ביום שלישי, 11.8.20, בסביבות השעה 9:00 בבוקר, ערכו שני מהנדסים מחברת "אל-עמרו לייעוץ הנדסי" מדידות בחלקו המערבי של הכפר חווארה, כחלק מפרויקט סקר אדמות הטאבו של הכפר. המהנדסים, מוסטפא מסרי (30) וחסן קאדוס (32), הנם תושבי הכפר הסמוך בורין. לאחר זמן קצר עברו השניים לעבוד בחלקה סמוכה, כ-50 מטרים מכביש הביטחון של ההתנחלות יצהר שהוקמה ב-1983 על אדמותיהם של חווארה וכפרים נוספים באזור.
בסביבות 12:00, הבחינו השניים במכונית לבנה שנעה לעברם במהירות מכיוון ההתנחלות יצהר. המכונית עצרה על הכביש, כמאה מטרים מהשניים, וממנה ירדו ארבעה מתנחלים. אחד המתנחלים היה חמוש ברובה M-16. מסרי וקאדוס, שחששו כי יתקפו אותם, החלו לרוץ לכיוון חווארה כשהמתנחלים רודפים אחריהם, יורים באוויר, מיידים עליהם אבנים, מקללים אותם וקוראים להם לעצור. במהלך המרדף נפגע מסרי מאבנים שיידו המתנחלים ואף נפל ארצה, אך בסופו של דבר השניים הצליחו להימלט.
כשהגיעו המודדים לבריכת שחייה בפאתי חווארה, הזעיקו עובדיה אמבולנס עבור מסרי - שסבל מכאבים קשים ברגליו והתקשה לעמוד. הוא פונה לבית החולים רפידיא בשכם, קיבל טיפול ראשוני ושוחרר לביתו.
מוסטפא מסרי תיאר את תקיפת המתנחלים בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי:
בערך ב-12:00 בצהריים, כשאני וחסן קאדוס מדדנו חלקה, הגיע פתאום רכב לבן מכיוון כביש הביטחון של ההתנחלות יצהר. עמדתי צמוד לכביש, במרחק של 50 מטרים ממגדל צבאי, ובערך מאה מטרים ממני היו חיילים.
הג׳יפ עצר על הכביש וארבעה מתנחלים יצאו ממנו מהר והתחילו לצעוק. פחדתי מאוד לשלמותו של ציוד המדידה שלנו - כי זו לא הפעם הראשונה שתוקפים מודדים ועלות המכשיר שאנחנו משתמשים בו עומדת על 85,000 ש"ח. כשראיתי אותם רצים וצועקים אמרתי לחסן: ״קח את המכשיר ותנסה לברוח. רוץ ואל תסתכל אחורה״.
המתנחלים רצו אחרי ואז שמעתי שתי יריות. שמעתי את הקליעים פוגעים באבנים ואת האבנים מתפוצצות. אני עדיין שומע בראש את הקולות הללו כאילו זה קורה ממש עכשיו. השטתחתי על הקרקע כדי לא להיפגע. חסן, ששמע את היריות, עצר והסתובב כי הוא חשש שנפגעתי. אמרתי לו: ״רוץ, אני מאחוריך, מהר״. רצתי במסלול אחר כדי להרחיק את המתנחלים מחסן ומהציוד. בחרתי בדרך משובשת בין גבעות וסלעים אבל המתנחלים שרדפו אחרי זרקו עליי אבנים, וכמה מהן פגעו בי ביד שמאל וברגל שמאל. הייתי מוכרח להמשיך. ידעתי שאם המתנחלים יתפסו אותי הם עלולים להרוג אותי. הם היו מאוד עצבניים.
הגעתי לשדה בור ונפלתי. המתנחלים שוב יידו עליי אבנים אבל הצלחתי לקום ולברוח. רצתי עד שהגעתי לבריכת שחייה בחווארה. מרוב עייפות ופחד בקושי יכולתי לנשום. עובדי הבריכה עזרו לי, ורק אז שמתי לב שיורד לי דם מהברכיים. הייתי בשוק. רציתי להתקשר לחסן אבל לא הצלחתי למצוא את הטלפון הנייד שלי. הוא כנראה נפל לי כשברחתי. אחר-כך חסן הגיע גם הוא לבריכה והרגיע אותי: ״אל תדאג, הגעתי בשלום ביחד עם המכשירים״.
לא יכולתי לעמוד על הרגליים. היו לי כאבים איומים ברגליים, ביד ובגב התחתון. העובדים שם הזמינו אמבולנס שלקח אותי לבית החולים רפידיא בשכם.