לאחרונה התחלתי לשמש כרכז המידע המטפל בנושא הקהילות הפלסטיניות הנמצאות בסכנת גירוש. מדובר באלפי בני אדם החיים בעשרות קהילות קטנות של חקלאים ורועי צאן ברחבי שטח C בגדה המערבית, בעיקר בבקעת הירדן, מזרחית לירושלים ובדרום הר חברון, שרובן קיימות כבר עשרות רבות של שנים. בשנים האחרונות קהילות אלו סובלות מניסיונות הולכים וגוברים מצד המנהל האזרחי והצבא לגרשן מאדמתן באמתלות שונות. כחלק מתהליך ההיכרות עם אותן קהילות, זכיתי להתלוות לתחקירני בצלם בביקור באזורי מגוריהן. ראיתי מקרוב את הדרך המפרכת והארוכה שעושים התושבים כדי להביא לכפריהם מים; את הפערים הזועקים לשמיים בין תנאי החיים הקשים בקהילות אלה לבין התנאים בהתנחלויות, השוכנות לפעמים מטרים בודדים מהן. זהו אחד המקרים המובהקים ביותר שבהם מילים ותמונות לא יוכלו בשום אופן להעביר נכונה את המציאות. היבט נוסף אותו קשה לשקף הוא תחושת אי-הוודאות המלווה את חייהם של תושבי הקהילות. הידיעה שבכל רגע נתון עלולים ביתם, מקור פרנסתם וכל רכושם להיחרב או להילקח מהם, מבלי שיוכלו לעשות דבר כדי למנוע זאת. שני מקרים כאלה אירעו ממש בחודש הזה: ב-4.3.15 הגיעו נציגי המנהל האזרחי והצבא לקהילת עין אל-כרזלייה בצפון בקעת הירדן והרסו את מבני המגורים של חמש המשפחות המתגוררות שם, בפעם החמישית מאז תחילת 2014. שבועיים לאחר מכן, הגיעו נציגי המנהל לקהילת ח'לת מכחול שבצפון הבקעה והחריבו את מבני המגורים ומכלאות הצאן של ארבע מתוך תשע המשפחות הגרות במקום מזה עשרות שנים. זאת, שנה וחצי לאחר שהמנהל הרס את כל מבני הקהילה. תושבי הקהילות, כמו כל אדם אחר, זכאים לחיות את חייהם ללא הפרעה במקום מגוריהם. הנסיונות החוזרים ונשנים של הרשויות הישראליות לגירוש הקהילות ממקום מושבן, כדי לאפשר השתלטות ישראלית על אזורים נוספים בשטח C, חייבים להיפסק. בברכה ניב מיכאלי רכז מידע |
|
|
 נשים פלסטיניות מבית חאנון שמצאו מחסה עם משפחותיהן בבית ספר של אונר"א, מספרות על תנאי החיים הקשים לאחר שאיבדו את בתיהן ועל תקוותיהן לעתיד. במהלך "מבצע צוק איתן" נהרסו בבית חאנון לפי נתוני האו"ם 90 בתים, ו-24 בתים נוספים ניזוקו. |
| להצגת ההמשך >> |
|
|
 בג"ץ הורה השבוע לפרקליטות המדינה להודיע על החלטתה בתיק הריגתו של סמיר עווד עד אמצע אפריל. בכך דחה את בקשת המדינה לארכה נוספת, לאחר שהפרקליטות הצבאית ופרקליטות המדינה התעלמו מהוראה קודמת של בג"ץ לקבל החלטה משותפת בתיק ולדווח עליה עד ל-1.3.15. עווד בן ה-16 נהרג בינואר 2013 מירי חיילים ליד גדר ההפרדה בכפר בודרוס, למרות שלא היווה כל סכנה. מצ"ח סיימה זה מכבר את החקירה אולם למרות שחלפו יותר משנתיים מהאירוע, לא התקבלה בו החלטה. אביו ובצלם עתרו לבג"ץ לפני כשנה, במארס 2014 בדרישה לחייב את הפצ"ר להחליט אם להעמיד לדין את החיילים שהרגו את סמיר עווד או לסגור את תיק החקירה. |
| להצגת ההמשך >> |
|
|
 בליל ה-23.2.15 נכנסו כוחות צבא לדירותיהן של עשר משפחות בשני בניינים בחברון ודרשו מההורים להעיר את ילדיהם. החיילים שאלו את הילדים לשמותיהם וצילמו אותם. האירוע תועד במצלמותיהם של שני מתנדבים של בצלם הגרים בבניינים אלה. חוקיותה של פעולה לילית זו מוטלת בספק. לצבא אסור להתייחס לאזרחים, לא כל שכן ילדים, כאל עבריינים בפוטנציה ולהשתמש בחייליו כדי להרתיעם. מדיניות זו של כניסות ליליות של כוחות הביטחון לבתי פלסטינים אינה רק פסולה ומטילת אימה. היא ממחישה את הקלות והשרירותיות שבה מופרעת שגרת חייהם של הפלסטינים הנמצאים תחת כיבוש ושבה זכויותיהם מופרות. |
| להצגת ההמשך >> |
|
|
 הכנסת העשרים צפויה להיות זו שבמהלך כהונתה ימלאו חמישים שנה לכיבוש הישראלי. מיליוני פלסטינים אינם זוכים לייצוג פוליטי, שאותו היו רובם מעדיפים לממש במסגרת מדינתם העצמאית, פלסטין. ממשלת ישראל נהנית בינתיים משני העולמות: שולטת בכל השטח - אבל אינה מתחשבת בדעתם של חלק גדול ממי שחיים בו. עד שמציאות זו תשתנה נישאר עם האירוניה העצובה: פלסטינים טובים מספיק כדי להדפיס את פתקי ההצבעה, אבל לא כדי להשתתף בבחירה. |
| להצגת ההמשך >> |
|
|
 נשים מושפעות ממצבי לחימה ומהפרות זכויות אדם באופן ייחודי וחשוב שנשמע את קולן. לכבוד יום האישה הבינלאומי ביקשנו מנשים פלסטיניות לראיין נשים פלסטיניות על התקוות, החלומות ומקורות ההשראה שלהן. |
| להצגת ההמשך >> |
|
|
 החודש התפרסם קטע וידיאו שצילם חייל ובו מתועדת תקיפת נער פלסטיני בידי כלב של הצבא. בתקשורת נמסר שהצבא הודיע כי יבצע תחקיר של האירוע וינקוט צעדים כדי למנוע את הישנותו. אולם, הדבר עומד בסתירה לעובדה שמדובר בפעילות מבצעית רשמית של הצבא, שמן הסתם אושרה בידי דרגים בכירים. פנייה של בצלם לפרקליט הצבאי הראשי בדרישה לביטול המדיניות של הפעלת כלבים לתקיפת אזרחים פלסטינים לא נענתה עד היום. |
| להצגת ההמשך >> |
|
 בצלם בתקשורת | | | | | |
|
