תקיפות מתנחלים – הכוללות הטרדות של פלסטינים תושבי בקעת הירדן, תקיפת רועים וגירוש עדרים - הפכו כבר מזמן לתופעה נפוצה, זאת כחלק מניסיונם להשתלט על אדמות פלסטיניות. כך, למשל, באזור ראס אל-עוג'א שבמחוז יריחו חיות באוהלים, צריפים וקרוואנים כמה קהילות, המונות עשרות משפחות, בהן קהילות קבון וח'ירבת ג'בעית. גם אליהן הגיעו מתנחלים בשעת לילה, הטרידו את מנוחת התושבים והתעמתו איתם, גנבו ראשי צאן ואיימו עליהם. כך היה גם בקהילת א-נוויעמה, השוכנת במרחק של כשישה קילומטרים דרומית לאזור זה.
את שהתרחש בראס אל-עוג'א בבוקר יום שישי, ה-21.2.20, יזכרו התושבים וילדיהם עוד זמן רב: עשרות מתנחלים, ברכב וברגל, חלקם חמושים, ירדו מהגבעות, ניסו לפזר את הכבשים שרעו ליד האוהלים ופלשו לאוהל השייך למשפחת זאייד. באוהל שהו באותה שעה חמשת ילדי המשפחה, ותושבי הקהילה, שהיו בסביבה, הבחינו בנעשה ומיהרו לעזרתם. המתנחלים צעקו שהם מחפשים את צעירי הקהילה, שיסו את הכלבים בילדים ובתושבים שהתקבצו באוהל, כיתרו את כולם, איימו עליהם והפחידו אותם. אחד המתנחלים הכה עם קת הרובה את אחד התושבים בראשו.
תושבי ראס אל-עוג'א ניסו להזעיק ארבעה חיילים ושני שוטרים שעמדו במרחק של כמאה מטרים מלבד מהמקום, אך אלו סירבו להגן עליהם או לעצור את המתנחלים. רק לקראת סוף האירוע, לאחר כשעתיים, הם התקרבו למקום והורו למתנחלים להתרחק.
עאאישה זאייד, בת 46 ואם לשישה, סיפרה על הפלישה לתחקירן בצלם עארף דראר'מה:
כשהסתכלתי על האוהל שבו היו הילדים שלי, ראיתי מתנחלים חמושים בנשק חם, סכינים ואלות. רצתי לשם הילדים וכשהגעתי ראיתי שהמתנחלים ריכזו את הילדים בפינת האוהל והם רעדו מפחד. מתנחל אחד שאל "איפה הבחורים?", והבנתי מזה שהם חיפשו את הצעירים כדי לתקוף אותם. מתנחל אחר איים לשסות בי את כלב התקיפה שלו, הוא כל-פעם שחרר לו רצועה כדי שיקפוץ לכיוון שלי ואז משך אותו בחזרה. הילדים נבהלו מאוד והתחילו לצרוח. אחד המתנחלים ניגש לבנות שלי, אנוואר וסאוסן, בנות ארבע ואחת עשרה, והפחיד אותן עם הכלב שלו.
המתנחלים צעקו עלינו ואיימו להרוג אותנו, והתחילו צעקות ומכות בינינו לבינם. אחד מהם הכה את אחד הבחורים מהקהילה בראש עם הקת של הרובה. זה היה נורא. הסיוט הזה נמשך כמעט שעתיים.
בעלה של עאאישה, חוסיין זאייד בן ה-57, סיפר:
המתנחלים ירדו מהגבעות חמושים באלות, מקלות, אקדחים וסכינים. חלקם היו מלווים בכלבים. למי אפשר להתלונן עליהם? האמן לי, הצבא והמשטרה עמדו לא רחוק ואנשים פנו אליהם וביקשו שיתערבו אבל הם סירבו! הם רוצים שהמתנחלים יהרגו אותנו, הם מחכים בצד עד שמישהו יכה מתנחל כדי שיוכלו לעצור אותו ולמרר את חייו. אנשים חיים בחרדה כל הזמן כי כולם יודעים שהמתנחלים והצבא עובדים ביחד. כולם צבא.
אתה מתעורר יום אחד בבוקר ואין לך לאן ללכת, מצד אחד מתנחלים, מצד שני צבא, אין יותר מקום בטוח. בגלל הפחד מהם אנחנו לא מוציאים את הכבשים למראה והן נשארות סגורות אצלנו במכלאות, למרות שזה מקור הפרנסה היחיד שלנו. למרות הכל אנחנו חיים פה, אין לנו מקום אחר אליו.
ראס אל-עוג'ה, 21.2.20 – מתנחלים חמושים פושטים על אוהל מגורים, מפחידים נשים וילדים ומכים תושבים.