מאז מותו של אהוביה סנדק בן ה-16, במהלך מרדף משטרתי סמוך להתנחלות כוכב השחר ב-21.12.20, חלה עלייה משמעותית מספר התקיפות האלימות של מתנחלים, שכבר הפכו לשגרה בכל רחבי הגדה.
ב-21.12.20, בסביבות השעה 18:00, נסע מוחמד א-טמייזי (34), יחד עם בן דודו מחמוד (13), במשאיתו המחוברת לנגרר. הם עשו דרכם לביתם שבכפר איד'נא, במחוז חברון. כשהגיעו השניים לכניסה לשכונת "גבעת החרסינה" בהתנחלות קריית ארבע, הם נתקלו בעשרות מתנחלים שחסמו את הכביש וסימנו לנהגים להסתובב. א-טמייזי, שלא יכול היה להסתובב בגלל ממדי המשאית שלו, עצר באמצע הכביש. לאחר מספר דקות הגיעה למקום ניידת משטרה, והשוטרים החלו להרחיק את המתנחלים מהכביש. אחד השוטרים סימן לא-טמייזי. להמשיך בנסיעה, וניידת משטרה ליוותה אותו לאורך כמה מאות מטרים, עד שהתרחק מהאזור.
א-טמייזי המשיך בנסיעה עד לכניסה לכפר בית עינון, שם הבחין בכמה מתנחלים שחצו את הכביש. הוא האט את הנסיעה והמתנחלים החלו ליידות לעברו אבנים. אחת האבנים חדרה דרך השמשה הקדמית ופגעה במצחו של בן דודו מחמוד. א-טמייזי עצמו נשרט מרסיסי זכוכית. בינתיים נמלטו המתנחלים והוא המשיך בנסיעה עד שפגש ניידת משטרה וג'יפים צבאיים בצומת כביש 35 - ודיווח על האירוע.
א-טמייזי נסע לבית חולים אל-אהלי בחברון, שם נבדק מחמוד, נלקח לצילומי רנטגן והפצע במצחו נתפר. בסביבות השעה 23:00 שוחררו השניים לביתם.
בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, מנאל אל-ג'עברי, סיפר מחמוד א-טמייזי, בן 13, על התקיפה:
אני תלמיד כיתה ח'. עכשיו בתי הספר סגורים בגלל הקורונה ומשעמם לי לשבת בבית כל הזמן. התחלתי לעבוד בהובלות עם בן הדוד שלי, מוחמד א-טמייזי.
ביום שני, 21.12.20, בסביבות השעה 18:00, נסענו במשאית שלו לסעיר. כשהגענו לכביש 60, לפני תחנת הדלק חרסינה, ראינו בערך 30 מתנחלים חוסמים את הכביש. הם סימנו לנהגים שהדרך חסומה. לא יכולנו לחזור כי יש נגרר שמחובר למשאית. מוחמד המשיך לנסוע לאט ואז הגיעה ניידת משטרה שפינתה את המתנחלים וסימנה לנו לנסוע. ניידת המשטרה נסעה לפנינו עד שהתרחקנו מהמתנחלים. חשבנו שהסכנה חלפה, והמשכנו לנסוע לכיוון סעיר.
לפני שהגענו לכיכר בית עינון ראינו עוד כמה מתנחלים חוצים את הכביש. מוחמד האט ואז פתאום המתנחלים התחילו לזרוק אבנים על המשאית. פחדתי מאוד והתחלתי לבכות ולצעוק. נעלתי את דלתות המשאית מבפנים ואז חדרה אבן דרך השמשה הקדמית ופגעה בראש שלי. רסיסי הזכוכית עפו ופגעו לי בפנים. התחלתי לדמם.
מוחמד עצר את המשאית וכשהמתנחלים ראו את זה הם ברחו מהמקום. בכיתי ונאנקתי מרוב כאבים ומוחמד הוציא אותי מהמשאית כדי לבדוק את המצב שלי. הוא ניגב לי את הדם מהפנים ושנינו ניערנו את רסיסי הזכוכית מהשיער שלנו ומהמושבים של המשאית, ונסענו לבית החולים בחברון.
מוחמד א-טמייזי תיאר בעדותו שמסר לתחקירנית בצלם, מנאל אל-ג'עברי, את שהתרחש לאחר התקיפה:
כשהגענו לכיכר בית עינון ראיתי שתי ניידות של משטרת ישראל וג'יפים של משמר הגבול לצד הכביש. עצרתי את המשאית שלי באמצע הכביש, ממש חסמתי את הכביש, יצאתי ממנה והתקדמתי לכיוון השוטרים יחד עם מחמוד שעדיין דימם מהמצח. הם לא הגישו לו עזרה ראשונה ורק הציעו לנו לנסוע לבית החולים ולהגיש תלונה בתחנת המשטרה שבקריית ארבע. שחררתי את הנגרר מהמשאית, השארתי אותו בצד הכביש, ונסעתי מהר לבית החולים אל-אהלי בחברון, שם טיפלו בפציעה של מחמוד ועשו צילומי רנטגן. יצאנו מבית החולים בשעה 23:00.