שהיה חמוש, הזעיקו חיילים ונציג של רשות העתיקות הישראלית, שהורו לבני המשפחה להפסיק את העבודות ולעזוב את אדמתם בתואנה שמדובר בשטח צבאי סגור.
ב-19.3.21, בשעות הצהריים, שוב הגיעו בני המשפחה לחלקה שלהם, וגם הפעם גילו שמתנחלים רעו את פרותיהם בשוליה. אחד המתנחלים איים לירות בבני המשפחה אם לא יעזבו. לאחר מספר דקות הגיעו למקום מתנחלים נוספים, בהם צבי, ואחריהם מספר חיילים שפינו הן את המתנחלים והן את בני המשפחה.
למחרת, 20.3.21, בסביבות השעה 7:00, חזרו בני משפחת תמימי לאדמתם (שבמרחק של 200 מטרים ממנה הוקמה ההתנחלות חלמיש) כדי להמשיך לעבדה, וגילו שמתנחלים עקרו את רוב השתילים ששתלו. בני המשפחה דיווחו על כך למשרד הקישור הפלסטיני והזעיקו תושבים מהכפר שעזרו להם לשתול את השתילים מחדש.
בהמשך היום, בשעות אחר הצהריים, חזרו כמה מבני משפחת א-תמימי לחלקה הראשונה, הסמוכה לכניסת הכפר א-נבי סאלח, ואז הופיעו במקום כשמונה חיילים וקצינים והורו להם להסתלק. כשסירבו בני המשפחה לעזוב דרשו החיילים לראות את מסמכי הבעלות על הקרקע, ולאחר שאלה הוצגו בפניהם הם לא התרצו. במקום התאספו כעשרים תושבים נוספים מהכפר, ובשלב הזה הורה הקצין לחיילים להשליך לעברם רימוני הלם ולירות לעברם רימוני גז מדמיע. התושבים נאלצו לברוח ולאחר שהתרחקו מהמקום, למרחק של כ-50 מטרים, עצרו וצפו במתרחש. הם ראו את אחד החיילים עוקר שני שתילי זית שנטעו במקום, אך לא היה ביכולתם לעשות דבר, ובסביבות השעה 18:00 הם חזרו לבתיהם.
במרחק של כ-200 מטרים מהכפר הוקמה ההתנחלות חלמיש.
בעדות שמסר לתחקירן בצלם, איאד חדאד, סיפר מונג'ד תמימי על הפלישות, ההטרדות, הסילוק האלים מהאדמה ותחושת חוסר האונים מול כוונות ההתפשטות של המתנחלים:
מעשי התוקפנות וההטרדות של החקלאים מהכפר שלנו בידי מתנחלים מהמאחזים אינם נפסקים אלא רק מתגברים מיום ליום. במיוחד עושה לנו צרות המאחז "חוות צבי" שלמתנחל שם יש עדר של איזה 50 ראשי בקר והוא כל הזמן מכניס אותם לרעות בשטחים של החקלאים הפלסטינים באזור ההתנחלות חלמיש, כמו אום ספא, נבי סאלח ודיר ניזאם. הוא והעדר שלו משחיתים את הקרקעות והרכוש שלנו כאילו זה השטח הפרטי שלהם. השומרים של ההתנחלות, הצבא והמשטרה הישראלית כל הזמן מגינים עליו ומגרשים אותנו ולפעמים הוא גם נעזר באנשי שמורת הטבע או רשות העתיקות של ישראל שם גם מגרשים אותנו.
באחד המקרים האלה, ב-20.3.21, הראינו להם את מסמכי הבעלות על הקרקע אחרי שהם דרשו אותם. לא היה להם מה להגיד. הקצין דיבר עם מישהו בטלפון, כנראה איזה בכיר, ושמעתי את הקצין אומר שיש לנו מסמכי בעלות ואין הצדקה לעקור את השתילים, והאדם שהוא דיבר איתו ענה שעכשיו אלה שתילים קטנים וכשהם יגדלו הם יחסמו את טווח הראיה מול ההתנחלות חלמיש. שמעתי אותו מורה לקצין לגרש אותנו גם אם יצטרך להשתמש בכוח בשביל זה.
בסוף השיחה הוא הורה לחיילים לזרוק עלינו רימוני הלם מטווח קצר. בהתחלה היינו שם רק איזה שבעה אנשים, אבל אז הגיעה תגבורות מהכפר שלנו ומנבי סאלח והיינו כבר 40-30 אנשים. נזהרנו לא להיגרר לעימות איתם, כי זה מה שהם רוצים. כשהם ראו שאנחנו לא זזים הם ירו לעברנו גם רימוני גז.
התרחקנו בגלל הגז ועמדנו במרחק של 70-50 מטרים כדי לחכות שהחיילים יסתלקו. ראיתי אחד מהם עוקר שני שתילי זיתים. צילמנו אותו. כעסנו מאוד וצעקנו עליהם שזה לא גברי להתנקם בעצים. בינתיים כבר החשיך וממילא כבר אי אפשר היה לעבוד באדמה אז חזרנו הביתה בתקווה לחזור לקרקע למחרת ולהשלים את העבודה.
נראה שזה יהיה מאבק ארוך אבל אנחנו מוכנים לזה. האדמה היא כמו הנשמה שלנו ואנו לא ניכנע להם.