בשעות הבוקר המוקדמות של יום שני, 25.1.21, יצא ח'לף אל-עבייאת, בן 38 ואב לשישה, לרעות את צאנו באזור שסביב ביתו. בסביבות השעה 8:00, כשרעה את העדר, תקפו אותו שני מתנחלים, שרעו את צאנם בסמוך למאחז איבי הנחל כשעמם שני כלבים.
המתנחלים יידו אבנים על אל-עבייאת ועל צאנו, וחלק מהעיזים נפגעו והחלו לברוח מהמקום. בשלב זה שיסו המתנחלים את כלבם בצאן. לאחר מתקפה בת כמה דקות, הגיעו ארבעה מתנחלים נוספים מכיוון ההתנחלות מעלה עמוס, וגם הם החלו ליידות אבנים לעבר אל-עבייאת וצאנו.
אל-עבייאת התקשר למשטרת ישראל ודיווח על התקיפה, כשהוא מנסה לחמוק מהאבנים ולהתרחק מהמתנחלים. לאחר כרבע שעה הגיעו למקום שוטר וארבעה חיילים, שהרחיקו את המתנחלים ועיכבו את אל-עבייאת למשך כשעה - בתואנה שלא נשא עמו את תעודת הזהות שלו. בינתיים התפזר הצאן והתרחק. לאחר כשעה הגיע למקום אחיו של אל-עבייאת, פאדי, מסר לשוטר את תעודת הזהות הנדרשת ויצא לחפש את הצאן.
בחינת הנזקים העלתה כי שלוש עזים הרות נפצעו מהאבנים שהשליכו המתנחלים.
השוטר הורה לאל-עבייאת שלא לרעות את צאנו באזור, כולל בשטח הפתוח שממזרח לכיסאן ולהתנחלויות, ואיים עליו כי אם יפר את הוראתו הצאן יוחרם.
למחרת, בשעות הבוקר המוקדמות, הוציא פאדי אל-עבייאת את העדר לרעות באזור ואדי סעיר, כשלושה קילומטרים מערבית להתנחלות ולמאחז. בסביבות השעה 11:00 הותקף אל-עבייאת על-ידי שני מתנחלים שעמדו לצד הכביש, בחלקו העליון של הואדי, ודרדרו אבנים עליו ועל צאנו. אל-עבייאת אסף את הצאן והחזיר אותו לכפר.
בעדות שמסר לתחקירן בצלם, מוסא אבו השהש, סיפר ח'לף אל-עבייאת על תקיפתו על-ידי מתנחלים:
אני מגדל צאן ורועה עדר של מאה עזים. אימא שלי, אשתי ואחי פאדי עוזרים לי. בדרך כלל אני לוקח את הצאן למרעה בגבעות שקרובות לבית שלי, שעליהן הוקמו ההתנחלות מעלה עמוס והמאחז איבי הנחל. אני תמיד מנסה להתרחק מהשטח של המתנחלים.
ב-25.1.21 יצאתי כרגיל לרעות את הצאן וכשעברתי באזור שבין ההתנחלות והמאחז, בדרך לשטח הפתוח שמרוחק מהם, פתאום הופיעו שני מתנחלים שהסתתרו בתוך הכרם של המאחז איבי הנחל. גם הם רעו את הצאן שלהם במקום. שני המתנחלים התחילו לזרוק אבנים על הצאן שלי, וחלק מהעיזים נפגעו וברחו דרומה. המתנחלים שחררו שני כלבים, שרדפו אחריהן. הצלחתי לחמוק מרוב האבנים אבל בתוך דקות הגיעו עוד ארבעה מתנחלים שיצאו מאוהל שהם הציבו בקצה ההתנחלות מעלה עמוס, במרחק של 200 מטרים מהכרם, וגם הם זרקו אבנים ורדפו אחרי העיזים.
התקשרתי למשטרה הישראלית. אחרי 15 דקות הגיעו שוטר וארבעה חיילים, וניסו להפריד ביני ובין הצאן שלי לבין המתנחלים. אחד החיילים ביקש את תעודת הזהות שלי ואמרתי לו שהיא בבית, והוא דרש שאביא אותה. התקשרתי לאח שלי, פאדי, וביקשתי שיביא אותה. החיילים עיכבו אותי למשך שעה בערך עד שפאדי הגיע, אחרי שניסה לאתר את הצאן, שהתרחק מאוד. השוטר אמר לי שאסור לחזור עם הצאן לשטח הפתוח שבו אני רועה אותו בדרך כלל, ושאם אחזור לשם הוא יחרים לי את הצאן. לא ברור לי על סמך מה הוא אמר את זה ואני לא יודע מה אעשה כי אין לי דרך לגדל את הצאן בלי להוציא אותו למרעה. אני לא יכול להרשות לעצמי לקנות כל הזמן מספוא יקר.
אחרי שהחיילים שחררו אותי חזרתי הביתה וחיכיתי לפאדי, שחזר עם הצאן רק אחרי שעתיים בערך. הוא אמר לי שהצאן התרחק יותר משני קילומטרים לכיוון ואדי סעיר. בדקתי את העיזים וראיתי ששלוש עיזים הרות נפגעו מאבנים. אני מקווה שהן יהיו בסדר.
בעדות שמסר לתחקירן בצלם, מוסא אבו השהש, סיפרפאדי אל-עבייאת על תקיפתו בידי מתנחלים ביום שלמחרת:
אחרי שח'לף עדכן אותי שהשוטר הזהיר אותו שלא יחזור למקום שבו אנחנו רועים את הצאן בדרך כלל, ואיים להחרים לנו את העדר, לקחתי את הצאן למחרת לואדי סעיר, רחוק מההתנחלויות. בסביבות השעה 11:00, בזמן שהיינו במרעה בוואדי, פתאום ראיתי אבנים גדולות נופלות לכיוון שלי. כשהסתכלתי למעלה ראיתי רכב לבן שעמד על הכביש, בחלק העליון של הוואדי. לידו היו שני מתנחלים שדרדרו סלעים גדולים לתוך הואדי, למקום שבו רעיתי את הצאן. החלטתי לחזור הביתה כי פחדתי שאני או הצאן ניפגע.
הכפר כיסאן שוכן במרחק של כ-500 מטרים מהמאחז איבי הנחל, שהוקם בשנת 1999, וכקילומטר מההתנחלות מעלה עמוס - שהוקמה בשנת 1980.